סיפור אהבה

פרשת שבוע ותנ"ך
וישב

קטגוריה משנית

מדורים
קרוב אליך

3 דק' קריאה

העניין הפנימי של נס חנוכה קשור בעיקר לשמן, הן במציאת פך השמן הטהור החתום בחותמו של כהן גדול, והן במצווה העיקרית של חנוכה (מלבד הלל והודאה על ניצחון המלחמה), היא הדלקת נרות חנוכה בשמן.
כידוע, מלחמת היוונים בבני ישראל הייתה מלחמה רוחנית, אך מאבקם לא היה על עצם לימוד התורה וקיום המצוות. אדרבה, הם הסכימו כי כשם שליוונים יש את חכמת יוון ותרבות יוונית, כך ליהודים יש תורה ומצוות. הפריעה להם העובדה שהתורה של היהודים לא באה להנחיל פילוסופיה והגות כמו חכמת יוון, ושהמצוות לא נועדו לחנך למוסר וערכים טובים כמו תרבות יוון. הפריע להם שהתורה היא תורת ה' והמצוות הן רצון ה', ושיהודי הלומד תורה ומקיים מצוות מבטל את עצמו לקדוש ברוך הוא, קשור ודבוק בו לעד.
היוונים רצו, כלשון תפילת "ועל הניסים", "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", הם לא רצו להשכיח את התורה ולהעביר מקיום המצוות, הם בקשו להשכיחם תורתך – תורת ה', ולכן עיקר מאבקם היה באלוקות שבתורה; וכן רצו "להעבירם מחוקי רצונך" – לפגוע בקיום המצוות מפני שזהו רצון ה' בלבד.
בעומק יותר: היוונים הסכימו אפילו שלימוד התורה וקיום מצוות יהיו מפני שהם רצון ה', אך לא כרצון ה' נטו, אלא מתוך הבנה כי גם קיום רצון ה' הוא דבר הגיוני. כשם שאדם הצועד אחרי מורה־דרך, למרות שהוא עצמו לא יודע את הכיוון והמטרה, הוא סומך על המורה שמוליך אותו בדרך הנכונה. כך לא הפריע ליוונים שיהודים ילכו בדרך התורה והמצוות, מתוך אמונה כי דרך ה' מובילה ליעדים רצויים וטובים, אבל הפריע להם הקיום של "חוקי רצונך" – העובדה שיהודים מקיימים את רצון ה' – כי זהו רצון ה' נטו, בלי כל סיבה, באופן של "חוקה חקקתי וגזרה גזרתי".
היוונים לא נאבקו בחיצוניות ובהשכלה של התורה, לא הפריע להם שיהודים לומדים תורה ומבינים אותה. לא הפריע להם גם שיהודים מקיימים מצוות כדי להגיע למידות טובות. המאבק שלהם היה נגד הפנימיות והנשמה שבתורה, היא האמונה הטהורה בקדוש ברוך הוא.
לכן עיקר מאבקם היה דווקא ב'פך שמן':
יין דומה לכוח הבינה. ליין יש טעם והוא משמח לבב אנוש, וכך לכוח הבינה המסייע לאדם להבין רעיונות שכליים לאורכם ולרוחבם, לאשורם ועל בוריים, יש בבינה טעם רב הגורם שמחה גדולה.
מים רומזים לחיצוניות החכמה: המים פשוטים, חסרי טעם או צבע. לכן השותה מים סתם לא מתוך צמאון – אינו נהנה בשתייתם, ואינו מברך עליהם. כך חיצוניות החכמה, היא 'ברק המבריק' – נקודה ראשונית של רעיון, שאין בה הבנה, ומאחר ואין בה טעם היא איננה מביאה שמחה.
ואולם כאשר מערבים מים עם חומרים אחרים, הם משתנים, מקבלים טעם ומעוררים שמחה. זה ענינה של חיצוניות החכמה. אמנם בפני עצמה היא פשוטה וחסרת טעם, אך כאשר מערבים אותה עם כוח הבינה ומשלבים בה ביאורים וסברות נוספות – היא מקבלת טעם.
השמן משול לפנימיות החכמה: כשם שהשמן אינו מתערב בשום דבר ותמיד נותר למעלה וכשמערבים אותו במים הוא צף על פני המים, כך פנימיות החכמה, בה נמצאת האהבה הטבעית לקדוש ברוך הוא, נשארת במהותה ואיננה מתקלקלת ולא מקבלת טעם אחר. ולכן, אפילו בנשמתו של פושע ישראל חבויה אהבה טבעית לה' בשלמות, אהבה שלא מתערבת ולא נפגמת משום דבר, אלא תמיד צפה מעל כל כיסוי והעלם ונשארת בטהרתה.
לכן הניצחון על היוונים לא היה על־ידי מים (חיצוניות החכמה) או יין (בינה המתפתחת מהחכמה) והוא לא הושג על־ידי תוספת התבוננות בגדולת ה' כדי להגיע לאהבת ה'. גישה כזו לא יכולה לבטל את גזירת וקליפת יוון. אדרבה, נגד זה אומרים היוונים גם אנחנו חכמים, גם לנו יש יין ומים.
כדי לנצח ולבטל לחלוטין את קליפת יוון נדרש שמן, פנימיות החכמה שלמעלה מהשכל, שם אין מקום לקליפת יוון שלא נותנת מקום למה שלמעלה מהשכל. וכאשר מגלים את האמונה שלמעלה מהשכל ומכוחה מוסרים את הנפש – מבטלים את קליפת יוון.
ואכן, בשעה שהחשמונאים צעקו "מי לה' אלי" ועוררו בעם ישראל את האהבה הטבעית שבפנימיות החכמה, הם גילו את כוח מסירות הנפש ובזכות זה נצחו את היוונים, מצאו את פך השמן הטהור והדליקו בו את נרות המנורה, אותם אנו ממשיכים ומדליקים בחנוכייה.

קרוב אליך

וישב