ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- לך לך
הצלחת הנכדים – גדולת שמו של הסבא
הקדוש ברוך הוא מברך את אברהם אבינו בפרשתנו ומבטיח לו: "ואֶעשׂךָ לגוי גדול, וַאֲבָרֶכךָ, וַאֲגַדלה שְׁמֶךָ, וֶהיֵה ברכה". חז"ל מבארים לנו, כי ברכת-ה' זו רומזת לברכה הראשונה אותה אנו מברכים שלוש פעמים בכל יום בתפילת שמונה-עשרה, ובה אנו מזכירים את שלושת האבות – אברהם, יצחק ויעקב: 'ואעשך לגוי גדול' - זה שאומרים 'אלֹקי אברהם', 'ואברכך' - זה שאומרים 'אלֹקי יצחק', 'ואגדלה שמך' - זה שאומרים 'אלֹקי יעקב'.ושואלים חז"ל, אם במהלך הברכה אנו מזכירים את שלושת האבות – אברהם, יצחק ויעקב, מדוע אם כן אנו חותמים אותה דוקא בשמו של אברהם - 'ברוך... מגן אברהם'?אלא, שברכת-ה' לאברהם מסתיימת במילים 'והיה ברכה'. ה' אומר לאברהם, בסופו של דבר - הברכה מיוחסת לך, על שמך היא נקראת. על כן, גם בתפילת שמונה עשרה, חותמים את הברכה בשמך – 'מגן אברהם' (הובא ברש"י עפ"י מסכת פסחים קי"ז). נכון ש'גוי גדול' – זו ברכה חשובה, 'ואברכך' – היא גם כן ברכה חשובה, אך 'ואגדלה שמך' – זו הברכה הגדולה ביותר! למה שאמורים אלוהי יעקב – זה הגדלת שמו של אברהם. כי אם אדם הוא תלמיד חכם ובנו גם כן תלמיד חכם – זו ברכה מעולה, אך גדולה היא ביותר כשנכדו גם הוא תלמיד חכם.כשיש שלושה דורות של תורה, מתקיימים דברי חז"ל: "כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן-בנו תלמיד חכם – שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם... ועל זה אף אמר רבי ירמיה: תורה - מחזרת על אכסניה שלה"
אברהם מחזיר בתשובה
אברהם אבינו היה בעל התשובה הראשון בעולם. הראשון שהתעורר מעצמו להכיר את הבורא יתברך שמו. אחרי שהוא הפך לבעל תשובה, הוא לא נח ולא שקט ואף טרח טרחה גדולה להשיב בתשובה את תרח אביו, שהיה עובד פסילים-אליליים בכל מאודו (עיין 'בן יהוידע', בבא בתרא, דף טו ע"א, עפ"י רבינו האר"י ז"ל, שער הפסוקים, איוב).אברהם אבינו לא מסתפק בהחזרתו בתשובה של אביו בלבד. הוא חפץ לתקן את כל העולם, במלכות שד"י, להפיץ את האמונה בבורא העולם. הוא אף מוצא כמה וכמה דרכים שעוזרים לו במשימה שנטל על עצמו. דרכים שתנועות התשובה משתמשות בהם עד היום..
האם אברהם כבש את הארץ?
שלוש שלבים בכיבוש. ראיה, הליכה, התיישבות.
אברהם אבינו רצה לכבוש את הארץ מיד לאחר שהובטחה לו. לא להמתין שיכבשו אותה בניו, כי מי יודע מה יהיה בעתיד, אולי יחטאו בניו ויקלקלו את זכות הירושה. הקב"ה נענה לבקשתו של אברהם, ומורה לו לכבוש את הארץ, אך לאו דווקא בדרכים המוכרות לנו, אלא - "קום הִתְהַלֵךְ בָאָרץ לְאֹרכה וּלרֹחבה כי לך אתננה" (יג יז). – התהלך בארץ וכך היא תהיה שלך.
בעל 'אור החיים' הקדוש מסביר, כי יש כמה סוגי כיבוש מלבד הכיבוש במלחמה. יש כיבוש בראייה. יש גם כיבוש בהליכה, ויש כיבוש בהתיישבות. תהליך כיבוש הארץ על ידי אברהם נעשה בשלושת האמצעים הללו.
בתחילה אומר הקב"ה לאברהם: 'שא נא עיניך' – כבוש את הארץ בראייה. ובאמת, כבר בראייה זו 'נתלשה' כל הארץ והפכה לנחלתו של אברהם. זה השלב הראשון. אך שלב זה לא היה מספיק לאברהם, היה חשש בלבו שכיבוש של ראיה הוא לא מספיק. על כן מורה לו הקב"ה: "קום התהלך בה", ותזכה בה בהליכתך.
את העניין הזה, כי אפשר לקנות את הארץ בהליכה, רואים אנו אף בגמרא במסכת בבא-קמא שמלמדת אותנו על פי הכתוב בפרשתנו, שאם אדם הלך במקום מסויים בארץ – יש לו בכך קניין (עיין ב"ב ק', מחלוקת בין חכמים לר' אליעזר). מסביר 'אור החיים' הקדוש, כי גם חכמים מודים בכך שעל ידי הראייה של אברהם כבר נעשה קניין וכי כל עניין הציווי 'קום והתהלך' – נאמר לאברהם משום חביבותו, כדי שתהיה הארץ נוחה להיכבש לפניו. אומר הרשב"ם כי המטרה היא לתת לבני ישראל מעמד של יורשים ולא שלל גזלנים, כך אף לא יהיה לשטן רשות לקטרג ולא פתחון פה לבעל מידת הדין.
למה הבטחה אחרי ההתנתקות מלוט?
כל זמן שהיה אברהם מלווה בלוט בן-משפחתו, הקב"ה לא אמר לו מילה בעניין ירושת הארץ. והנה הכתוב מסמיך את הבטחת הארץ לפרידתו של אברהם מלוט – "וַה' אמר אל אברם אחרי הִפָרֶד לוט מעִמו – שׂא נא עיניך וּראה מן המקום אשר אתה שם – צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָה" (יג, יד). הפסוק הזה נותן להבין כי יש משמעות רבה לעת בה נפרדו השניים. יש לפרידה הזאת קשר עמוק עם ההבטחה.
התשובה היא כי כל זמן שהיו אברהם ולוט יחדיו, לא היה לאברהם זרע. לא היה לו בן ממשיך. ועל כן, במשך כל הזמן הזה – לוט ראה עצמו כממשיך דרכו של אברהם, מתוקף היותו שאר בשרו היחיד. אך לוט לא היה בחיר-ה' להמשכת שושלת אברהם בארץ המובטחת, ועל כן נראה שהקב"ה המתין לניתוק הזה.
הקב"ה ידע שאם לוט יהיה בשעת ההבטחה הזו כשעוד לא היה לאבהם יורש, יקפוץ לוט בראש ויראה עצמו כיורש ישיר של הארץ המובטחת. הקב"ה הוא היחיד שיודע כל הזמן שלאברהם עוד יהיה זרע, מכיוון שהוא רצה לתת לאברהם ולזרעו האמיתי את כל הארץ, 'לאורכה ולרוחבה' – הוא המתין לרגע בו אף אחד לא יפריע לאברהם לקבל את ההבטחה באמתותה, ללא כל שיקול זר.
העין הרעה של מתנגדי ארץ ישראל
עין טובה מול עין רעה
אברהם אבינו ניחן בכמה מידות טובות. מי שחפץ להיות מתלמידיו – צריך לנהוג בשלוש מידות עיקריות המצויות במידותיו הטובות של אברהם, שכך אמר התנא במסכת אבות - "כל מי שיש בידו שלֹשה דברים הללו – מתלמידיו של אברהם אבינו: עין טובה, ורוח נמוכה ונפש שפָלה" (ה, יט).
לוט, על אף שהיה קרוב-משפחה של אברהם אבינו, מחליט להיפרד ממנו וממידותיו. הוא הולך לגור בסדום ולקבל את חוקיה. הוא בוחר את המחנכים של סדום ועמורה כמורים לבנותיו. הוא מסכים להיות שופט בסדום ועמורה, על פי מערכת 'החוקים' שלהם. הוא בוחר ב"עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה", מידות הפוכות מאלו של אברהם אבינו. מידות שלעולם לא ידעו שובע וסיפוק. אך דבר אחד לא ידע לוט, שהעין הרעה הזו משפיעה קודם כל על האדם עצמו.
עיני לוט - עיני תאווה
כשלוט מביט לעבר סדום, הוא מביט בעיניים מלאות בתאוה, כמי שלהוט אחר עריות, אחר ערוות הארץ. "וישׂא לוט את עיניו וירא את כֹל כִכר הירדן כי כֻלָה משקֶה, לפני שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם ואת עמֹרה - כגן ה', כארץ מצרים". – "כל הפסוק כֻלו, על שם עבירה נאמר"., אומר רבי יוחנן במסכת נזיר (כג). בדבריו הוא מראה, כי כל חלק בפסוק הזה – מרמז על פסוק אחר המתאר מציאות של עבירה:
'וישׂא לוט' – 'וַתִשָׂא אשׁת אדוניו את עיניה' (אשת פוטיפר מנסה לפתות את יוסף). 'את עיניו' - 'אותה קח לי כי היא ישרה בעיני' (שמשון, מבקש מאביו לקחת לו אשה מבנות פלישתים). 'וירא' - 'וירא אותה שכם בן חמור' (שכם מתאווה לדינה). 'את כל ככר הירדן' - 'כי בעד אשה זונה עד ככר לחם' (דימוי הזונה במשלי). 'כי כֻלה משקה' - 'אלכה אחרֵי מאהבַי נותנֵי לחמי ומימָי, צַמרִי וּפִשְׁתי, שַׁמנִי וְשִׁקוּיִי' (משקה - משקה).
אזהרת המלאכים ללוט – על העינים
העין הרעה הזו של לוט עלולה לפגוע בו, ולכן כשהמלאכים מוציאים אותו מסדום, הם מזהירים אותו לא להסתכל על סדום בעת הפיכתה - "אל תביט אחריך פֶן תִסָפֶה". אך אשתו, כמי שמורגלת גם היא בעין רעה, לא נזהרת - "ותבט אשתו מאחֲריו". וכך, העין הרעה שלה חזרה ופגעה בה עצמה - "ותהי נְציב מֶלַח".
אלוקים נזהר מהעין הרעה של לוט
הקב"ה ידע על תכונת האופי הזו של לוט, העין הרעה המנחה אותו בכל דרכיו. וזאת אחת הסיבות שבגללה הקב"ה לא הראה לאברהם את הארץ כשלוט היה בסביבתו. רק "אחֲרי הִפָּרֶד לוֹט מעמו". אלוקים מראה לאברהם את כל הארץ. "וַה' אמר אל אברם אחֲרי הִפָּרֶד לוֹט מעִמו שׂא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָה. כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעֲךָ עד עולם".
רק אחרי שלוט הולך לסדום, הקב"ה אומר לאברהם: "ושמתי את זרעֲךָ כַעפר הארץ אשר אִם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעֲךָ יִמָנֶה". כל זה, כדי שלוט לא יטיל עין רעה, לא על מספר הילדים של עם ישראל ולא על ההתיישבות בארץ ישראל. שלא ילך לקטרג בפני הגויים על המוסריות של אברהם בן-משפחתו, אחיו ובשרו.
הגויים הללו להוטים לשמוע אחד 'מבפנים' שיצטרף לדבריהם ויאמר שעם ישראל איננו מוסרי. הם מחפשים מישהו משלנו שיאמר: "ליסטים אתם". כך הם חושבים לטהר את עצמם מכל העוולות שהם עשו במשך ההיסטוריה העקובה מדם.
אך כל הדברים הללו לא יעזרו להם כלל. שכן אנו יודעים כי אין דבר יותר חשוב מריבוי זרעו של אברהם אבינו. אין דבר יותר מוסרי מישיבת עם ישראל בארץ ישראל. אין דבר יותר בטוח משבועת ה' לאברהם: "אל תירא אברם אנֹכי מגן לָךְ". ואנחנו דואגים לפרסם את הדברים הללו, ולהנחיל את המידע הזה לבנינו ובני בנינו, עד עולם.
חוננו בזכות רחל אמנו - ספר באור פניך
רבי שמעון שיחיה, אחיו של הרב, מספר שיום אחד חלה מישהו במשפחתו של חכם "שמאע", השמש של ישיבת "פורת יוסף", ואמרו שמי שילך להתפלל על החולה בקבר רחל יקבל שני גרושים. הלך שמעון עם עוד קבוצת תלמידים והתפללו שם. בחזרתו לא רצה לנסוע באוטובוס הביתה לכיוון שכונת שמואל-הנביא, שכן העדיף לחסוך את הכסף. כשחצה את אחד הכבישים התנגש בו רכב ערבי. ראשו של שמעון נחבט על הכביש והתנפח לבלי הכר. סיפרו מי שראוהו באותה שעה, שעל כל השאלות ששאלוהו "מי אתה", "שו אסמק", לא הגיב ולא ענה, ורק שפתותיו היו לוחשות ואומרות מזמורי תהילים, מתוך ערפול הכרה. לקחוהו לבית החולים, והרופאים אמרו שנותרו לו כמה שעות או ימים עד שישבוק חיים. הרבנית מזל ע"ה לקחה את הרב, שהיה אז כבן בר-מצווה, והלכו יחדיו לקבר רחל אמנו ע"ה. הרבנית מזל בכתה שם והתפללה עם הרב מקירות לבה: "רחל אמנו, הבן שלי בא לכאן לקברך להתפלל על החולה, ואיך יקרה לו כזה דבר שבחזרתו ממך ילך ח"ו בתאונה?". משם הלכו שניהם לכותל המערבי והעתירו בתפילה עבור האח שמעון. כשחזרו משם לבית החולים פתח שמעון את עיניו והחל לדבר, ובתוך כמה ימים שוחרר לביתו, אומנם חבוש ופצוע, אך חי וקיים.
הנהגות רבנו - חורף
בערב ראש חודש חשוון היה הרב עולה ובא למערת קבורת שמעון הצדיק, שזה יום פטירתו.
הרב היה מזרז ומזכיר לפני ראש חודש חשוון על אמירת "יעלה ויבוא", ומביא את דברי הרב פלאג'י על כך שהלשון לא רגילה לומר מראש חודש אלול "יעלה ויבוא" על "יום ראש החודש הזה", והתרגלו לומר אזכרות אחרות בכל ה"יעלה ויבוא" של חודש תשרי ומועדיו, ולכן ייזהר מאוד לא להתבלבל בראש חודש חשוון. כשהגשם היה מתמהמה מלהגיע, היה הרב אומר בסוף השיעור ביום שני את התפילה "אל חי יפתח אוצרות שמים", וכן בשבת קודש בפתיחת ההיכל.
בליל פטירת רחל אמנו, היה הרב נוסע בחצות הלילה למקום קבורתה לתפילת תיקון חצות, תיקון רחל ותיקון לאה. ובכלל היה אומר בכל לילה סדר תיקון חצות.
זירז בכל שנה לעשות בימי השובבי"ם יום של תענית דיבור, כתקנת הרב אלפיה ע"ה, ועדיף בשבת שאז גם אנשים שעובדים יכולים להשתתף, והיו ממשיכים לקרוא תהילים כמחצית שעה לאחר השקיעה. מקפיד ביותר לבוא ביום השלג לבית הכנסת, ומלמד למרוח מהשלג על המצח ג' פעמים ולהתכוון כנגד ג' אותיות אל"ף שבשלושה שמות אהי-ה שעולים למספר שלג, לקיים "כשלג ילבינו".
וטיהר את הארץ
לאחר מלחמת ששת הימים נתמנה הרב על-ידי הראשון לציון, הרב יצחק נסים ע"ה, לאחראי על המקומות הקדושים ששבו לידינו במלחמה. ידיו רב לו בהכנת רחבת הכותל המערבי, שם ארגן הרב בחכמה את קציני ההנדסה ויזם את הריסת הבתים של השכונה הערבית הסמוכה. בקבר רחל אמנו ע"ה, סיפר הרב שהכול היה מוקף צמוד וצפוף בפגרי הערבים ובקבריהם ימ"ש, והרב שקיבל הורמנא דמלכא למקומות הקדושים, על דעת עצמו לקח את נהג הטרקטור ופינה והפך וסילק את כל פגרי הגילולים העוטפים את קבר רחל אמנו ע"ה, ופתח פתח מיוחד בצד דרום של הקבר כי העיד החכם המקובל רבי יהודה פתיה ע"ה ששם נגלתה לו רחל אמנו ע"ה, והכול עשה ותיקן בשקט לזכות את הרבים.
ושבו בנים לגבולם
סיפר הרב, שפעם היה באיזה מעמד בעמק הירדן עם אלוף הפיקוד רחבעם זאבי, גנדי, הי"ד. גנדי הסביר לרב על כל האזורים והנופים, והרב בירך אותו ב"יישר כוח" גדול, על שזכה לכבוש את כל המקומות הללו. גנדי תיקן את הרב ואמר לו: לא "כבשנו", כאילו היה שייך למישהו אחר ואנו כובשים, אלא "החזרנו"! החזרנו לעצמנו את נחלת אבותינו! וענה לו הרב: אם כן, אמת, נאמר "שחררנו". אשריך ששחררת! ושיבח אותו הרב על דיוק זה.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ
מהלכות משחקים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
