ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אליהו זצוק"ל
שירה לדורות
מיכה הנביא (ו ד) מזכיר לישראל את חסדי ה', ואומר: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם". למה מרים? כי בזכות נבואתה נולד משה, גואלם של ישראל. בזכות חכמתה ומסירות נפשה – ניצל משה ממוות בטוח במי היאור. בזכות תקיפותה וביטחונה – ניצלו בני ישראל הזכרים מגזירת פרעה. בזכות האמונה שנטעה בלב ישראל – זכו ישראל ויצאו ממצרים. זכתה מרים להוביל את כל בנות ישראל לשירה גדולה על ים סוף בתופים ובמחולות. שירה לדורי לדורות.
בזכות כל הדברים הללו ועוד רבים אחרים זכתה מרים ו"הבאר" נקראה על שמה. מים שעליהם התקיימו בני ישראל במדבר ארבעים שנה. מים חיים שנקראו על שם האישה שהביאה חיים לעולם.
לשון רע מעצם טבעו
זכויותיה הרבות לא התירו לה לדבר על משה, אף שהייתה אחותו הגדולה. ואף שלא דיברה עליו רע – רק השוותה אותו לנביאים האחרים. ואף שמשה לא הקפיד על דבריה בגלל ענוותנותו, עם כל זאת לא נגרע מחומרת הדברים שדיברה והיא נענשה בצרעת לזמן קצר. למה? כי לשון הרע הוא רע מעצם טבעו, בלי שום קשר לעלבון האדם שמדברים עליו (ע"פ הרמב"ם סוף הלכות צרעת טז י).
מדקדקים עם רשעים וטיפשים כחוט השערה
ממשיך הרמב"ם ואומר שממִרְיָם נלמד ונדע להיזהר מרכלנות בכל כוחנו. שלא נאמר: כי רק עם צדיקים הקב"ה מדקדק כחוט השערה, אבל אנחנו יכולים להקל בלשון הרע. ההפך הוא הנכון. אם מִרְיָם נענשה, "קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות" ואומרים: לא עשיתי כלום. רק דיברתי. ולא יודעים כי הדיבור של האדם עלול להזיק יותר מכל מכה באבן או באגרוף. שמכה מכאיבה לשעתה, ודיבור מכאיב לאורך ימים. שהמכה פוגעת במי שסמוך למכה – ולשון הרע מכאיב גם במרחק ארצות רבות ושנים ארוכות.
אם כן, מה יעשה אדם להינצל מרכילות ולשון הרע? ראשית, ייזהר בעצמו שלא ידבר אפילו לא מילה אחת של רכילות ולשון הרע. שהרי מרים דיברה בכל 126 שנותיה רק פעם אחת, ונענשה ומעשיה נזכרים עד היום הזה. וכן יתרחק ככל יכולתו ממי שמדבר לשון הרע. "שלא יתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם". ובמיוחד בימינו, שיש כאלה שמתפרנסים מדיבור לשון הרע ברבים ומכתיבת רכילות בעיתונים.
לשון הרע מתגלגלת לעבירות נוספות
עוד אומר שם הרמב"ם, שהרגיל ברכילות לא עומד במקום אחד, אלא הולך ומידרדר כל ימיו. בתחילה הוא מדבר רק דברים חסרי ערך. אחר כך נגמרים לו הנושאים והוא מתחיל לדבר רע על אחרים. בזה יש עונג מיוחד. ככל שאחרים יותר לא בסדר, הרכלן מרגיש יותר טוב. הוא טוב מאחרים. כשהרכלן מדבר על צדיקים – הוא מרגיש הרבה הרבה יותר טוב, הוא יותר טוב מהצדיקים. כל זה, כמובן, לא הופך את הרכלן ליותר טוב. חסר לו משהו בנשמה והוא מחפש צדיקים יותר גדולים לדבר עליהם, עד שהוא מרשה לעצמו לבקר את התנ"ך, את הנביאים והכתובים. מכאן קצרה הדרך להעביר ביקורת על אלוקים בכבודו ובעצמו (ע"פ הרמב"ם שם).
התורה מתקנת
כל מי שיתבונן סביבו יוכל להצביע על אנשים שעברו את כל התהליך שהרמב"ם מתאר לנו. למזלנו גם התיקון נמצא בדברי הרמב"ם, לימוד תורה וחכמה. "לפיכך הקדוש ברוך הוא עוזר על ידן ומזכה אותן בה, שנאמר (מלאכי ג טז) 'אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ'".
שלהבת עולה מאליה
"בהעלותך את הנרות - אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" והסביר רש"י מפני מה לא כתב תורה "בהדליקך"? מה באה ללמד המילה "בהעלותך"? וענה רש"י: "על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון "עליה" שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה". ודברי רש"י אלו הם הלכה גם לנרות חנוכה וגם לנרות שבת. עיין שבת דף כ' ע"ב ודף כ"א ע"א . ובזה יתבארו דברי הרמב"ן שהסביר כי ההבטחה לאהרן היא שידליק יום יום יותר מהנשיאים, אפילו אחר החורבן. והכוונה בזה לנס שיעשה ע"י החשמונאים שהם מזרע אהרן, שיתקנו להדליק נרות חנוכה. ובמדרש מובא שנרמז לאהרון גם על הדלקת נרות שבת כל שבת. ואע"פ שמצוות נרות שבת וחנוכה אינה מיוחדת לכהנים, יש בה מדיני המנורה שבמקדש "שתהא השלהבת עולה מנרות בית המקדש" והוא הדין גם לחנוכה ושבת. וכן נפסק בשו"ע סי' רס"ד סעי' ח' כדי שיהא הלהב עולה יפה מיד שיסלק ידו כה"ח שם ס"ּק מ"ג ומש"ב שם ס"ק כ"ו משם הלבוש והוסיף המג"א שם ס"ק יד שיעשה כן גם בנרות שעוה. ובימנו יש להזהר בפרט בנרונים שהפתילות שלהם ארוכות ועיין בא"ח ש"ש נח אות ט"ו .
שלא שינה
על הפסוק "ויעש כן אהרן" כתב רש"י: "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" משם הספרי ורבים הקשו על דברי רש"י אלו: האם יעלה על הדעת שאהרן קדוש ה' ישנה מדברי ה'? אולם בדורנו דברי רש"י יותר מובנים. שהרי הרפורמים הקונסרבטיבים ושופטי הבג"צ למיניהם, טוענים שעם התפתחות המדע והשינוי בתנאי החיים יש לשנות את התורה לפי רוח הזמן. בא אהרון ומלמד שהתורה היא ניצחית, שהתורה קדמה לבריאת העולם. שהתורה מתאימה לכל דור ודור עם כל השכלולים וההמצאות שלו. שהרי הקב"ה תיכנן הכל קודם הבריאה, ולכן ציוה "שהתורה לא תשתנה כלל". עלינו להתאים את עצמנו לתורה, ולא ח"ו את התורה אלינו. שהרי בכל דור ודור קם אחד "חכם בעיניו" וירצה לשנות מה שלא הצליח להבין, ואם ניתן לו לשנות - לא ישאר מהתורה כלום ח"ו. על כן בא אהרן הכהן ללמד אותנו כלל גדול: "שימו לב לא לשנות!!". כשם שאני עושה בהדלקת המנורה בשמן, כך תעשו גם כשיהא חשמל או חומר דלק אחר. ומכאן תלמדו על כל התורה כולה. כי המנורה היתה מורידה שפע של חכמה ותורה לעם ישראל.
אויבים ושונאים
"ויהי בנסוע הארון וכו' ויפוצו אויביך, וינוסו משנאיך" פרק י' פסוק ל"ה לפי הספורנו מדובר על שעת ביאתם לארץ. ורש"י לימד כי מי ששונא לעם ישראל - שונא לקב"ה. ויש להבדיל בין "אויב" ל"שונא". ש"אויב" מנסה לארוב להזיק בהיותו בתוך העם. וה"שונא" רודף בגלוי את ישראל. על שניהם התפלל משה רבינו ש"יפוצו" ו"ינוסו". ויהי רצון שתפילת משה תשמע גם היום.
שופר צפצפה
"וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹקֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם".
מעשה בקהילה רפורמית, שחיפשה מועמדים לתפקיד בעל תוקע לראש השנה. בא אדם אחד, אחז בשופרו ותקע לפניהם יפה וכראוי. כששמעו זאת אותם רפורמים, הם הסכימו מיד שיהיה בעל התוקע שלהם.
והנה, הגיע יום ראש השנה, ואותו בעל תוקע הגיע בשעה שייעדו לו. כשניתנה לו האות, הוא עלה על בימת ה"טמפל" שלהם, הוציא מנרתיק טליתו את השופר, ומכיסו הוציא צפצפה. לעיניהם המשתאות של המתפללים הוא תחב את הצפצפה אל תוך השופר, וכך החל לתקוע את כל סדר התקיעות. כמובן שאותם רפורמים התקוממו: "מה אתה עושה? איך אתה מעז?", צעקו כנגדו.
בעל התוקע הפסיק לצפצף, פנה אל הקהל ואמר להם: "הרי אתם רפורמים, והעיקר שאתם רואים שופר! מה זה משנה לכם איזה קול יוצא ממנו?".
אך כשהרב אליהו זצ"ל שמע סיפור זה, אמר על כך: אותו בעל תוקע, אף-על-פי שרצה ללמד את הרפורמים כי דרכם מוטעית, לא כדין עשה מכמה טעמים. העיקרי בהם הוא שהרפורמים הראשונים היו יהודים גמורים, חלק מהם נשאו נשים נוכריות שהתגיירו בערכאות על-ידי בית-דין רפורמי, ובניהם כבר אינם יהודים. אבל יש חלק שהנשים יהודיות והגברים לא יהודים. הבנים שלהן הם יהודים גמורים. גם אלו שנשאו יהודיות הם יהודים גמורים. כל אלה חייבים לשמוע קול שופר ולא צפצפה. ועל כן היה צריך לתקוע להם בשופר ממש.
נשים – דעתן כלה "בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ".
מספרת אדל שוקרון: אחיותי הגיעו לפרקן כבר לפני שנים ארוכות, אבל לא זכו להתחתן. פניתי בעניין זה אל הרב שמואל אליהו שליט"א, הרב של צפת, והוא הציע לבקש ברכה מאביו, הרב מרדכי אליהו זצ"ל. אבל הוא לא הסתפק באמירה הזאת, אלא מיד התקשר אל אביו הרב זצ"ל וביקש ברכה על אחיותי שיזכו להתחתן. תשובתו של הרב הייתה מיידית: צריך להחליף את כל המזוזות.
אחת מהאחיות שלי שגרה בלונג-איילנד הייתה בת 36 באותו זמן, והיא ביצעה ללא שהות את מה שהרב אמר לה והחליפה את כל המזוזות בביתה. תוך חודש היא הכירה את בעלה ושלושה חודשים אחר כך היא התחתנה.
אחרי החתונה היא לא הצליחה להרות, והרופאים אמרו שאין לה יכולת להרות באופן רגיל, רק בהפריה מלאכותית. כך היא עשתה וזכתה לתאומים.
עברו שלוש שנים, ואמי חלמה את הרב מרדכי אליהו זצ"ל מחייך לה בחלום. היא הבינה שהחלום קשור לאחותי שהתחתנה בעקבות העצה של הרב, ואחותי סיפרה לה שבאמת יש מקום גדול לחיוך של הרב. קרה לה נס. למרות דברי הרופאים שאמרו כי אין לה סיכוי להרות באופן טבעי – היא מעוברת באופן טבעי לחלוטין, והיא שמחה ומחייכת.
חוסר הבנה "וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ".
בעל הבן איש חי מביא מעשה באדם עשיר גדול שהיה לו משרת ושמו ברוך הירש. ברוך זה היה אחראי על כל ענייני הבית, וכן היה מופקד לדאוג שלא יחסר כלום מצרכי המזון, ועל כן הוא היה צריך לערוך את הקניות בעבור אדונו העשיר.
העשיר העריך את ברוך כל כך, עד שתלה את תמונתו ליד תמונתו שלו בסלון הבית המפואר, בו היו תלויות גם כל תמונות בני המשפחה.
פעם אחת בערב פסח, הלך ברוך לערוך קניות לכבוד החג הקרב ובא, אך התעכב מאוד ואיחר לשוב לבית אדונו. לבסוף, כשהגיע ברוך, כעס עליו אדונו מאוד, אך פחד כי לא ישלוט בכעסו, ועל כן הוא קם ממקומו בחמת זעם, ניגש אל תמונתו של משרתו וכתב מתחתיה: "בהמה". ללא אומר ודברים ניגש ברוך גם הוא אל תמונת אדונו וכתב תחתיה: "אתה".
כעס האדון ונזף בו: "כיצד אתה מעז לכתוב 'אתה'?". ענה לו ברוך: "ולמה כתבת עלי שאני בהמה?".
הבין האדון כי ערב פסח הוא לא זמן למריבות וניסה להרגיע את משרת הבית ואמר לו: "לא התכוונתי לבהמה ממש, אלא כתבתי לך בראשי-תיבות: ברוך הירש מדוע התעכבת?". ענה לו ברוך: "גם אני סך הכול עניתי לך באותה המטבע וכתבתי לך ראשי-תיבות: אגוזים תפוחים הבאתי, לומר לך שערב פסח היום, וצריך הייתי להביא דברים אלה להכנת החרוסת".
האדון, שחשב כי הוא מתפוצץ לשמע תשובה זו, הלך שוב אל תמונת משרתו וכתב תחתיה בראשי-תיבות: ע"פ, שהוא ראשי תיבות של עז פנים. ניגש גם ברוך אל תמונת אדונו וכתב לו: ל"ש, שהוא ראשי-תיבות של לוקח שוחד.
כעס האדון מאוד: "כיצד אתה מעז לומר שאני לוקח שוחד?". אך גם ברוך שאל מנגד: "וכי למה כתבת לי שאני עז פנים?". שוב התגבר האדון על כעסו ואמר בפנים רכות: "לא הייתה כוונתי אלא לראשי-התיבות של: ערב פסח, לומר לך שערב פסח היום, והזמן דחוק עם הרבה עבודות, ולא היית צריך להתעכב". אמר לו ברוך: "גם אני התכוונתי בסך הכול לענות לך: ליל שימורים, שכיוון שלילה חשוב ביותר לפנינו, צריך הייתי לדקדק ולחפש סחורה מיוחדת, ומשום כך היה עלי להתעכב".
סיפר את הסיפור הזה בעל הבן איש חי ללמד כי מכל מריבה ניתן לצאת בשלום, כדרכה של תורה המשתמשת בלשון הקודש בנוטריקונים (עיין מסכת שבת, קה), שבדרך זו ניתן להפוך ברכות לקללות, כפי שנאמר: "ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה".
דבר סתר לי אליך
ידוע איך הרב היה נזהר זהירות רבה בכבוד הבריות. במעמד החופה היה הרב רגיל ללחוש לעדים שיהרהרו בתשובה לפני העדות. פעם עמד אחד מתלמידי הרב בסמוך לרב בחופה כדי לעמוד אחרי הליכותיו בקודש של הרב בשעה זו, והנה הרב מסמן לעדים להתקרב אליו, ואותו תלמיד היטה אוזנו לשמוע מה יאמר הרב. הרב סימן לו בעדינות בידו הקדושה להתרחק, וזה היה נדיר מאוד שהרב יעיר למישהו, ועשה זאת רק מפני כבודם של העדים, שלא ישמע אדם שהרב אומר להם להרהר בתשובה!
כשהיו מגישים לרב שאלות, והתשובה הייתה עניין פרטי ואישי ורבים העוטרים את הרב, בטרם יענה הרב על השאלה היה שואל בקול רם "של מי השאלה הזאת?", מקפל את הדף מחזירו לשואל, ועונה לו בינו לבינו. הרב הקפיד על הנהגה זו גם בימי חוליו.
יום חמישי ליל כ"ה סיון תשע"ו
במלאת שש שנים להסתלקותו של
אביהם של ישראל המקובל האלוקי הרב הראשי לישראל הראשון לציון מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל זיע"א- נעלה יחד לציון הקדוש ונקיים תפילה מאוחדת לישועת עם ישראל ביום חמישי ליל כ"ה סיון תשע"ו בשעה 18:30 ברחבה בהר המנוחות בירושלים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
