"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" (דברים א, א).

"אלה הדברים - לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל".

"אל כל ישראל - אילו הוכיח מקצתן, היו אלו שבשוק אומרים, אתם הייתם שומעים מבן עמרם ולא השיבותם דבר מכך וכך, אילו היינו שם היינו משיבים אותו, לכך כנסם כולם ואמר להם הרי כולכם כאן כל מי שיש לו תשובה ישיב".

" במדבר - שאמרו מי יתן מותנו במדבר (שמות טז, ג). בערבה - בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב. מול סוף - על מה שהמרו בים סוף שאמרו המבלי אין קברים במצרים (שמות יד, יא), וכן בנסעם מתוך הים, שנאמר וימרו על ים בים סוף (תהלים קו, ז). בין פארן ובין תפל ולבן - הוכיחן על המן שהוא לבן, ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים. וחצרות - במחלוקתו של קרח. דבר אחר מרים בחצרות בשביל לשון הרע. ודי זהב - הוכיחן על העגל" (עיין רש"י באורך).

"ואפשר לפרש כל הכתוב בדרך רמז באופן אחר, והוא כי במקרא מועט לימד משה כללות יראת ה' ומידות הגונות הצריכין להולכים בתורת ה'. והם מדות תשעה".

"שיהיה לוקח מידתו של אברהם דכתיב אברהם העברי והוא מה שרמז באומרו בעבר הירדן" עכ"ל

"ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן, אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו".

"...והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו" וכו').

"שיהיה מרדות בלבו תמיד כאומרם ז"ל טובה מרדות אחת בלבו של אדם ממאה מלקיות, והוא מה שרמז באומרו הירדן", עכ"ל

"מאמר התנא הסתכל בשלושה דברים וכו' ולאן אתה הולך וכו', ולפני מי אתה עתיד וכו',וכן אמר התנא שוב יום אחד וכו', והוא מה שרמז באומרו 'מול סוף', שיהיה למול עיניו סוף אדם ותכליתו"

"דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת - מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך - למקום עפר רימה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה".

"מאמר החסידים וז"ל: הפרוש, צהלתו בפניו ודאגתו בלבו, והוא מה שרמז באומרו בין פארן ובין תופל וכו', לשון פאר הפך העצבון, ובין תופל שלא יהיה לבו ערב עליו ויתעצב אל לבו מפחד שמא עבר את פי ה' בלא ידיעה בגדלות או בקטנות או שמא מיעט בעבודת השם ממה שצריך עשות".

"שיהיה לו לב טהור ונקי וירחיק ממנו שנאת הבריות והקנאה והתחרות והמשטמה, והוא מה שרמז באומרו 'ולבן' שיהיה לו לב טהור שיתיחס לטהרה כינוי זה של לבן".

"תלמוד תורה בקביעות, לא ללמוד עראי, והוא אומרו 'וחצרות' הם חצרות ה' שהם בתי מדרשות".

"שלא יהיה להוט אחר דברים הנדמים לאהוב הון עוה"ז, שכל ההולך אחר תאות לבו בטל הוא מעבודת ה', וצריך האדם להסתפק במועט ההכרחי, והוא מה שרמז באומרו "ודי זהב" שיאמר לזהב די. או ירצה עז"ה שכל מה שיהיה לו יהיה בעיניו דבר מספיק כאילו יש לו כל זהב והוא ע"ד אומרו איזהו עשיר השמח בחלקו ובזה יטה לבבו לעבודה העליונה היא עבודת ה' אלקים חיים" (ע"כ תוכן דברי אוה"ח הקדוש).

" טרחכם - מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינין (ועיין לרמב"ן מה שמסביר ברש"י זה). ומשאכם - מלמד שהיו אפיקורסין. הקדים משה לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו. איחר לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם שלא לצאת, מה אתם סבורים, יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות. וריבכם - מלמד שהיו רוגנים".

"לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, אמר רבה בר בר חנה יומא חד הוה אזלינא בהדי ההוא טייעא הוה דרינא טונא ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי".

"יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי. ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא על מותר אסור ולא על אסור מותר. ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם. כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך".

"מודה אני לפניך ה' אלוהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת, שנאמר ואתה אלוקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך".