^ 1. לתוס' ולרא"ש יכול לאסוף מעט אפילו אינו אוכלם, והביאם בב"י. אולם בשו"ע כתב "מעט מעט ואוכל", ובאר הגר"א שרוב הראשונים סוברים שרק אם הוא אוסף מעט ואוכל מותר, והביאו בבאו"ה שלה, ה, ומשמע שנוטה להחמיר. ובכה"ח שלה, כח, כתב בשם נזירות שמשון, שהואיל והוא דין דרבנן הסומך להקל לא הפסיד.
ואם נתפזרו בבית, י"א שאסור לאוספם, כי הטרחא בבית כמו הטרחא בחצר (אז נדברו יד, יז; מנו"א ח"ב ה, ו). ומדברי מ"ב שמ, לז, משמע שבבית מותר. וכן התיר באור לציון ח"ב מג, ז, וטעמו מפני שהבית מצרפם כאילו הם ביחד, ואין בזה גדר מעמר.
מותר לזרוק על חתנים שקדים והילדים אוספים אותם לשקיות, מפני שעושים זאת לשמחה ואין בזה צד של טרחא ומעשה חול (מנו"א ח"ב ה, ז).
כתבתי למעלה כדעת רוה"פ שאין איסור מעמר מהתורה אלא במקום הגידול, וכ"כ במ"ב שמ, לו-לז. אמנם לאו"ז ודעימיה גם אם התפזרו פירות במקום אחר האוספם עובר על מעמר. וע' בכה"ח שמ, עד, במנו"א ח"ב ה, ב.
^ 2. לדעת רוה"פ מלילה ביד אסורה מדברי חכמים, וכ"כ רש"י ורמב"ם ומ"ב שיט, כ. וע' שעה"צ שיט, יא. ובביצה יג, ב, התירו למלול ביד ובתוספת שינוי (בראשי האצבעות), ולדעת רש"י ותוס' ההיתר הוא ביום טוב, אבל בשבת גם בשינוי אסור. ולדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמב"ן, ההיתר הוא בשבת, וביו"ט מותר למלול גם ללא שינוי. ובשו"ע שיט, ו, פסק כדעת רוב הראשונים. ואמנם הרמ"א כתב שיש מחמירים וטוב להחמיר. אולם בהל' יו"ט תקי, א, לא הזכיר את דעת המחמירים. וע' במנו"א ח"ב ו, א.
^ 3. יסוד הסוגיה בשבת עג, ב, לרש"י משמע שיש איסור, ולתוס' אין איסור. ובאחרונים באר"ש ד, ב, חיזק דעת האוסרים, ובמנוחת אהבה ח"ב ו, ה, כתב הכריע כדעת המתירים שהם רוב הראשונים. ועיין בהערה הבאה לעניין תלישת אחד אחד.
^ 4. בשבט הלוי א, פא, מחמיר בשקדים. וכ"כ במנו"א ח"ב ו, ג, לעניין שקדים ובוטנים. ובשש"כ ג, הערה צב, מיקל הואיל ורגילים לשווקם גם כשאינם קלופים. וכ"כ באז נדברו יב, ז, לעניין בוטנים. וכיוון שהוא ספק דרבנן, שהרי הקילוף נעשה ביד ולא בכלי, הלכה כמיקלים, וכן המנהג. וכדי לצאת ידי כולם יקלפם ויאכלם אחד אחד, שלדעת הצמח צדק כלכלת שבת באופן זה אין כלל איסור דש, וע' במנו"א שם הערה 16. ובכל מצב שיש ספק שמא הסרת הקליפה בכלל דש, עדיף לקלף ולאכול אחד אחד, ולצאת מהספק. ויש דרכים נוספות להינצל מאיסור דש, כגון לקלף בשינוי (למשל בראשי אצבעותיו), ויש אומרים שכל שהוא בדרך שבירה אין איסור דש. ומדברי הט"ז (שיט, ד) יש שלמדו שאם השקדים והבוטנים מנותקים מקליפתם, אין בהם איסור דש (שו"ע הרב שיט, ט). ועיין עוד בנשמת שבת א, קפב. מ"מ העצה הקלה והמוסכמת יותר לקלף אחד אחד ולאכול.
וכן מותר להסיר את הקליפה הדקה (חומה-אדומה) שמעל הבוטן, וכ"כ באול"צ ח"ב לא, ז, ובילקוט יוסף שיט, נט. ובמנו"א ח"ב ז, ב, כתב שאחר מלילתם וניתוק קליפתם, יש להיזהר שלא להסיר את קליפותיהם על ידי ניעורם בשתי ידיו או העברתם מיד ליד או לנפוח בהם כשהם בשתי ידיו, משום איסור 'זורה'. אבל אפשר לנערם כשהם ביד אחת או לנשוף בהם כדי להסיר את קליפתם, כמבואר בשו"ע שיט, ז. (וצ"ע שלא נזכר באחרונים).