ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְאוּלָם עִתּוֹ - כְּבָר הִתְבָּאֵר מִדִּבְרֵי דָּנִיֵּאל וִישַׁעְיָה, וּמִכֹּל מַה שֶּׁזְּכָרוּהוּ הַחֲכָמִים ז"ל, שֶׁהוּא יַעֲמֹד בְּהִתְפַּשֵּׁט מַלְכוּת רוֹמִי וּמַלְכוּת הָעֲרָב בָּאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר הוּא הַיּוֹם, וְזֶה מַה שֶּׁאֵין סָפֵק בּוֹ. וְדָּנִיֵּאל בְּאַחֲרִית סִפּוּרוֹ לְמַלְכוּת יִשְׁמָעֵאל וַעֲמִידַת הַמְשֻׁגָּע - סָמַךְ לוֹ בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְכֵן יְשַׁעְיָה בֵּאֵר שֶׁהָרְאָיָה עַל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ הִיא עֲמִידַת הַמְשֻׁגָּע, וְהוּא אָמְרוֹ: "[צֶמֶד פָּרָשִׁים] רֶכֶב חֲמוֹר רֶכֶב גָּמָל (צמד פרשים)" (ישעיה כא, ז). אוֹמֵר שֶׁ'רֶכֶב חֲמוֹר', שֶׁהוּא הַמָּשִׁיחַ, כְּאָמְרוֹ: "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" (זכריה ט, ט), אָמְנָם יָבוֹא אַחַר עֲמֹד 'רֶכֶב גָּמָל', וְהוּא מֶלֶךְ הָעֲרָב. וְאָמְרוֹ 'צֶמֶד פָּרָשִׁים' הוּא הִזְדַּוֵּג שְׁתֵּי הָאֻמּוֹת, וְהֵן אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל. וְכֵן יִתְבָּאֵר בֵּאוּר שֶׁאֵין בּוֹ סָפֵק מֵחֲלוֹם הַצֶּלֶם וּמֵחֲלוֹם הַחַיּוֹת הַנִּזְכָּרִים בְּדָנִיֵּאל. אֵלּוּ עִנְיָנִים גְּלוּיִים מִפְּשַׁט הַכָּתוּב.
קבלת הרמב"ם על חזרת הנבואה
וְאוּלָם אֲמִתַּת הָעֵת בְּדִקְדּוּק אֵינָה נוֹדַעַת. אַךְ יֵשׁ בְּיָדִי קַבָּלָה נִפְלָאָה, קִבַּלְתִּיהָ מֵאָבִי וּמִזְּקֵנִי, שֶׁקִּבְּלוּ מֵאֲבוֹתֵיהֶם וּמִזִּקְנֵיהֶם ז"ל, עַד תְּחִלַּת גָּלוּתֵנוּ מִירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד הַנָּבִיא וְאָמַר: "וְגָלֻת יְרוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד" (עובדיה א, כ). וְהוּא, שֶׁבִּפְסוּקֵי נְבוּאַת בִּלְעָם פָּסוּק, יֵשׁ בּוֹ רֶמֶז לִתְשׁוּבַת הַנְּבוּאָה בְּיִשְׂרָאֵל אַחַר הִפָּסְקָהּ. כִּי כְּבָר בָּאוּ בַּתּוֹרָה פְּסוּקִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַכַּוָּנָה בָּהֶם עִנְיָן אֶחָד - יִהְיֶה בָּהֶם רֶמֶז לְעִנְיָן אַחֵר, כְּמַאֲמַר יַעֲקֹב לְבָנָיו: "רְדוּ שָׁמָּה" (בראשית מב, ב), כִּי עָמַדְנוּ בְּמִצְרַיִם מִסְפַּר רְד"וּ, מָאתַיִם וָעֶשֶׂר שָׁנִים. וְכֵן מַאֲמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ" (דברים ד, כה) - עָמַדְנוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִיּוֹם בּוֹאֵנוּ אֵלֶיהָ עַד גָּלוּת הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָכִין מִסְפַּר וְנוֹשַׁנְתֶּ"ם, וְהֵן תתנ"ב שָׁנָה. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ מִן הַהֶעָרָה קִבַּלְנוּ שֶׁמַּאֲמַר בִּלְעָם: "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר כג, כג) - יֵשׁ בּוֹ סוֹד, שֶׁמֵּהַזְּמָן הַהוּא יִמָּנֶה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית עַד הַזְּמָן הַהוּא, וְתָשׁוּב הַנְּבוּאָה לְיִשְׂרָאֵל, וְיֹאמְרוּ לָהֶם הַנְּבִיאִים מַה פָּעַל אֵל. וְזֶה הַמַּאֲמָר הָיָה בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה וּשְׁלוֹשִׁים מִצֵּאתָם מִמִּצְרָיִם, וְהָיָה מִתְּחִלַּת הַיְצִירָה עַד הַזְּמָן הַהוּא שְׁנֵי אֲלָפִים ותפ"ו שָׁנָה, כִּי הַסִּמָּן: בתמ"ח גְּאוּלִים, וְעַל זֶה הַהֶקֵּשׁ וְזֶה הַפֵּרוּשׁ תָּשׁוּב הַנְּבוּאָה לְיִשְׂרָאֵל שְׁנַת ד' אֲלָפִים ותתקע"ב לַיְצִירָה. וְאֵין סָפֵק שֶׁשִּׁיבַת הַנְּבוּאָה לְיִשְׂרָאֵל מֵהַקְדָּמוֹת* הַמָּשִׁיחַ, כְּאָמְרוֹ: "וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם" (יואל ג, א). וְזֶהוּ הָאֲמִתִּי שֶׁבַּקִּצִּים שֶׁאֲמָרוּהוּ לָנוּ. וְאָמְרוּ לָנוּ שֶׁהוּא אֲמִתִּי אַחַר שֶׁהִזְהִרוּנוּ מִמֶּנּוּ תַּכְלִית הָאַזְהָרָה שֶׁלֹּא לְפַרְסְמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵדְעוּ בְּנֵי אָדָם אֵחוּר זְמַנּוֹ, וּכְבָר הוֹדַעְנוּכֶם אוֹתוֹ, וה' יוֹדֵעַ הָאֱמֶת.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
33 - איגרת תימן חלק כ"ב
34 - איגרת תימן חלק כ"ג
35 - איגרת תימן חלק כ"ד
טען עוד
וְאוּלָם אָמְרְךָ שֶׁזּוֹ הָעֵת הִיא שֶׁאָמַר עָלֶיהָ יִרְמְיָה: "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיה ל, ז) - אֵין הָעִנְיָן כֵּן, אֲבָל הוּא רוֹמֵז בּוֹ אֶל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג בְּהֶכְרֵחַ, וְהַמִּלְחָמָה הַהִיא תִּהְיֶה אַחַר הִגָּלוֹת הַמָּשִׁיחַ בִּזְמָן. וְאָמְנָם סִמַּן שַׁעַר גִּירוֹן, וְזוּלָתוֹ מִן הַדּוֹמֶה לוֹ, הֵם עִנְיָנִים חֲלוּשִׁים מְאֹד מְאֹד, מֵהֶם מְיֻחָסִים אֶל הַחֲכָמִים ז"ל וְאֵינָם לָהֶם, וּמֵהֶם מְשָׁלִים וְחִידוֹת, וְאֵין לְהַשְׁגִּיחַ לְדָבָר מֵהֶם בָּעִנְיָן הַזֶּה.
___________________________________
מֵהַקְדָּמוֹת – תופעות המקדימות לביאת המשיח.
ביאורים
הרמב"ם ממשיך בדבריו בעניין הקץ, וכותב שמפשט דברי הנביאים אפשר לראות בבירור שמלך המשיח יגיע בזמן שיתפשטו בעולם מלכות אדום ומלכות ישמעאל, כלומר הנצרות והאיסלם. במקום אחר מסביר הרמב"ם שהנצרות והאיסלם הן דתות שעוסקות הרבה בנבואה ובמשיח, ובזכות עיסוק זה רווחת בעולם הידיעה על בוא המשיח, וגדלות הציפייה וההכנות לביאתו. אפשר להוסיף על כך עוד שהן דתות שיש בהן מקצת תיקון לעולם, שהרי הן מחליפות את האלילות שהייתה רווחת בעולם לפניהם. לעומת האלילות – הנצרות (למרות שהיא נחשבת לעבודה זרה [הלכות עבודה זרה ט, ד]) והאיסלם מחזקות את האמונה באל אחד ואת עובדת נצחיותו. דבר זה הוא התקדמות אמונית גדולה של העולם, והכנה לשלמות הגדולה שתבוא לעולם בביאת המשיח. למרות זאת, הזמן המדויק לביאת המשיח בתוך תקופה זו לא נמסר לנו מהנביאים.
לבסוף, מביא הרמב"ם קבלה שקיבל מאבותיו שקיבלו מאבותיהם וכן הלאה עד זמן חורבן ירושלים. קבלה זאת עוסקת בתקופה הרמוזה בדברי הנביא בלעם, שבה יהיה חידוש הנבואה. הנבואה היא אחד מהדברים הבסיסיים המבשרים את ביאת המשיח, כדברי הנביא יואל: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם" [יואל ג, א], וכהמשך דבריו שם: "כי בהר ציון תהיה פליטה כאשר אמר ה'" [שם ג, ה].
הרמז בדברי בלעם הוא מהמילים: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" [במדבר כג, כג]. הכוונה בדברי בלעם לפי הרמב"ם היא שאותו פרק זמן שעבר מבריאת העולם עד בלעם יעבור גם מזמן בלעם עד ש"יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", זאת אומרת, עד שינבאו להם הנביאים את דברי ה'. בלעם אמר את דבריו בשנת ב'תפ"ח (=2488) לבריאת העולם, ואם-כן הזמן המיועד לחידוש הנבואה הוא בשנת ד'תתקע"ו (=4976) לבריאת העולם (1316 למניינם).
הרמב"ם שב ואומר שקבלה זו היא האמִתית מכל החשבונות שחישבו גדולי ישראל עד אליו, אלא שנזהרו מלפרסם את החשבון הזה כדי שלא יתייאשו בני ישראל בגלל הזמן הרב עד להגעת הזמן הזה.
הרחבות
חישוב הקיצים של גדולי ישראל
וְזֶהוּ הָאֲמִתִּי שֶׁבַּקִּצִּים שֶׁאֲמָרוּהוּ לָנוּ. שתי שאלות צפות בקריאת דברי הרמב"ם הללו, וכן בדברי כמה מגדולי ישראל שכתבו חשבונות לזמן הגאולה: א. מדוע גדולי ישראל חישבו את הקץ חרף דברי חז"ל: "תיפח עצמן של מחשבי קיצים" [סנהדרין צז:]? ב. כיצד ייתכן שכל הזמנים שנאמרו על ידי גדולי ישראל כבר עברו וטרם באה הגאולה? על השאלה הראשונה משיב הרמב"ן שהאיסור לחשב את הקץ נובע מכך שאם יחשבו שהקץ רחוק לא יצפו לישועה. אולם עתה כשהקץ קרוב אפשר לחשב את הקץ, ובכך דווקא לחזק את האמונה בגאולה הקרובה [ספר הגאולה, ד]. הרב מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מליובאוויטש) הוסיף על כך שגילוי הקץ הקרוב נועד להמריץ ולהעצים את העבודה הרוחנית של עם ישראל כדי שיהיו ראויים להיגאל בזמן המיועד [שערי אמונה, עמ' שלט-שמ]. על השאלה השנייה מובא בשם הרב קוק שלכל הקיצים שמסרו גדולי ישראל הייתה משמעות [מתוך התורה הגואלת ב, עמ' רפא]. כלומר זמנים אלו היו מסוגלים לגאולה אם היינו ראויים, או שהתרחשו בהם תהליכים משמעותיים להתקדמות תהליך הגאולה.
לזכרון רבנו הרמב"ם ביום פטירתו
לרפואת נועה בת שרה חגית הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
