ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְאִם כֵּן, אִם יַעֲמֹד נָבִיא, מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְיִקְרָא אֶל תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וִיזָרֵז עָלֶיהָ, וְלֹא יוֹסִיף עָלֶיהָ וְלֹא יִגְרַע מִמֶּנָּה, כִּישַׁעְיָה וְיִרְמְיָה וְזוּלָתָם - נְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מוֹפֵת, וְאִם יִתְּנֵהוּ - נַאֲמִין בּוֹ, וְנַגְדִּילֵהוּ* הַגְדָּלַת הַנְּבִיאִים, וְאִם לֹא יוּכַל לְתִתּוֹ - נַהַרְגֵהוּ. וְאוּלָם נַאֲמִין בּוֹ בָּאוֹת*, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיְּכַזֵּב, כְּמוֹ שֶׁנַּאֲמִין בִּשְׁנֵי עֵדִים וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיְכַזְּבוּ. וְזֶה, שֶׁה' צִוָּנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה וְאָמַר לָנוּ, כִּי כְּשֶׁיָּעִידוּ שְׁנֵי עֵדִים עַל דָּבָר - שֶׁנַּעֲשֶׂה כְּפִי עֵדוּתָם וְנַאֲמִין בְּדִבְרֵיהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר אֶפְשָׁרִי אִם אָמְרוּ אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶר. וְכֵן צִוָּה עָלֵינוּ וְאָמַר, כִּי כְּשֶׁיָּקוּם מִתְנַבֵּא וְנָתַן אוֹת, וְנִרְאָה לָנוּ לְפִי מַחְשַׁבְתֵּנוּ שֶׁהָאוֹת אֱמֶת - שֶׁנַעֲשֶׂה כִּדְבָרוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֶפְשָׁרִי* אִם אָמַר אֱמֶת אוֹ כִּזֵּב. וּבֵאֵר לָנוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא נְקַבֵּל מִשּׁוּם מִתְנַבֵּא בָּהֶם טַעֲנָה, וְהֵם כֹּל דָּבָר שֶׁמֵּבִיא לְהַכְזָבַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ זֶה הָעִנְיָן תַּכְלִית הַבֵּאוּר בִּפְתִיחַת חִבּוּרֵנוּ הַגָּדוֹל בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה, וּמִשָּׁם תִּלְמַד אֵלּו הַשָּׁרָשִׁים הַגְּדוֹלִים, אֲשֶׁר הֵם פִּנּוֹת הַתּוֹרָה וְעַמּוּדֵי הָאֱמוּנָה.
___________________________________
וְנַגְדִּילֵהוּ – נשבח אותו. בָּאוֹת – במופת. אֶפְשָׁרִי – ייתכן.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
25 - איגרת תימן חלק ט"ו
26 - איגרת תימן חלק ט"ז
27 - איגרת תימן חלק י"ז
טען עוד
אחרי שלמדנו אתמול איך לא ניפול ברשת של נביאי השקר, ממשיך הרמב"ם וכותב שגם על נביא שמחזק את תורת משה חלה חובת ההוכחה שהוא נביא אמת ולא אוחז עיניים. על כן מצווה התורה שנבקש ממנו אות ומופת, לראות שבאמת דבר ה' בפיו: "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת" [דברים יג, ב].
אמנם כבר ציינו אתמול שהאות או המופת אינם הוכחה טובה, שהרי גם נביאי השקר יכולים לעִתים לעשות אותות ומופתים, אך כיוון שכבר הוברר שאותו אדם רק מוסיף חיזוק על מצוות ה', האות היא סימן לכך שהוא נביא ה', ועלינו לכבדו. הכבוד והציות לדבריו נובעים גם הם מהאמונה בנבואת משה רבנו. חלק גדול מהדרכת התורה הוא ההתמודדות עם המציאות בעולם, שאינה תמיד בהירה וברורה. גם את הכלים שבהם יש לבחון דברים ולקבלם אנו למדים מהתורה. כשם שהתורה ציוותה לחרוץ דין ומשפט, בין בממון ובין בנפש, על פי עדות שני עדים, כך קבעה לנו שכאשר נביא מחזק את התורה ונותן לנו מופת, עלינו להאמין לדבריו ולציית לו.
בהקדמה לפירוש המשנה מוסיף הרמב"ם תנאי נוסף – שלא יכזב הנביא, ושכל דבריו בשם ה' יהיו אמת. כפי שהתורה אומרת: "וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה': אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא, הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה', בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ" [דברים יח, כא-כב] – שלא כאותם מעוננים ומכשפים שלעִתים צודקים אך לעִתים טועים, דבר ה' נאמן לעד, ואין בו טעות כלל וכלל (אמנם ישנן נבואות פורענות שלא התממשו, אך אין זה אומר שהן היו נבואות שקר, כי ייתכן ששבו בתשובה והבורא מחל להם).
הרחבות
האמונה בנביא
וְאוּלָם נַאֲמִין בּוֹ בָּאוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיְּכַזֵּב . הרמב"ם אומר שעלינו לשמוע לדבריו של נביא שעשה מופת משום שהתורה ציוותה על כך, אף על פי שייתכן שלא היה זה אלא אחיזת עיניים. בהלכות יסודי התורה הרמב"ם מסביר שהמופת אינו התנאי הבסיסי לבירור אמִתותו של הנביא שלפנינו: "ולא כל העושה אות ומופת מאמינין אותו שהוא נביא, אלא אדם שהיינו יודעין בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו, והיה מהלך בדרכי הנבואה ובקדושתה ופרישותה, ואחר-כך בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו, מצוה לשמוע ממנו שנאמר: 'אליו תשמעון' [דברים יח, טו]" [הלכות יסודי התורה ז, ז]. מבואר בדברי הרמב"ם שרק מופת שעושה נביא המוכר לנו כראוי לנבואה, על פי מעשיו הנעלים וחכמתו הגדולה, יהווה סיבה לכך שנתחייב לשמוע בקולו. הנצי"ב מצא לדברים אלו מקור בלשון התורה בפרשת הנביא: "נביא מקרבך ... אליו תשמעון" [דברים יח, טו] – הדגש על "מקרבך" בא לומר שיש להאמין דווקא לנביא שקרוב אליך, ויש באפשרותך להכיר ולדעת שהוא אכן ראוי לנבואה [העמק דבר שם].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
