ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- צו
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל חי בן מזל טוב
ואם בכל החגים עסקינן, הרי שבתחום החינוך נוטל לו חג הפסח חלק בראש. במרכז ליל ה'סדר' עומד ה'מגיד' - סיפור יציאת מצרים, ויסודה של המצווה בציווי: "והגדת לבנך", מכאן ששורש המצווה בסיפור לילדים, ומשם התרחבה למצוות הסיפור לכולם (חינוך מצווה כא).
ואכן חז"ל תקנו שורת תקנות שמגמתן לחבר את הילדים, ובמיוחד את הילדים הקטנים, לסדר: נהגו לחלק קליות ואגוזים ('ממתקים' בימינו) בתחילת הסדר, כדי לעורר את התינוקות. רבי עקיבא היה שולח בערב פסח את תלמידיו לבתיהם, כדי שידאגו שהתינוקות ינוחו בערב הפסח, ויהיו ערניים בסדר. עניין זה היה כה חשוב לו, עד שהגמרא (פסחים קט) מציינת שרבי עקיבא היה מעמיד את תלמידיו מבית המדרש רק בערב יום כיפור ובערב פסח.
יתר על כן, הצורך לשתף ולעניין את הילדים הקטנים, משפיע ממש על מהלך הסדר. בתחילת הסדר אנו מטבילים את ה'כרפס' במי מלח. כולם מכירים את הרמז היפה על כך, ש- 'כרפס' אותיות ס' פרך, ובכך רומזים אנו ל- 60 ריבוא שעבדו במצריים בפרך. אכן רמז יפה, אך הטעם ההלכתי לכרפס הוא "כדי להתמיה את התינוקות, שיראו שינוי שאוכלין הירקות בטיבול, שאין דרך לאכלם קודם הסעודה בכל ימות השנה, וישאלו על שינוי זה. שאמירת ההגדה מצוותה לאומרה דרך תשובה על שאלות ששאלוהו, שנאמר כי ישאלך בנך וגו' ואמרת לבנך עבדים היינו וגו' (משנה ברורה תעג, כא).
מיד לאחר הכרפס, מסלקים את הקערה. כיום, אנשים מכסים או מזיזים מעט את הקערה. אולם, מי שמתבונן בהנחיה ההלכתית המקורית ובטעמיה רואה שהמטרה היא לתת לילדים את התחושה שהסעודה הסתיימה. כביכול, מקפלים את הכול והולכים לישון, וכך הילדים מתעוררים לשאול שאלות.
פעם, באחד מלילות הסדר, אבי מורי נטל את הקערה מהשולחן, ואמר בקול – זהו, סיימנו, הולכים לישון! אחד הילדים הקטנים, קפץ ממקומו ושאל בתמימות – אבל למה? אבי מורי חייך ואמר – השנה זכינו ל'מה נשתנה' אמיתי!
מי שיתבונן בעיני ילד קטן, הפוגש לראשונה בחייו את ליל הסדר, בלי שהכינו אותו אליו מראש בגן או בבית הספר, יגלה שתחילת הסדר בנויה כך שתיצור תמיהה בלב הילד. הילד רגיל לסעודת שבת. ואכן, המשפחה מתיישבת בצוותא לשולחן, מקדשים על היין, הולכים ליטול ידיים. עד כאן – הכל כרגיל. והנה, לפתע, אוכלים כרפס במקום לבצוע על הלחם, מסלקים את השולחן, והסעודה מסתיימת (כביכול).
כמובן, הילד יקפוץ ממקומו ויתחיל לשאול שאלות. ובאמת – בדיוק במקום זה, שואלים – 'מה נשתנה', וכל הסדר אחר כך מ'עבדים היינו' ואילך, מהווה תשובה לשאלת הילד.
וכך כותב המשנה ברורה (תעב, נ) – "דעיקר המצווה הוא התשובה על שאלת בנו, וכמו שנאמר: והגדת לבנך". וכמובן, חז"ל תקנו כך את הסדר בעקבות הנחיית התורה לענות על שאלות הילדים, שהרי כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אשר שאלותיהם שונות זו מזו, ומי שאינו יודע לשאול – 'את פתח לו', ולכולם עלינו לענות תשובות מתאימות.
לעניין זה, יש השלכה מעשית ראשונה חשובה, הנוגעת גם להכנת ליל הסדר מראש. כיום, הילדים מגיעים כבר מוכנים לליל הסדר, ולא נצליח 'לעבוד' עליהם בהסרת הקערה בלבד. אולם, בכל זאת, כדאי שנתכנן מראש דרכים שונות ויצירתיות לגירוי הילדים הקטנים והגדולים לשאול שאלות ולהשתתף באופן פעיל בסדר.
אם נטפס מדרגה נוספת בעניין, נגלה שיש כאן גם השלכה שנייה הנוגעת למבוגרים עצמם. להלכה, גם אם אין ילד ששואל שאלות, הרי שהמבוגרים ישאלו זה את זה, ואם האדם נמצא לבדו, הוא שואל את עצמו. כך גם בסיפור יציאת מצריים, מדאורייתא כולם חייבים בסיפור יציאת מצריים, ואפילו מבוגר החוגג בגפו, מספר לעצמו. "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים...".
כלומר, המטבע היסודי של סיפור יציאת מצריים הוטבע בחותם המתאים לילדים, אך כבר מדאורייתא התפשט למבוגרים. נמצא שבפועל עיקר המצווה היא על מספר הסיפור ולא על שומע הסיפור, שהרי יש מצווה לספר את סיפור יציאת מצריים גם אם אין כלל שומע לסיפור.
נמצא, שבליל הסדר לפני ההעמקה בענייני יציאת מצרים, יש מימד שבו גם החכמים והנבונים שבים לסיפור הילדותי הראשוני והיסודי. כולם שואלים את שאלות התם של הילדים, ושבים לסיפור הפשוט של יציאת מצריים.
סיפור ראשוני וילדותי זה, אליו שב האדם הבוגר, מבטא את מקומו של חג הפסח. בחג זה אנו שבים ליציאת מצריים, שהיא יסוד האמונה היהודית, וזמן לידת עם ישראל. לפיכך ביום זה אנו שבים לסיפורים הראשוניים והפשוטים של ימי ילדותינו ולידת עמנו. פרץ הנוסטלגיה הילדותית פורץ בנו, ומעיר את ה'גירסא דינקותא' המחברת אותנו לה'.
לפיכך, בליל הסדר, בעת ה'מגיד' ו'אכילת המצה', מעבר לחידודים ולחידושים ודברי התורה העמוקים שנוסיף בסדר, נקדיש גם זמן לספר את הסיפור הפשוט של יציאת מצרים, ונחוש בליבנו את טעם הילדות וחוויית הראשוניות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
