(מד: 3- עד מה: שליש תחתון)

חלק א – זינתה בנערותה ואז בגרה

                תזכורת:
                בשיעור הקודם הזכרנו בהקדמה 3 מצבים באיזה שזינתה:

• אשת איש בוגרת– חנק,


• נערה מאורסה שזינתה ונתפסה

1. a.כשעדיין נערה מאורסה (=בית אביה) – הוא והיא נסקלים בשער העיר


2. אחרי החתונה (=בית חמיה), זה "פרשיית מוציא שם רע" (מצש"ר) (דברים כב) -
   שנסקלת בפתח בית אביה,
   ואם הבעל הוציא שם רע ואינו נכון – לוקה ונותן קנס 100, והעדים נסקלים כעדים זוממים.


3. רבא - יש לחלק בין בית אביה (a) ובית חמיה (b):

(ברייתא בהתחלה + מה: 5+)

א. ברייתא: במוציא שם רע – סקילה

מקור – "והוציאו את הנערה... וסקלוה...", מיותר, ובא ללמד שגם אם רק היתה נערה.

סברא – הזנות היתה כשהיתה נערה.
(ואילו אם הבעל שיקר, אינו נקנס, שהרי השקר היה כשהיתה כבר בוגרת).

ב. תני שילא, לגבי כשנתפסה בבית אביה – חנק

קשה מהברייתא הנ"ל!

תשובות:

תני שילא זה בבית אביה – חנק,

ברייתא ב זה בבית חמיה – סקילה.

סברא: הרי כפי שהתורה חידשה שלמרות ששינתה מצב הלכתי מארוסה לנשואה – עדיין בסקילה,
כך גם כששינתה מצב גופני לנערה לבוגרת – נחדש שעדיין בסקילה.

                        דחיית רב הונא ברדר"י – אוליאין דמיון בין שינוי מצב הלכתי לשינוי מצב גופני.

1. ר"נ בי"צ - זה מחלוקת תנאים:

אדם שחטא, ואז נתמנה לנשיא/כה"ג –

            ת"ק – כהדיוטות (לכאורה כברייתא ב).

ר"ש – כהדיוטות, אך אם נודע על החטא אחרי המינוי – פטורים לגמרי (לכאורה כשילא).

            דחייה – שתי הדעות לא כשילא,

שהרי ר"ש לא אמר שיביאו קרבן של נשיא/כה"ג, אלא שלא יביאו כלל, כי צריך שהחטא והידיעה יהיו על אותו סוג קרבן.

1. רי"ח - דוחים את שילא, ואכן גם שילא אמר שתידון בסקילה.


2. שסוקלים בשער העיר שבו עבד (ולא בשער העיר שבה נידון), שהרי שעריך הראשון עוסק בעיר שבה עבד.


3. מכך שכתוב "שעריך" ולא "שער", לומדים שזה דווקא עיר שרובה יהודים.

(מה: שליש עליון)

חלק ב – איפה סוקלים את הנערה

ברייתא וגמרא –
לגבי עובד ע"ז –

"כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ... וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים... וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא... אֶל שְׁעָרֶיךָ, אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ" (דברים יז).

            מ"שעריך" השני לומדים:

לגבי נערה שזינתה:

סוקלים אותה בשער בית אביה,
ואם אין לה אב/בית אז בשער העיר,
ואם זה עיר שרובה גויים אז בשער בי"ד.

מקור – מעובד ע"ז (רש"י – אסמכתא)

שהרי בנערה כתוב רק "פתח בית אביה",
            ולגבי המשכן כתוב "פתח שער החצר", מכאן שפתח=שער,
            וממילא לומדים מע"ז שכתוב בו "שעריך".