ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- הלל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
בשולחן ערוך או"ח סימן תפז סעיף ג נפסק: "בליל ראשון של פסח גומרין את ההלל בציבור בנעימה בברכה תחילה וסוף..." והרמ"א נחלק: "וכל זה אין נוהגים כן, כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת ההלל כלל".
הר"ן בפרק ערבי פסחים (דף כו מדפי הרי"ף) מביא מחלוקת ראשונים בענין הזה. לדעת הרמב"ן, מברכים על הלל שבליל פסח, והראיה מדין הגמרא, שאומרת שיש לברך "יהללוך" בתום ההלל, שהרי שנינו (נדה, לא) "כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו". ועוד ראיה מברייתא במסכת סופרים: "ר' שמעון בן יהוצדק אומר שמונה עשר יום ולילה אחד יחיד גומר בהן את ההלל... ויום טוב ראשון של פסח ולילו... ומצווה מן המובחר לקרות הלל בבית הכנסת בשני לילות של גלויות ולאמרו בנעימה, לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו..." (מסכת סופרים, פרק כ, הלכה ט). בהמשך דבריו מביא הר"ן את דעת רב האי גאון, שכתב בתשובה שאין לברך על ההלל שבליל פסח, משום שאין אנו קוראין אותו בתורת קוראין, אלא בתורת אומר שירה, כפי שמוכח מן המשנה בפרק ערבי פסחים: "לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל... ונאמר לפניו הללויה" (קטז, ב) אלו דבריו.
ומה ההבדל בין קריאת ההלל בתורת קוראין ובין אמירת הלל בתורת שירה. "תורת קוראין" היא נובעת מחיוב מצות קריאה, ותורת אומר שירה היא נובעת מצורך פנימי להודות ולהלל. בקריאה שנובעת ממצוה יוצאין ידי חובה בעצם הקריאה גם ללא כוונה כי עיקרה היא הקריאה שבפה, משא"כ באומר שירה היא צריכה לנבוע מעומק הלב המתעורר לשיר.
הסבר מעין זה מביא המהר"ל בספר "גבורות ה'" (סוף פרק סב) לגבי השאלה מדוע אין מברכים על ההגדה, אף על פי שמקיימים בכך מצוות סיפור יצאת מצרים. והוא מסביר, שעיקר המצווה מתקיים על ידי מחשבת הלב, הבנת הסיפור של יציאת מצרים, ואם לא יבין אלא סתם יקרא - לא יצא ידי חובתו. על מצוות כאלה, שעיקרן מתקיים על ידי מחשבת הלב - אין מברכים, אלא רק על מצוות שעיקרן מעשה. הוא מחדש לפי העיקרון הזה, שעל תלמוד תורה מברכים גם כשאין מבין, משום שהמצווה היא עצם ההתעסקות בדברי תורה, ומתקיימת גם אם אין מבין בסופו של דבר, כפי שמברכים " לעסוק בדברי תורה". כאמור, בהגדה אין זה כך, והעיקר הוא הבנת הלב.
ולכן לדעת רב האי גאון שונה הלל של ליל פסח משאר ההלל בימות השנה, שבליל פסח עיקרו הוא בלב הנרגש מעומק המאורע של סיפור יצ"מ ומתפרץ בשירת ההלל. וכיוון שעיקרו בלב אין מברכין עליו.
הלל מדאורייתא ומדרבנן
הרמב"ם (הלכות חנוכה פרק ג הלכה ו) פוסק: "קריאת הלל לעולם מדברי סופרים". כותב שם הראב"ד, שיש בהלל עשה מדברי קבלה, על פי הפסוק "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" (ישעיה ל, כט). מגיד משנה שם מחלק, ואומר שאמירת הלל בימים קבועים היא אמנם מדרבנן, אבל אמירתו על נס והצלה היא מדברי קבלה, כפי שאומרת הגמרא בפסחים (קיז), שנביאים ראשונים תקנו הלל על כל צרה שנגאלין ממנה. מקשה עליו הכסף משנה, שלפי חילוק זה גם הלל של חנוכה היה צריך להיות מדברי קבלה, שהרי נאמר על הצלה, ובכל זאת מונה אותו הרמב"ם בהלכה הנ"ל בין הימים שנאמר בהם מדרבנן.
ניתן לתרץ לדעת המגיד משנה, שאכן בשעת הנס עצמו, אמירת ההלל היא דאורייתא מדברי נביאים, ואילו בשנים שלאחר מכן, בימים שנקבעו לזכר אותו הנס, אמירת ההלל היא מדרבנן, ולכך מתכוון הרמב"ם. כלומר יש הבדל בין הלל שנאמר בשעת הנס שהוא בגדר של שירה מעומק הלב שהוא מהתורה, ובין הלל שנאמר בשנים שאח"כ שאין בו כבר את אותה התלהבות והוא רק מתקנת חכמים. ובזה יש דמיון לדבריו של רב האי גאון לעיל המחלק בין הלל מהלב לבין הלל בתורת קוראין.
גדרו ומהותו של ההלל שבליל הסדר
בירושלמי פסחים (פרק ט, הלכה ג) נאמר: "אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק, כתוב 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג' - בא ללמד על מפלתו של סנחריב ונמצא למד ממנו: מה זה (מפלתו של סנחריב) טעון הלל, אף זה (ליל הסדר) טעון הלל". כלומר, הירושלמי לומד מליל פסח הראשון, שבו יצאו ממצרים, את החיוב לומר הלל גם בשעת הנס שנעשה במפלתו של צבא אשור, וממנו חוזר ולומד חיוב אמירת הלל בליל הסדר שבכל שנה. על פי מה שאמרנו אין זה ברור, משום שאמירת ההלל בשעת הנס עצמו היא מדברי קבלה, ואיך לומדים ממנה לגבי אמירת הלל שבכל שנה, שאינה אלא מדרבנן?
על כרחנו נצטרך לומר, שלליל הסדר יש גדר מיוחד, כאילו כעת היא שעת הנס עצמו, וכפי שאומרת המשנה (פסחים קטז, ב): "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", והכוונה כפשוטו, כאילו ממש עכשיו הוא יוצא ממצרים.
את ההלל של ליל פסח אומרים בשמחה מיוחדת, וכפי שמתארת הגמרא בפסחים (דף פה, ב): "כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא", כלומר חבורות הנמנות על פסח היו כה גדולות, עד שלא נותר אלא כזית לכל אחד, ושירת ההלל היתה כה חזקה, שהיה נדמה כאילו הגגות עומדים להשבר מעוצמת הקולות.
כבר בליל פסח מצרים נהגו באופן הזה, כפי שמתואר בפרקי דרבי אליעזר (פרק מח): רבי יהודה אומר כל אותו הלילה היו ישראל אוכלין ושותין יין ושמחים והללים להקב"ה בקול גדול והמצרים היו צועקים במר נפש".
מכל המקורות הללו ניתן לראות שהלל זה נאמר בתורת שירה, ולא רק בתורת קוראין, כדברי רב האי גאון.
אפשר על פי זה שהלל של ליל פסח הוא מדאורייתא, משום שנלמד מהפסוק "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג". ואם נאמר שהוא חלק מן ההגדה, יתחייבו בו גם נשים, כפי שהן מחוייבות בשאר סיפור יציאת מצרים מדאורייתא.
ולכן העובדה שאין מברכים על הלל בליל פסח לדעת רב האי אינה גריעותא, אלא להיפך, מעלה מיוחדת של הלל זה. ואולי גם לדעת הרמב"ן אין מחלוקת על מהותו המיוחדת של ההלל שבליל הסדר, ונוספו לו גם הגדרים של חיוב קוראין, על פי תקנת חכמים, ולכן גם מברכים עליו, בנוסף לגדר השירה שבו. וכך גם אומר המהר"ל בגבורת ה', בסוף פרק סב.
ולכן גם מובן מדוע פה דווקא אומר השולחן ערוך שיש לקרוא את ההלל בנעימה.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָכֶם נִיסִים - תְּהוּ אוֹמְרִין שִׁירָה
ההלל המיוחד של ליל הסדר
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
