הרב אברהם אליהו קפלן זצ"ל

מדורים
מאמרים נוספים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

1264

8 דק' קריאה

סבי הרב אברהם אליהו קפלן זצ"ל הלך לעולמו לפני תשעים שנה בט'ו באייר תרפ"ד, עת שימש כראש בית המדרש לרבנים בברלין, לאחר שמילא את מקומו של הרד"צ הופמן , בהיותו בן לד בלבד. סבא זצ"ל קרוי על שמו של אביו ,רבי אברהם אליהו, שהיה ידוע בכינויו "העילוי מראקוב" ,למד בוולוז'ין והיה חבר קרוב לר' חיים מבריסק ול"חפץ חיים".גם הוא נפטר בקיצור ימים ,סבי נולד לאחר מותו ויקראו לו בשם אביו.
אבי מורי הרב צבי זצ"ל היה בן שנתיים ימים כך שלא להכירו ולזכרו. אולם כל חייו הלך לאורו, הוציא את כתביו ,הגה בהם וניסה להעביר את תפיסת עולמו גם לדורות הבאים. למרות גילו הצעיר תורתו עדיין מוצאת לה מקום בקרב ציבור תורני צעיר וסקרן הפונים אלי בבקשה ללמוד ולעיין בכתביו, שואלים ומתעניינים בתולדותיו וכתביו.
אני הקטן, קרוי על שמם, אולם בצירוף השם 'חיים' –סגולה לאריכות ימים,בע"ה.
עתה עם חילופי הדורות עומד אני ותוהה כיצד לשמר את מורשתו ולהפיץ את תורתו. חשבתי כי מן הראוי להציג בפני הציבור את עיקרי תורתו.
בשורות הבאות אנסה לשרטט עיקרון מנחה בכל כתביו ובהלך רוחו. עיקרון חיים שעל פיו התחנכו בבית.
אבי זצ"ל הוציא את כתבי סבא בשני ספרים. הראשון "דברי תלמוד" שמו, בו מכונסים מאמריו וכתביו בהלכה ובגמרא והשני "בעקבות היראה" שמו ,בו התפרסמו מאמריו המחשבתיים, ההגותיים והספרותיים ,יחד עם חלק משיריו ואגרותיו .שניהם בהוצאת מוסד הרב קוק.
לפני כעשור הוצאנו ספר הנושא את השם "מבחר כתבים" ובו כינסנו את מאמריו העיקריים משני ספרים אלו. בסיועו של ידידנו מ. זוננפלד שגם הואממעריציו של סבא.
במאמר זה ננסה לסקור חלק ממאמריו המרכזיים ולעמוד על המכנה המשותף שלהם.

"על עריכת פרוש חדש לתלמוד "
המאמר המרכזי בספר "דברי תלמוד" הוא המבוא שהספיק לכתוב לפרוש חדש לתלמוד שאותו רצה לכתוב. עצם הרעיון מלמד על חשיבה נועזת ומקורית. במאמר הוא מונה י'א סיבות המצריכות פרוש חדש. אולם רצון זה לא נבע מן הצורך להנגיש את התלמוד לציבור הרחב. הוא רצה טען כי גם למדנים אינם יכולים להסתפק בפרוש רש"י. מעבר לרעיון הנועז כשלעצמו, הרי שגם הפרושים השונים שישנם כיום אינם עונים על רעיונותיו. הוא רצה לאחד בתוך פרוש אחד את השיטות כולם ,את הגרסאות השונות , את מדרשי חז"ל , את הפרושים השונים לאגדות המופיעות בגמרא ואת הפסיקה ההלכתית הנובעת מן הסוגיא. כפי שהוא מסביר :"..אין לך עכשיו גם למדן מובהק שלא ידע ויודה , כי בלי עמל גדול במשך שעה גדולה ובלי בדיקה גמורה בכמה ספרים עוזרים ,חוץ מפרש"י ותוספות ,אי אפשר לו לעמוד על סוגיא שאינה מן הפשוטות ביותר.
מובן כי רק פירוש מחודש ערוך בטוב טעם , מלוקט ומלובן תוך דברי רבותינו ז"ל ראשונים ואחרונים ,מוכן ומסודר בשיטה מסויימה ,מדוייק ומנופה דרך כל הגירסאות השונות ...כתוב בלשון זכה וקצרה וזקוף על בסיס הידיעות הנחוצות לכל מקצוע- יוכל לספק כאן צרכנו ,למעט עמל ולהוסיף דעת." (מבוא למאמר "על עריכת פרוש לתלמוד בבלי ,צרכו ודרכו" ).
רעיון כזה לפני תשעים שנה היה מהפכני ביותר. כי הוא רצה לאחד את המחקר התלמודי על כל גווניו ,עם הלמדנות הליטאית, את פסיקת ההלכה עם הבנת הפשט ויחד עם זאת לא להזניח את העיון באגדות חז"ל המופיעות בתלמוד ולהתייחס אליהם כחלק בלתי מפרד מלימוד הגמרא המסורתי.
חלקו הראשון של מאמרו זה יצא לאור קצת לפני מותו ב"ישורון" וחלקו השני מיד לאחר מותו ועורר הדים רבים. מרן הראי"ה קוק זצ"ל ,אותו הוא מצטט במאמר בהקשר לחיבור ההלכה לגמרא חיבב מאוד את המאמר ואת הרעיון וכך גם הרב איסר זלמן מלצר שאמר כי ממאמר זה אפשר ללמוד כיצד צריך ללמוד גמרא.בנוסף לכך הספיק סבא להכין מספר דוגמאות לפרוש זה וגם הם מופיעים בספרו.
תפיסת העולם העומדת ביסודו של הרעיון היא ההבנה שאפשר לאחד בין צורות הלימוד השונות ,כי הצורות השונות והמקצועות השונים בעולמה של התורה משלימים זה את זה ואינם צרים זה לזה.
כי כל הסתכלות, כל מקצוע שבתורה, מוסיף נדבך בהבנת הדברים.

"בעקבות היראה"
מאמר זה הוא הפותח את הספר בו מכונסים ממאמריו ההגותיים. אבי קרא לספר בשם זה כי הוא ראה במאמר זה את גולת הכותרת של עולמו הרוחני – העומד על תורתו של רבו המובהק ,רבי נתן צבי פינקל – "הסבא מסלבודקא". במאמר זה הוא מסביר כי יראה אמיתית איננה עומדת בסתירה לשמחה הדרושה לעבודת השם ,אלא משלימה אותה ,בלשונו הספרותית העשירה :"כשניתנה תורה לישראל ירדו העליצות והעליזות כרוכות בה יחדיו. יתלכדו ולא יתפרדו. הוא הסוד של "גיל ברעדה" האמור בספר תהילים .הריקוד והדין, הזמרה והמשפט נעשו שותפים זה לזה" . סבא ראה בחוסר ההבנה של הצורך באחדות זו שבין כוחות הנפש את אחת הסיבות המרכזיות לבעיותיו הרוחניות של הדור ולכן הוא מוסיף בחריפות ואומר :"ועתה לא הגאווה היא בעורכינו ,אלא הענווה, ענווים היינו ואין עוז, ענווה שלא לשמה היא זו, לשם עצלות שביאוש ויאוש שבעצלות, לעניים השמחים בחלקם היינו בנכסי הרוח. ושמח היהודי הליטאי בפאר הלמדנות שלו והיהודי הפולני בהוד הקסם וברק הפילפול שלו והיהודי האשכנזי בדקדוק המצוות ומשמר המדע שלו. הצד השווה שבכולנו שהננו מסתפקים במועט, שלוים ושקטים איש בשלו וישנים במנוחתו.." הוא ממשיך ומסביר כי רק ההליכה בעקבות היראה הנותנת עומק לתורה ניתן יהיה להוביל את העם כולו: ומסיים "עוד לא ריק העם – ואם ריק הוא, מכם, היחידים, הוא ריק. מכם ולא ממנו. עוד לא אלמן העם ,עוד לא גורש מגן עדנה של היהדות ,בנו האלמנות , בנו ולא בו."
גם כאן אנו רואים את ההסתכלות המאחדת ואת ההבנה שהיא זאת שתביא את הבשורה להתמודדות הרוחנית בה נמצא הדור.
"שתי דרכים"
מאמר זה דן ביחס שבין תנועת החסידית לבין תנועת המוסר, תוך עיון מרתק במעשיות חסידיות על המוהר"ש מליובוויטש והשוואתן לתפיסתו של ר' ישראל סלנטר.
לאחר הניתוח וההשוואה מסיים סבא וכותב:" החסידות, במיוחד בצורתה החבדי"ת ,השרתה הרבה מרוחה בעולם האצילות, בעולם ההתעלות וההתבהרות, השירה והאכסטזה. תורת הגר"א ,הובילה בדרכי הנהרה אחרת, אט אט ,בביטחון ובאיתנות. בכבודו של אולם ,ליד אותו השולחן הטהור והמזומן לאורחיו, פיסקת גמרא או סיפרי, ירושלמי או רמב"ם, מתבררת בעומק העיון, נבחנת עוד ועוד ,הדברים מאירים כבחקור דין, ואם גם הם בפשטותם לא יטובלו בתבלין-טוב טעם מאין כמוהו. אורחי עולם האצילות, בני היכלא ודאי, לא בדרך אחת הלכו, שונים דרכיהם. אך נטעה עת נשער כי נפרדים הם כליל. ברם, אמת היא אשר כל אחת ואחת כשהיא לעצמה – תצר מלהכיל את חיי ישראל השלמים. רעיון המוסר של ר' ישראל סלנטר נועד לקרב את שני הדרכים זה לזה, למען יעצבו שניהם דרך חדשה רחבה"
גם במאמר זה אנו רואים את תפיסת עולמו של סבא ,כאשר מחד הוא מנתח ומבקר את השיטות השונות, אולם מאידך הוא מראה כי יתרונה של גישה אחת לעומת חברתה ומציעה גם דרך ממצעת המחברת בין התנועות השונות.
" שתיים שהן אחת"
במאמר זה סוקר סבא את יחסה של התורה :"אותה השאלה הגדולה של הגבלת תחומין בין האהבה והאיבה, בין הדין והרחמים ,שבארבעתם העולם נברא ובארבעתם האדם חי"
מצד אחד מאמר "אשרי יושבי ביתך" ומצד שני נאמר "אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע". והוא שואל :"אתמהה! שני הפכים הללו כלום תורה אחת למדתם? כלום שכינה אחת בם? כלום עם אחד ספג אל תוכו? " ולאחר ניתוח והעמקה עוסק המאמר בקריאתה של פרשת זכור, פרשה העוסקת במחיית עמלק, אולם היא נקראת דווקא בשבת, כאשר החרב המשמשת לקיום מצווה זו היא "מוקצה". כי בעצם המוקצה הזה יש משום מסר רעיוני "שכן אמרו חכמיו של עם הנועם והזעם, עם הרחמים והקצף, לא יצא אדם בחרבו בשבת, שלא תכשיט הוא לו אלא גנאי הוא לו, שהרי הוא בטל לעתיד לבוא , כמו שנאמר ' לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה' " ולאחר מכן הוא מסכם :"...דעת אלקים ,א-ל רחום וחנון ,מצד זה ודעת אלקים ,אל נקם ושילם ,מצד אחר...תורת החסד והרחמים עם תורת הדין והקרב, שתיים שהן אחת הנה ביהדות והאחת: דעת אלקים" גם כאן עולה מאליה תפיסת האחדות שקיימת בין תכונות הנראות, לכאורה, מנוגדות. לתפיסה אחדותית זו הוא קורא "דעת אלקים".
"לתחיה רוחנית"
גם בתפיסת עולמו ביחס למאורעות הזמן בולטת מאוד היכולת לראות את היתרונות בתנועות השונות ואת הרצון לאחד את כולם מתוך הבנה שיש בכל תנועה אמת אותה היא מבליטה יותר ורק האיזון והשילוב בין הגישות יביא את השינוי הדרוש לעולם התורה בפרט ולעם ישראל כולו בכלל. יחד עם זאת הוא מסתכל על התנועה הציונית ועל תפקידה של היהדות הנאמנה בתוך מאורעות הזמן באופן מאוד עמוק וייחודי. מספר מאמרים עוסקים בשאלות אלו. החל ממאמרו המרתק על ספרו של ברנר "בין עוז לכישלון" המשך במאמרו "מבית ומחוץ" על משנתו של מכס ברוד, ובהמשך מספר מאמרים בעלי אופי פובליציסטי: "לתחיה רוחנית", "על הרצל" "המצב כמו שהוא" "אותו ומופתים" ועוד. מו"ר אבי זצ"ל דיבר פעמים רבות על הדמיון הרב שיש בין רעיונותיו של סבא לבין הרואה הגדול הראי"ה קוק זצ"ל ואף כתב מאמר מיוחד בעניין זה ובהקדמתו הוא כותב: "עניינו של מאמר זה הוא להצביע על הקירבה הפנימית העמוקה שהייתה בין אבא מארי הרב אברהם אליהו זצ"ל לבין מרן הראי"ה קוק זצ"ל, קירבה שאמנם לא באה לידי גילויים רבים כלפי חוץ ,ומתוך כך לא נודעה לרבים...אך היא הייתה קיימת .." (בשיפולי גלימתו ,אסופת מאמרי אבי זצ"ל על הראי"ה, עמ'183).
אכן, תקצר היריעה מלצטט את רעיונותיו של סבא בעניין זה ,נביא אחדים : במאמרו על הרצל הוא מנתח את תרומתו המיוחדת של הרצל "הוא לא למדנו תורת משה,הוא לא למדנו הלכה ואגדה...י את כל אלה לא הורו לו מעולם... אך הוא למדנו לומר שתי מילים בהזדמנויות כאלה אשר עד לו – לא העזנו ולא יכולנו לאמרן בהן : עברי אנכי ! אכן,בבית המדרש ליד העמוד יכולנו לומר זאת תמיד...רק לא במקום אחד ,באותו מקום בו מיוצגים ביתר שאת כל אומות העולם – במדיניות העולמית" סבא ראה בכך את יד ההשגחה האלקית הפלאית :"וכלום אין כל הציונות כולה פלא ? כלום לא היה זה עד לפני כמה שנים ,לא יותר מאשר חלום ,מאשר אוטופיה ? עוד בשנת תרע"ג כתב הציוני הנודע פרנץ בודנהיימר כדברים האלה :'אין אף ציוני נבון אחד ,בכל העולם כולו ,שיאמר כי הוא רואה את עקבותיה של מדינת היהודים העתידה. אך בליבו יודע הוא כי מוכרח הוא לשאוף לזה' .אמרו נא לי רבותי ! מי זרק את הרגשת ההכרח הזה אל תוך ליבותנו ? ...כלום אין אנו חשים את תנועת ידה הנסתרת של ההשגחה? ויודע אני ,כי כשם שמכרחה היתה לבוא תחית רוח הלאום היהודי ,כן מכרחה תהיה לבוא סוף כל סוף ,בעתיד הבלתי נראה לעין ,תחית רוח תורתנו." את מאמר הוא מסיים באומרו :, וככל שגדלה אמונתי באלה-ים גדלה שייכותי לציונות".
אכן, בהמשך מובא מאמרו "תמורה" בו הוא טוען כי הסיבה המרכזית לכישלון של המפגלות הדתיות (המזרחי ואגודה) להוביל את העם הוא בגלל הפוליטיזציה של התורה :" שום 'מרכז' שום 'ועד הפועל' ואפילו ' מועצת גדולי התורה' ו'כנסיה גדולה' בכבודן ובעצמן ,לא יעצרו כולם לקנות להם לב העם אותה החשיבות ואותו הכבוד שהוא רוחש לתמיד חכם גדול בשעה שהוא נגלה לו ,לא בתור בא כוחה של מפלגה ללמד פוליטיקה לרבים ,כי אם בתור צנוע יושב אוהל ...עבודתם היהדותית של גדולי תורתנו –טבעית הייתה ,מעצמה באה .."
"שקעה חמה..."
ולסיום אי אפשר שלא לעסוק בקצרה בשירתו המיוחדת. לרבים נודע סבא זצ"ל בתור מחבר השיר "שקעה חמה.." שנודע ומושר בעולם ישיבות המוסר ,אולם שיר זה שנכתב בגיל 17 בלבד, אבא ז"ל לא אהב לשיר אותו באומרו כי הוא איננו משקף את אישיותו השמחה והאופטימית, שהרי מילותיו של השיר "שקעה חמה ,שקעה נפשי בתהום יגונה המר כים.." ובמיוחד הסיום האומר "שקעה חמה...עבים באים.. לילה עולה מן התהום..." מבטאים יותר מצוקות נפשיות ויאוש, האופייניות לגיל הצעיר.
אכן ,שיריו המאוחרים יותר הן יצירות מיוחדות של משורר עמוק המכיל בקרבו עוצמה:" גבהו השחקים וארך הסולם ורבים העולים לפני/מורי ורבותי וגדולי רבני /ולבי החש בם והולך עמהם ומאמין ויחיה בכולם/.וכמספר הגדולים השיטות על כל מה שקורה ויקר –אל ליבי /החש בם והולך עמהם מרגיש בכולם אמיתות בכולם אמיתות" (מתוך השיר ' ברכו אמוני' ) שיר המבטא את התפיסה האחדותית עליה דברנו.
ועוד שיר המבטא את תפיסתו הציונית סבא כתב המנון להסתדרות 'צעירי ישראל' שהוא הקים בליטא: "אחים לעבודה ,כולנו יחדיו /נעבודה , נעמולנה נכונה לדור /דור בריא רענן ,דור על מעבדיו,/תהי תורתנו לו שמש אור./ דור חי בתורה, חי ביהדות/דור בני עם חופשי ,חופשי מעול עבדות ./דור בני עם קדוש עם עובד ה',/נעבודה ,ניכונה לחיים ההם".
אמר המלקט: בכותבי על סבא ז"ל עומד לנגד עיני אבי מורי ז"ל שהלך לעולמו בחי כסליו תשע'ג. אבי ז"ל חי את מורשתו של אביו -יום יום ושעה –שעה. אבא ז"ל הכיר והוקיר רבים מגדולי ישראל שבדור האחרון. סיפר סיפורים רבים עליהם ולמד את משנתם מתוך כבוד והערכה. אולם תמיד היה חוזר אל שניים. אל אביו זצ"ל שניסינו בשורות אלו, לתת מקצת מעיקרי שיטתו ואל מרן הראי"ה קוק זצ"ל שהכירו בירושלים בהיותו ילד ועסק בתורתו רבות. כל מי שמצוי בכתבי הראי"ה לא יכול שלא להבחין בקשר הנשמתי שיש בין סבא ז"ל לבין מרן הרב. קשר שהיה מקצתו מוחשי, אולם ברובו פנימי. אקווה כחב בע"ה יעמוד לנו הכח להמשיך ולעסוק בכתבי סבא ולגלות את תורתו והסתכלותו המיוחדת, הן בלימוד הגמרא ,הן בעולם המחשבה, השירה והעשייה.

מאמרים נוספים