ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- שיחות ליום העצמאות
- ספריה
- מועדים
- לזמן הזה - יום העצמאות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
"מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ד'" (תהלים קז, מג). יש שנים שצריכים להיות בהן חכמים במיוחד, שנים שהקשיים בהן רבים ולכאורה יש הסתר פנים, וצריך התבוננות כדי לראות את חסדי ד'.
"קול צופייך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון" (ישעיהו נב, ח). מי אלה הצופים? אלה התצפיתנים העומדים על מגדלים גבוהים, עם מכשירים מיוחדים ומסתכלים למרחקים. הם רואים מה שאלה שנמצאים על הקרקע לא רואים, הם רואים מעבר לאופק, הם רואים למרחקים גדולים. הם נושאים קול, יחדיו ירננו, כי הם רואים "עין בעין", הם רואים בצורה ממשית, בעין בשר, "בשוב ד' ציון" ושרים ביחד מכל המגדלים. אבל לא כולם רואים את המראה הזה. אלה שנמצאים למטה על הקרקע, לא רואים. הם לא מבינים מדוע הצופים נושאים קול? מדוע הם שרים ולמה הם שמחים? כי רק כשמסתכלים גבוה אפשר לראות את המהלכים העליונים האלוקיים, שריבונו של עולם אכן שב לציון. הרב צבי יהודה היה מסביר את המילים "עין בעין" כשמתאימים את העין שלנו לעין ד', לעין האלוקית, לעין העליונה, וכשמסתכלים במבט האלוקי על המציאות, אז רואים "בשוב ד' ציון". היום יש אמצעים חדישים שאפשר באמצעותם לראות בלילה ואז חשיכה הופכת לאורה. מי שאין לו את המכשירים האלה רואה חושך, מי שיש לו את המכשירים הללו רואה בלילה כאור היום. יש גם היום מכשירים אופטיים מיוחדים שאפשר באמצעותם לראות מעבר לעננים, דרך מחיצות. מי שיש לו את הכלים הללו יכול לראות דברים שאחרים לא רואים. כך גם במבט הרוחני. הגדולים המסתכלים למרחבים, למעמקים ולגבהים רואים את כל ההיקף של הדורות, ומתוך המבט הכולל הזה מסתכלים על המאורעות העכשוויים. הם רואים אותם באופן אחר לגמרי ממה שאלה שאין להם המבט הגדול, הרחב, המקיף, שרואה דורות על גבי דורות, "בינו שנות דור ודור" (דברים לב, ז). מי שרואה את כל הגלות הארוכה על כל צרותיה, האינקוויזיציה, ההשמדות, הגירושים, הרדיפות, ההשפלות, השואה, ומתבונן מתוך כך על השינוי הגדול שחל בעם ישראל מאז קום מדינת ישראל, רואה את המאורע ההיסטורי העצום ששינה את מעמדם של ישראל ושינה את כבודו של ריבונו של עולם אלוקי ישראל, שהרי כבודו של ריבונו של עולם תלוי בכבודם של ישראל, כמו שמביא במסילת ישרים (פרק יט; פרק כד) בשם תנא דבי אליהו. וכמה מסכנים הם צרי האופק שלא יכולים לראות למרחקים. הם רואים רק את ההווה הצר ולא קולטים את גודל המאורעות ואת משמעותם, הם לא רואים את גדולת המאורע של תקומת מדינת ישראל, שעל ידה נפתחו שערי ארץ ישראל, והגלויות מתקבצות, וארץ ישראל וירושלים נבנות ומתרחבות. וכמה מיוסרים האנשים שדוק ותבלול על עיניהם, שלא רואים במבטם הצר את האור הגדול, הם רואים את הקשיים ולא רואים את התוצאות של הקשיים, רואים את הצרות ולא רואים את הישועות הבאות מהצרות, הם סובלים, הם נאנחים והצופים הרואים למרחקים מרימים את קולם: "נשאו קול", ו"יחדיו ירננו" כי מבט נכון על המציאות הוא גם טוב ומשמח ועושה את האדם מאושר. מבט מסולף על המציאות גם אינו נכון מצד עצמו וגם מעיק על האדם. זוהי הבחינה של "שכר מצוה – מצוה" (אבות ד, ב) עצם המצווה הוא שכרה. אדם שמתרומם ורואה למרחקים מכוון עינו לעין האלוקית רואה הטוב והוא מאושר, טוב לו. אדם שמסתכל במבט מעוות, במבט קטן, לא רק שטועה, הוא גם סובל, גם מתייסר, נשאר נמוך, החטא הוא העונש בעצמו.
מתי זכינו למעמד כזה שאנו עומדים מול נשיא המדינה הגדולה בעולם ומנהלים אתו משא ומתן ולא נענים לכל דרישותיו, ועומדים בעניינים מסוימים על דעתנו? אמנם לא הגענו עדיין למעמד השלם שלא נצטרך להתחשב כלל במדינות אחרות, אבל לעומת השפלות שהיינו בימי גלותנו אנו כעת במצב חדש לגמרי, כבוד שמים מתעלה בכבודם של ישראל. כוחות הביטחון שלנו הם השומרים על שר החוץ של אמריקה בביקוריו, הוא אינו בעל הבית כאן אלא הוא אורח שלנו של מדינת ישראל.
איך מתמודדים עם המחבלים המתאבדים
הקושי הגדול של התקופה הזו של הטרור המתמשך למעלה משנה וחצי, הוא הפחד. תחושת הפחד יותר חמורה מהפגיעות עצמן, שהן בסדר גודל של פחות מתאונות הדרכים, כי תחושת הפחד מכבידה ומשתקת. "וממנה יושע" (ירמיהו ל, ז) המטרה של תחושת הפחד הזו היא להוליד ביטחון הנובע מאמונה. וכך דורשים חז"ל בילקוט שמעוני (ישעיהו, רמז תעד), על הפסוק: "אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי מאנוש ימות" (ישעיהו נא, יב):
"ותיראי מאנוש ימות". למה את מתיראת? שמא אין את יודעת מי את? אין את בתו של אברהם יצחק ויעקב, בתם של שלשה הררי עולם את, ואת מתיראת מן בריה ומן אנוש, אנוש שהיום חי ומחר הוא מת? אין את יודעת מה עשיתי לכל אותם שנזדווגו להם: אמרפל שנזדווג לאברהם, פלשתים ואבימלך שנזדווגו ליצחק, עשו שנזדווג ליעקב, הפלתי אותם בידם, כך כל מי שיבא ויזדווג לכם נופל לפניכם.
הנדבך הנוסף בשנה זו הנדרש מאתנו הוא החישול של הכוחות הרוחניים, הגילוי של עוז הרוח וכוח הסבל וזהו שלב נוסף בבניין האומה. הטרור הערבי של מחבלים מתאבדים מראה כמה התקדמנו ועל כן הערבים המיואשים עושים מעשי ייאוש, הם מתוסכלים ומיואשים. כבר למדונו חכמינו שככל שאנו נתקדם בדרך גאולתנו ירבו ההפרעות. תלמידי הגר"א הרבו לדבר על כך בשמו (קול התור, עמ' 128). אך גם בתוך הקשיים הללו שאנו עוברים ועברנו במשך השנה וחצי האחרונה, אנחנו צריכים לראות את האור הגדול, ההולך ואור. הרי מעשה הייאוש של האויבים, של המחבלים, ההתאבדויות, ההתנהגות הזאת מראה בעצם שהם איבדו את הביטחון. זה בדיוק מה שאמרו לנו גדולי ישראל שבעת הגאולה מתגברת הסט"א מפני שהיא יודעת שזהו סופה, וככל שהגאולה מתקדמת אז הסט"א הולכת ומתבטלת, ואז היא עושה את המאמצים היותר גדולים כדי לעצור את מהלכי הגאולה אבל זה לא בידה ולכן היא משתוללת. ארץ ישראל כבר לא יכולה לסבול את הזרים שבתוכה והם חשים את זה. הם נשׂארים ועושים את כל המאמצים כדי להישאר כאן, אבל הארץ כבר לא יכולה לסבול אותם, בניה חזרו אליה, בניה חוזרים אליה והיא לא יכולה לסבול זרים בתוכה. ומזה כל התסיסה, וכל הניסיונות שלהם לעצור את המהלך האלוקי הזה של שיבת עם ישראל לארצו. אבל זה בלתי אפשרי. אפשרי להפריע, להציק, אבל לא לעצור. זה המהלך שאנו עוברים עכשיו, אין אפשרות של שני עמים בארץ הזאת, הארץ שייכת רק לעם ישראל, וכל הזרים שבתוכה צריכים לקבל את זכות השיבה לארצותיהם, למדבריות סעודיה, לכווית, למדברות סהרה וללוב. הארץ הקטנה-גדולה הזאת יכולה להכיל בקרבה רק את העם הקטן-הגדול הזה, עם ישראל. וזה הבירור שאנו עכשיו עוברים. רמאללה תחזור לידינו וכן כל הערים, ערי ארץ ישראל, חברון ויריחו ושכם וטול כרם וקלקיליה והכפרים, הכול חייב לחזור אלינו, וכל הסערה הזאת העולמית והמקומית היא מפני שריבונו של עולם מזעזע את הארץ, הארץ מזדעזעת כי היא משתוקקת אל בניה, והבנים משתוקקים אל הארץ. והסט"א מנסה לעכב, ולא יעלה בידיו, היא לא תצליח.
במדרש ילקוט שמעוני (ישעיהו, רמז תעה) אומר על הפסוק: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר" (ישעיהו נב, ז):
בשעה שהקב"ה גואל את ישראל, שלשה ימים קודם שיבוא משיח, בא אליהו ועומד על הרי ישראל... אומר להם: בא שלום לעולם, בא שלום לעולם, שנאמר: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום". כיון ששמעו רשעים הם שמחים ואומרים זה לזה: בא שלום לנו. ביום שני בא ועומד על הרי ישראל ואומר: באה טובה לעולם באה טובה לעולם, שנאמר: "מבשר טוב". ביום שלישי בא ועומד על הרי ישראל ואומר: באת ישועה לעולם באת ישועה לעולם, שנאמר: "משמיע ישועה", וכיון שהוא רואה את הרשעים שהם אומרים כך "אומר לציון: מלך אלהיך".
ביום הראשון ששומעים הרשעים את דברי אליהו: "בא שלום לעולם", הם שמחים, הם אומרים: "הנה, שלום עכשיו", בהתחלה "משמיע שלום", אך לא מבינים לאיזה שלום הכוונה, ביום השני בא אליהו ואומר "באה טובה לעולם", ושוב הרשעים שמחים ואומרים: "מזרח תיכון חדש, הכול יהיה טוב", שוב לא מבינים לאיזה טוב מתכוונים, אבל מתכוננים, חושבים שיבוא טוב כמו שהם חושבים. ביום השלישי בא ועומד על ההרים ואומר: באה ישועה לעולם, וכיון שרואה שהרשעים חושבים שהכול עבורם, הוא מכריז ואומר: "אומר לציון מלך אלוקיך", מה שאמרתי בא שלום, באה טובה, באה ישועה הוא מפני שריבונו של עולם חוזר לציון. זה כבר לא לפי התוכנית שלהם. והפסוק הבא: "כל צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון".
ברוך ד' שאנחנו זוכים להיות קשורים אל הצופים הרואים למרחוק והמתבוננים ויודעים לראות את אורה של גאולה ההולך ואור, לא כולם זכו לזה. רק אלה שעומדים על המגדלים, מסתכלים בעיניים גדולות, ויש להם יכולת של הבטה למרחוק וכיוון שרק אנחנו רואים את זה, עלינו מוטלת השליחות להודות בשם כולם לריבונו של עולם על כל הטוב שגמלנו, ועל זה שהביאנו לארץ ישראל ולירושלים, שמקבץ אותנו מכל הארצות, שמחזיר את התורה לאכסניא שלה, לארץ ישראל ולירושלים, שמאחד אותנו כאן בארץ ישראל. האחדות הזאת היא עמוקה מאוד והיא מתגלה על ידי המריבות הרבות שיש בתוכנו כמו שאומר הרב בספר אורות שהמריבות מגלות את האחדות (אורות התחיה, כה), שככל שאנחנו מתחברים ביחד ומתחככים זה בזה נוצרים החיכוכים. והאחדות הזאת הולכת ומופיעה, הולכת ומתגלה. אשרינו ואנחנו מודים לריבונו של עולם "הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו, יאמרו גאולי ד' אשר גאלם מיד צר, ומארצות קבצם" (תהלים קז, א-ג), ומודים ומתפללים. ואחרי התודה הגדולה על כל מה שהקב"ה היטיב לנו, אנחנו צופים את הישועה ומצפים להמשכה הגדול, שבמהרה בימינו נזכה לישועתנו השלמה, לישועת ד', לבניין ירושלים, לבית המקדש, לכל ארץ ישראל, מהנהר הגדול נהר פרת ועד נחל מצרים, לכל הדעות המחמירות, ושרק אנחנו זוכים לקדושת הארץ הזאת שחוזרת לקדושתה על ידי שעם ישראל חוזר אליה, חזק ונתחזק, ולשנה הבאה בירושלים הבנויה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
