ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- תשעה באב
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
וצריך להבין מדוע החמירו חז"ל האחרונים יותר ממה שתקנו לנו הראשונים שהיו קרובים לחורבן?
נראה שככל שאנו מתרחקים מן החורבן התמעטו הלבבות ולא מרגישים די בצער החורבן ולכן ראו חז"ל לנכון להחמיר באבלות כדי שנרגיש אותה יותר. נוסף לכך אורך הגלות עורר את חז"ל לבטא את הגעגועים לגאולה ולכן החמירו באבלות החורבן כדי שנתעורר לבקש על הגאולה. צא ולמד מעצם קביעת ארבע התעניות בזמן הזה, שעל פי דין בזמן שאין גזרות ואין שלום "רצו מתענים ורצו אין מתענים" ואעפ"כ קבעו הראשונים שקבלנו עלינו לנהוג בהם תענית, כיון שאין אנו יכולים להרשות לעצמנו עוד להישאר במצב כזה שאין שלום ובית המקדש חרב, וחייבים להתאבל עליו ולצפות לגאולה.
ראיתי חידוש יפה של הגאון רבי יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל 2 , הגמ' (חגיגה דף טו עמוד ב) מספרת:
"אשכחיה רבה בר שילא לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא? אמר ליה: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר. אמר ליה: אמאי? - משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר. אמר ליה: אמאי? רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל , קליפתו זרק! אמר ליה: השתא קאמר: מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת - קלני מראשי, קלני מזרועי. אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים - קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך ".
והקשה הרב, הלא בודאי לא חשדו חבריו של ר' מאיר, שהוא למד מאחר דברי כפירה, אלא שלא הסימו עם העובדה שר' מאיר למד תורה מפיו של אחר, וא"כ מה התשובה לכך "תוכו אכל, קליפתו זרק"? ופירש הרב: שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה כשראה הרוגי מלכות, כך אומרת הגמ' (קידושין דף לט עמוד ב):
"אמר רב יוסף: אילמלי דרשיה אחר להאי קרא כרבי יעקב בר ברתיה, לא חטא. ואחר מאי הוא? איכא דאמרי: כי האי גוונא חזא; ואיכא דאמרי: לישנא דחוצפית המתורגמן חזא דהוה גריר ליה דבר אחר, אמר: פה שהפיק מרגליות ילחך עפר? נפק חטא ".
רואים אנו כאן מצד אחד את גדלות הנפש של אלישע שהיה מזועזע כולו ממיתתם של צדיקים, רק מי שאוהב תורה בכל לבו יכול להיות מזועזע כמוהו 3 , ולמרות שמצד שני הוא נפל למחשבת כפירה, ר' מאיר את תוכו הטוב אכל ולמד ממנו אהבת תורה, וקליפתו שהיא הכפירה זרק.
וכאשר הדברים מעורבים מיניה וביה יש חשש גדול ללמוד ממעשיו שמא ילמדו ממנו גם את השלילה, ולכן היו צריכים החכמים להחליט בדעתם שר' מאיר בירר היטב את הדברים ושאב לתוכו רק את הטוב. אפשר ללמוד מכאן עד כמה צריך להיות ספוג באהבת האמת, אהבת העם וארץ כדי להתאבל על הגלות.
נאמר בספר משלי (פרק יב פסוק כה) "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה", ודרשו חז"ל (יומא דף עה עמוד א) "רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: ישחנה מדעתו, וחד אמר: ישיחנה לאחרים". ונראה שיש כאן שלושה שלבים של התמודדות עם הדאגה, האחד - יַשְׁחֶנָּה מלשון "וישח אדם וישפל איש", שהדאגה משפילה אותו עד עפר, ואינו יכול להסיח דעת ממנה ולפעול בחיי המעשה, השני - "ישחנה מדעתו", לאחר שקבל עליו את הדין, הוא יכול להסיח את הדעת מדאגתו, השלב השלישי - "ישיחנה לאחרים", כאן הוא כבר מבין שהכול לטובה ולכן הוא יכול אף להשיח ולספר את דאגתו לאחרים.
נראה שיום תשעה באב בבקר הוא השלב הראשון של הדאגה, שבא אנו אבלים כול כך שאין אנו יכולים להסיח את דאגתנו מלבנו ולכן אין אנו יכולים להניח תפילין, אחר חצות היום אנו כבר יכולים להסיח דעתנו מן האבלות ולהניח תפילין, ומיד אחרי תשעה באב מתחילים שבעה שבועות של נחמה, וט"ו באב שלא היו ימים טובים לישראל כמותם, ובהם אנו יכולים להשיח דאגתנו לאחרים, מתוך תקווה ואמונה לגאולה, ואנו מרגישים כבר עתה שהכול היה לטובה וגם החורבן היה כדי שיבנה מקדש יפה ממה שהיה מקודם "וגדול יהיה הבית האחרון מן הראשון".
וכך מסביר המהר"ל את מאמר חז"ל (בראשית רבה (וילנא) פרשה ג)
"אר"י בר סימון יהי ערב אין כתיב כאן, אלא ויהי ערב, מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן, א"ר אבהו מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו, אמר דין הניין לי, יתהון לא הניין לי, א"ר פנחס טעמיה דר' אבהו וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד דין הניין לי, יתהון לא הניין לי ".
ולמה ברא את העולמות הקודמים, אם לא היה ניחא לו בהם? אלא בודאי מפני שהן היו הבסיס לבריאת עולנו, וכמו כן ביחס לבית המקדש היה כאן בחינה של " בורא עולמות ומחריבן ", שהחריב את המקדש כדי לבנות מקדש יפה ממנו. וכך הוא המהר"ל מסביר את צחוקו של ר' עקיבא למראה חורבן הבית (מכות דף כד עמוד ב):
"שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור"ע מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: (במדבר א') 'והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו' ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: (ישעיהו ח') ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב: מיכה ג' לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו',] בזכריה כתיב: (זכריה ח') 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם', עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו ".
מדוע צחק ר' עקיבא אם זה מפני שהאמין בעתיד הטוב של הגאולה, וכי שאר החכמים לא האמינו בכך?! ועוד הלא בזמן חורבן יש לבכות אף אם אחר כך יצא מזה דבר טוב? אלא ששמחתו הייתה על כך, שהרגיש איך החורבן מביא את הגאולה, בבחינת חבלי לידה ומשיח.
ספר איכה מסתיים בפסוקים "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם: כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד". והקשו בירושלמי הרי הנביאים נהגו לסיים בדברי נחומים ולא בדברים רעים? ומישבים שם שהדגש בפסוקים הוא הפסוק הראשון כלומר, הקב"ה ישיב אותנו אליו כיון שהגענו למצב גרוע כל כך שמאוס מאסנו וקצף עלינו מאד. אולם עדין קשה מדוע לא סיים בפועל בפסוק "השיבנו"? ונראה שהנביא ירמיהו רצה שנשאר בתחושה הקשה של הספר שהוא פורענות קשה "עד מאד", אולם יחד עם זה בעומק הדברים, העובדה שהגענו עד תחתית היא סימן שמכאן מאילך הקב"ה ישיב אותנו אליו, ומהעדר תבוא הוויה החדשה המיוחלת, ומי שיורד לעומק דעתו של ירמיהו יודע שסיים בדברי ניחומים 4 .
^ 1 תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל עמוד א "תניא אידך: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין. דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: ישנה, וממעט בבשר וביין, כיצד ממעט? אם היה רגיל לאכול ליטרא בשר - יאכל חצי ליטרא, היה רגיל לשתות לוג יין - ישתה חצי לוג יין, ואם אינו רגיל כל עיקר – אסור".
^ 2 בעל שו"ת "שרידי אש", רעיון זה נמצא במבוא שכתב המהדיר על ספר הדרשות שלו "לפרקים".
^ 3 לפי זה נפלא סיום הגמ' שם מאמר שלמד ר' מאיר מפיו של אחר "מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת - קלני מראשי, קלני מזרועי. אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים - קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך". כלומר ר' מאיר למד מאחר להרגיש את גודל הצער של ייסורי הצדיקים, אבל הוא עצמו ידע שהקב"ה עצמו מצטער יותר ממנו על כך, ולכן לא קבל את הכפירה של אחר שהפסיק להאמין.
^ 4 וכדי להבהיר רעיון זה נהגו ישראל לחזור על פסוק פעם נוספת "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם", בסוף הספר כדי לסיים בדבר טוב.
^ 2 בעל שו"ת "שרידי אש", רעיון זה נמצא במבוא שכתב המהדיר על ספר הדרשות שלו "לפרקים".
^ 3 לפי זה נפלא סיום הגמ' שם מאמר שלמד ר' מאיר מפיו של אחר "מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת - קלני מראשי, קלני מזרועי. אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים - קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך". כלומר ר' מאיר למד מאחר להרגיש את גודל הצער של ייסורי הצדיקים, אבל הוא עצמו ידע שהקב"ה עצמו מצטער יותר ממנו על כך, ולכן לא קבל את הכפירה של אחר שהפסיק להאמין.
^ 4 וכדי להבהיר רעיון זה נהגו ישראל לחזור על פסוק פעם נוספת "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם", בסוף הספר כדי לסיים בדבר טוב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
