ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב שלמה גורן
הרב גורן ומסייעיו הצליחו לפתוח את קברי הל"ה, הכניסו אותם לארונות וסידרו אותם. הרב השתדל לסדר את עצמות הנפטרים כך שיהיו במקומן. ואז, כאשר הרימו את הארונות והניחו אותם על המשאית, הכול התהפך והעצמות הפכו לגל אחד. דבר זה העציב והדאיג את הרב גורן מבחינה מצפונית. לפני כן היה לו ויכוח עם 'המועצה להנצחת החייל' אם צריך להעביר את הגופות או שעדיף להשאירן במקומן עד שיגיעו ימי שלום. אולם הורי החללים ביקשו מאוד להעביר את יקיריהם לקבורה בבית קברות צבאי מסודר, שם יוכלו לפקדם.
הסיטואציה הייתה קשה עבור הרב. נקיפות מצפון העיקו עליו והוא שאל את עצמו אם עשה כמיטב יכולתו לנהוג כבוד בגופות.
הוא חזר דרך מבואות ביתר על הקומנדקר שאיתו הגיע. בדרך החל לבכות מפני שחשב בלבו שמא פגע בתחיית המתים של החללים בכך שהתעסק ובלבל את עצמותיהם. חשב: אולי עשיתי דבר המנוגד להלכה ולאמונה בכך שבמקום לתת להם לנוח על משכבם בשלום הוצאתים מקבריהם והתעסקתי עם עצמותיהם? הדבר העיק עליו מאוד.
הרב גורן הקפיד ללמוד שבעה דפי גמרא בכל יום כדי שיוכל לסיים את הש"ס מדי שנה. בכל מקום שבו היה - בדרכים ובשטח - תמיד לקח עמו את הגמרא ולמד שבעה דפים ביום.
באותו יום למד מסכת שקלים, המשותפת לבבלי ולירושלמי. כשהיה בקומנדקר למד על הסדר וקרא את המשנה הבאה: "כל הכלים הנמצאין בירושלים דרך ירידה לבית הטבילה טמאין, ודרך עלייה טהורין". דהיינו, כל הכלים שנמצאים בירושלים בדרך הירידה למקווה - טמאים מפני שעוד לא נטבלו, ואלו שנמצאים בדרך העלייה מהמקווה טהורים, שכבר הוטבלו.
ומובאת שם דעה שאומרת שכל הכלים טהורים, גם אלו שנמצאו בירידה למקווה, חוץ מהסל והמגרפה והמריצה המיוחדים לקברות, שיש להם חזקת טומאה, וכל זמן שאין אנו יודעים שהטבילו אותם, יש להם חזקה שהם טמאים.
התלמוד הירושלמי מסביר שם את דברי ר' יוסי, שבמילים "חוץ מהסל והמגרפה והמריצה", הכוונה למריצה שמריצה את האבן בבית הקברות.
הרמב"ם מפרש במקום את דברי המשנה הזו: "מגרפה הוא כלי שמקבצים בו עצמות המתים, ומריצה הוא כלי שהיו מכתתין ומרצצין בו העצמות כדי שייכנסו בסל, להוליך אותם ממקום למקום כדי לקבור אותם". השם מריצה נובע מן הפסוק "ותרץ את גלגלתו".
הרב למד מפירוש הרמב"ם שכאשר מעבירים עצמות ממקום למקום הכניסו אותן לתוך סל, ומכיוון שהן היו גדולות מדי, הייתה המריצה מרוצצת ושוברת את העצמות. כך היה אפשר להעבירן מבית קבורה אחד לשני וממקום למקום כדי לקוברן.
הוא נוכח לדעת שכך היו נוהגים מאז ומעולם, כבר בתקופת התלמוד הראשונה ואף בתקופת הבית השני, היו מעבירים עצמות מבית קברות אחד לאחר. אנו לומדים מהתלמוד הירושלמי שכל הקבורות היו כפולות: ראשית היו קוברים את המתים בבית קברות אחד, שם היו קבורים בקבורה זמנית. אחרי כן היו אוספים את העצמות בארונות של עצי ארז וקוברים אותן בכוכים בקברות משפחה.
מפירוש הרמב"ם למד הרב גורן שאין בכך ערבוב עצמות, ושאין בכך כדי למנוע חלילה סיכוי לתחיית המתים. הרב גורן ידע שעצמות החללים לא נפגעו ונותרו שלמות, ורק עקב טלטלות הארון הן זזו והתפרקו מהמבנה שלהן בתוך הארון. מהרמב"ם משמע אף שהיו שוברים לכתחילה את העצמות, ולא חששו שמא זה מהווה ביזיון המת או פגיעה בתחיית המתים.
עיניי הרב גורן זלגו דמעות של אושר.
כאשר למד את המשנה הזו בדיוק בירידתו מהכביש ממבואות ביתר לשפלה, תוך כדי העיסוק בעצמות החיילים וההרהורים הפנימיים שלו, זה היה בשבילו סימן מן השמיים שמעשיו רצויים והם לפי התורה. הוא קיבל חיזוק ועוצמה לפעול במבצע ליקוט העצמות ביתר שאת וביתר עוז.
לאחר שסיים הרב את מבצעו הממושך והמסובך והביא חללים רבים למנוחת עולמים בירושלים, אמר בלוויה הממלכתית הגדולה שנערכה עם רוב שרי הממשלה, וכל המטה הכללי: "אחינו הקדושים גיבורי ישראל, אדירי הרוח, שמסרתם נפשכם על קדושת השם ועל תקומת ישראל... ליקטנו את עצמותיכם הקדושות משדות הקטל ומגיא ההריגה, משער הגיא ועד פתחי ירושלים, והבאנו אתכם אל אדמת עיר הקודש ששחררתם, בה תבואו אל מנוחתכם ביום הזה בי"א באדר, הוא יום הגבורה בישראל. בצל ההר הנשקף על פני בירת הנצח, תהא נפשכם צרורה בצרור החיים את ה' אלוקיכם, ויחד עם אחיכם במלחמה ובגבורה שנפלו גם הם למען יחיה ישראל ולמען יכונן ציון".
על פי הספר 'הרב שלמה גורן - בעוז ובתעצומות, אוטוביוגרפיה' בעריכת אבי רט (ידיעות ספרים)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
