ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
לימוד התורה הוא מרכז החיים הרוחניים של היהודי. לפיכך, היה מקום לחשוב, שעל כל יהודי להקדיש את כל ימיו לתורה בלבד. אך במציאות ברא ה' את עולמו כך, שרק מיעוט מעם ישראל פנוי ומתאים להקדיש את כל כולו לתורה, ואילו רוב האנשים עוסקים רוב יומם בענייני העולם הזה, ומוטל עליהם להקדיש רק חלק מזמנם לקביעת עיתים לתורה.
חז"ל ראו את דרכם של רוב ישראל בעין יפה, ואמרו חכמי יבנה על כך (פשט הגמרא ברכות יז.) – "אני ברייה וחברי ברייה, אני מלאכתי בעיר (בבית המדרש) והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו....ושמא תאמר - אני מרבה והוא ממעיט? שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין ליבו לשמיים".
ובאמת – כיצד יהודי יכול להסתפק רק בקביעת עיתים לתורה? אם התורה היא מרכז הרוחניות, כיצד אפשר להקדיש את רוב היום לעניינים אחרים?
דומה, שחלק מהתשובה נעוץ בסיפור בו פתחנו. לעיתים, הנקודה העיקרית מצומצמת כמותית, אך מבחינה איכותית היא העיקר מבחינת האדם, והכל סובב סביבה. לדוגמא – התבלינים נותנים את עיקר טעמו של האוכל, למרות שמבחינה כמותית הם מהווים חלק זניח מכלל התבשיל. בנוסף – אם כל עבודת היום היא הבסיס הנותן כוח לרגעי התורה והמצוות, הרי שכל היום מתעלה.
ביטוי לרעיון זה אנו מוצאים בפרשיות כלי המשכן. המתבונן בפרשות תרומה – פקודי יבחין שפרשיות כלי המשכן חוזרות ונשנות פעמים רבות. הסיבה לחזרה מרובה זו היא שבתחילה ה' מצווה למשה, אחר כך – משה מצווה את בני ישראל, אחר כך – מפורט כיצד בני ישראל עושים, אחר כך – בני ישראל מביאים את הכלים למשה, ושוב – ה' מצווה את משה להקים (להרכיב) את המשכן, ובסוף – משה מקים בפועל.
בכל הסבבים – התורה מפרטת את הכלים. והנה – דבר מדהים, בכל הסבבים בפרשיות שלנו, העוסקות בבניית הכלים, השולחן מופיע באופן עיקבי לפני המנורה. לעומת זאת - בפרשת אמור שבחומש ויקרא, כשהתורה עוסקת ב'תפעול' השוטף, העבודה בפועל בשולחן ובמנורה – הנחת לחם הפנים והדלקת המנורה, הרי שהמנורה מופיעה לפני השולחן.
נקודה זו אומרת דורשני בכפליים – ראשית – כידוע, השולחן רומז לברכה החומרית – הלחם, והמנורה לצד הרוחני – האור, וכפי שנאמר – "הרוצה להעשיר (חומריות) יצפין, והרוצה להחכים (רוחניות) ידרים, ששולחן בצפון ומנורה בדרום". ואם כן – מדוע הוקדם באופן עיקבי השולחן למנורה?
ושנית – אם הוקדם השולחן למנורה, מדוע בפרשת אמור הוקדמה המנורה?
דומה שהתשובה לכך היא, שבשעת הבניין המעשי של הכלים, הרי שמדגישים שקודם בונים את הבסיס החומרי ועליו את הקומה הרוחנית. כך בנויים חיי האדם, שבינקותו מסתפק באוכל וחומריות, ובהמשך החיים הולך ומוסיף קומה רוחנית. וכך בנוי העולם, שרובו חומריות, ועל כך אפשר להוסיף רוחניות. אולם, כאשר אנו מגיעים לשלב העבודה בפועל, השלב שהכלים 'החומריים' מתקדשים ועובדים בהם את עבודת המקדש הרוחנית, הרי שהעיקר היא המנורה הרוחנית, והיא מוקדמת לשולחן.
ועוד נקודה באותו עניין – גם על השולחן וגם על המנורה נאמר שעבודתם היא עבודת 'תמיד'. "לחם פנים לפני תמיד", "להעלות נר תמיד". (ומעניין – הציווי על ה'תמיד' בשולחן הוצמד מיידית לבנייתו, ואילו הציווי על נר התמיד נדחה מפרשיית בניית המנורה, והוזכר רק בפרשת תצווה). אולם יש הבדל גדול בין ה'תמיד' בשולחן ל'תמיד' במנורה. בשולחן, הלחם היה מונח תמיד כפשוטו – "עד שמושכין את הלחם הישן מן השולחן, כהנים מניחים עליו את החדש" (מנחות צט:). לעומת זאת – נר התמיד, היו מדליקים בכל יום, אך לא היו שמים בו שמן שידלק כל הזמן, כי אין חיוב שידלק כל הזמן (אמנם, לעיתים, הנר המערבי היה דולק בנס כל הזמן).
ואם כן, כדברינו, החומריות היא כל הזמן, והרוחניות לכאורה לעיתים מזומנות. ובכל זאת, הרוחניות מוגדרת כ'תמיד', כי היא המקרינה על כל זמנו של האדם.
נקבע עיתים לתורה, ומכוחם נתרומם כולנו וכל מהותנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
