ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וּבְמָקוֹם אַחֵר1 פֵּרַשְׁנוּ עוֹד, כִּי הָאָדָם שֶׁהוּא עִקָּר בַּנִּבְרָאִים, וּמְקוֹמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְזֶהוּ בֵּיתוֹ וּמְקוֹמוֹ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁעַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם בָּעוֹלָם יֹאמַר שֶׁהֵם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. וְכָל דָּבָר בָּעוֹלָם יֵשׁ לוֹ מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ(אבות פ"ד מ"ג): אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם. כְּאִלּוּ הָיָה הַמָּקוֹם שַׁיָּךְ לָאָדָם, עַד שֶׁהַמָּקוֹם נִכְנַס בְּגֶדֶר שֶׁל כָּל דָּבָר2 , וּלְכָךְ צָרִיךְ לִכְתֹּב בַּגֵּט שֵׁם הַמָּקוֹם. וּבְדָבָר זֶה הֶאֱרַכְנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי הַמָּקוֹם שַׁיָּךְ לָאָדָם וְנִכְנָס בְּגִדְרוֹ. וּלְפִיכָךְ, מִצְווֹת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר נִתַּן לָאָדָם, כְּנֶגֶד הָאָדָם וְעוֹלָמוֹ אֲשֶׁר דָּר בּוֹ הָאָדָם, וְהוּא מְקוֹמוֹ. וְהָאָדָם בְּעַצְמוֹ יֵשׁ לוֹ רמ"ח אֵבָרִים, שֶׁהֵם שְׁלֵמוּת הָאָדָם. וּכְנֶגֶד זֶה נִתַּן לוֹ רמ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁהֵם שְׁלֵמוּת הָאָדָם. וְיֵשׁ לוֹ מָקוֹם, אֲשֶׁר הוּא בּוֹ, אֲשֶׁר הַמָּקוֹם מַגְבִּיל הַדָּבָר שֶׁלֹּא יֵצֵא. וּכְבָר אָמַרְנוּ כִּי מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם הוּא תַּחַת הַחַמָּה, וְכָךְ נִתַּן לָאָדָם שס"ה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כְּנֶגֶד הַחַמָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שס"ה יָמִים. וְאֵלּוּ שס"ה מִצְווֹת מַגְבִּילִין אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּצָה וְיַעֲבֹר אֵלּוּ שס"ה מִצְווֹת, וְהֵם מְקוֹמוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַחַמָּה שס"ה יָמִים, שָׁנָה, הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם. וְהָבֵן הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ. וּפֵרַשְׁנוּ אוֹתוֹ3 בְּמָקוֹם אַחֵר3 *.
מצוות העשה הם הטוב ומל"ת הם השלום
כְּלַל הַדָּבָר, כִּי הָאָדָם יוֹצֵא לַפֹּעַל עַל יְדֵי אֵלּוּ הַמִּצְווֹת, עַד שֶׁהוּא בִּשְׁלֵמוּת הַגָּמוּר. וְעִם כִּי בְּוַדַּאי כָּל דִּבְרֵי תוֹרָה דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם(משלי ג, יז), כְּלוֹמַר, כִּי כָּל דְּרָכֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה הֵם טוֹב בְּעַצְמָם, וְזֶה כְּנֶגֶד מִצְווֹת עֲשֵׂה. וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם, וְזֶה כְּנֶגֶד לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁכַּאֲשֶׁר יִשְׁמֹר הָאָדָם הַחֹק שֶׁנָּתַן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁלֹּא יַעֲבֹר שס"ה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְלֹא יֵצֵא הָאָדָם מִן הַחֹק הַמֻּגְבָּל, וְאָז יֵשׁ לוֹ שָׁלוֹם. וְכַאֲשֶׁר יַעֲבֹר הַחֹק וְנִכְנָס בִּגְבוּל אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ, אֵין שָׁלוֹם לוֹ. רַק הַשָּׁלוֹם כַּאֲשֶׁר יִשָּׁאֵר כָּל אֶחָד בַּגְּבוּל שֶׁלּוֹ. מִכָּל מָקוֹם, אֵין מַה שֶּׁצִּוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָאָדָם הַמִּצְוָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא טוֹב וְרָצָה שֶׁיַּעֲשֶׂה הַטּוֹב, רַק שֶׁהַמִּצְווֹת הֵם צֵרוּף הַבְּרִיּוֹת, שֶׁיֵּצֵא מִן הַטֶּבַע הַחָמְרִית כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
___________________________________
ועוד בארנו 1 ב'דרך חיים' [ביאור המהר"ל על מסכת אבות], שעיקר מקומו של האדם הוא תחת השמש, ולכן אמר שלמה על מציאות העולם התחתון שהוא תחת השמש. כל דבר בעולם יש לו את מקומו הטבעי, כמו שאמרו חז"ל: אין לך דבר שאין לו מקום. 2 הזיהוי של הדבר באמצעות המקום עושה את המקום לחלק אינטגרלי מהדבר. ולכן צריך לכתוב בגט את המקום בו נעשה הגט, כי המקום הוא חלק מהזהות של האדם. לכן המצוות הניתנות לאדם הן כנגד האדם ומקומו. כנגד האדם רמ"ח מצוות עשה שהן שלימות האדם, וכנגד המקום שס"ה מצוות לא תעשה, כי תחת השמש הוא מקומו של האדם. מצוות אלו מגבילות את האדם שלא יצא מחוץ לתחום הראוי לו כאדם. וכבר התבאר כי מקומו של האדם תחת השמש וכאילו שס"ה הימים הם מקומו של האדם, לכן ניתנו לו שס"ה מצוות לא תעשה כנגד מקומו. דבר זה פרשנו גם 3 בדרוש על התורה.
כללו של דבר, באמצעות המצוות יש יכולת ביד האדם להוציא את שלימותו מן הכח אל הפועל, עד שהוא יכול להגיע לידי שלימות גמורה. בודאי יש טוב בעצם המצוות, כי התורה דרכיה דרכי נעם ונתיבותיה שלום. דרכיה דרכי נעם כנגד מצוות עשה, ונתיבותיה שלום כנגד מצוות לא תעשה, כי כאשר ישמור האדם את חוקי האלוקים ולא יצא מהמסגרת הראויה לו, אז הוא בשלום. אולם כאשר יעבור את הגבול הראוי לו, הוא נכנס למקום שאינו ראוי לו ואז אין כאן שלום, כמו כשנכנס אדם למקומו של חבירו אין שלום ביניהם. השלום קיים רק כאשר כל אחד נמצא בגבולות שלו. בכל אופן אף על פי שיש טוב במצוות עצמן, לא זו סיבת החיוב שהוטלה על האדם לקיימן. עיקר נתינתן הוא כדי שהאדם יצא מהטבע החומרי וידבק ברוחני, כמו שבארנו.
ביאורים
המהר"ל נותן הסבר נוסף לשאלה למה הקב"ה ציוונו דווקא שס"ה (365) מצוות לא תעשה. בהסבר זה המהר"ל מעמיק את ההבנה בעניין השפעת המקום על זהותו של האדם. אנו יכולים לראות סימן לדבר זה בעובדה שהאדם מתנהג באופן שונה בכל מקום ומקום. התנהגות שמתאימה למקום מסוים תיחשב כהתנהגות בלתי ראויה במקום אחר. למשל, אדם שיסתובב ברחוב כמו שמסתובבים בחוף הים ייחשב כאדם לא צנוע וחסר בושה. כמו כן, אדם שילך לחתונה בלבוש שאיתו הוא חזר מהעבודה ייראה כאדם חסר כבוד עצמי וכמבזה את בעלי השמחה. בכל מקום יש כללי התנהגות נורמליים הנהוגים בו. אדם שחורג מהם – מעיד על כך שאינו בריא בנפשו. מכאן אנו למדים על כך שהמקום בו האדם נמצא הוא גורם משמעותי ומכריע בשאלה איך האדם יחיה וכיצד ינהג בחייו. לאור דברים אלו, מבאר המהר"ל שמקומו של האדם הוא העולם שמתחת השמש. המקום שבו אנו חיים וגדלים מושפע ממציאותה של השמש. כשהיא מאירה אנו חיים ועובדים, וכשהיא שוקעת גם אנו עוצרים את מרוצת החיים להפסקה והתרעננות על ידי השינה. כשהיא מחממת או מכוסה בעננים אנו מתלבשים ומתנהגים בהתאם. לכן אנו צריכים לדעת אלו מעשים בעולם כזה, ישמרו עלינו שלא נצא מהנורמליות הטבעית של נפשנו. זהו תפקידם של שס"ה מצוות 'לא תעשה'. הן באות כדי שהאדם לא יעשה מעשים אשר יסיטו את נפשו מהנורמליות שלה. יש דווקא שס"ה מצוות, שס"ה מעשים שצֻוֵּנוּ שלא לעשותם, מכיוון שבעולמנו, העולם שהשמש שולטת בו, ישנו מחזור של שס"ה ימים שבהם שולטת השמש. אלו חוקי ההתנהגות האלוהיים שרק על ידיהם, אנו, הנמצאים בעולם הזה, עולמה של השמש המולכת, נוכל שלא לפגום בבריאות נפשנו. ודאי שהמצוות גם מביאות טוב ושלום לעולם, אך זה רק מפני שהן מוציאות מהכוח אל הפועל את שלמות האדם. כשהאדם חי בשלום בתוככי נפשו, בין כל הכוחות המתאבקים באישיותו, אזי גם החברה כולה חיה בשלום ורעות. אך שלום זה הוא רק תוצאה מוכרחת לקיומן של המצוות ולא המטרה שלהן. מטרת המצוות היא להוציא ולגלות את נשמת האדם בחיי המעשה.
הרחבות
*מה קורה אחרי קיום המצווות?
כְּמוֹ שֶׁהַחַמָּה שס"ה יָמִים, שָׁנָה, הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם... וּפֵרַשְׁנוּ אוֹתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר.בדרוש על התורה המהר"ל מסביר שיש שני חסרונות לנשמה בירידתה לעולם. החיסרון הראשון הוא מצד המקום שבאה אליו, שהוא בין התחתונים (כלומר, כל מה שהוא בעולמנו שממוקם מתחת לשמש – כל עניני העולם הזה). הנשמה משולה לבת מלך הנישאת לכפרי. היא יורדת מהעולם העליון לעולם תחתון. על כך דרשו חז"ל: "וגם הנפש לא תמלא", שאפילו יביא לה כל מעדני עולם אינם חשובים בעיניה לכלום. למה? "שהיא מן העליונים" וירדה לעולם נמוך ממנו [קהלת רבה פרשה ו]. החיסרון השני הוא מצד מה שנתחברה הנשמה באדם לגמרי והרי הוא בעל גוף חומרי [דרשות מהר"ל, עמ' טז].
שלמות האדם תצא אל הפועל באמצעות תרי"ג מצוות, המכוונות כנגד החסרונות של הנשמה בירידתה לעולם. כדי למלא חסרונות אלו ניתנו לנו שס"ה מצוות לא תעשה כנגד השלמת מקום הנשמה שבתחתונים, תחת השמש, ורמ"ח מצוות עשה להשלמת אברי האדם. בפרק ג' המהר"ל הזכיר מדרגה נוספת. לאחר השלמת כל המצוות עדיין הנשמה לא שבה למקורה הראשון, אלא היא נתונה במציאות חיצונית לה, גשמית, ועולמה הרוחני ממשיך להתפתח לעוד מדרגות נוספות (עיין גם אורות הקודש ב, עמוד תקל).
שאלות לדיון
איך הארץ והמקום משפיעים על אישיותו ועל זהותו של האדם?
המהר"ל אומר שמצוות עשה הם מצד ה'טוב', ומצוות לא תעשה הם מצד ה'שלום'. מה היחס בין הטוב לשלום? מתי יש להילחם על דבר טוב גם אם הוא סותר את השלום, שהרי מצוות עשה דוחה מצוות לא תעשה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
