ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עניינו של חג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אפרת בת נעמי ז"ל שנשרפה באסון הכרמל
ואין זה כמו ספירת העומר שאם לא ספר יום אחד שוב לא יכול לספר בברכה, שכאן אינו כן אלא גם אם לא הדליק יום אחד או יותר – יכול להדליק את שאר הימים בברכה. שבכל יום היה נס מיוחד, וכל יום מימי החנוכה מצוה בפני עצמה היא.
ולא עוד אלא שאם טעה והדליק נר אחד ביום השני, או שנים ביום השלישי – כתבו ראשונים שזה היה מעשה בלוני"ל והסכימו עליו שצריך לתקן ולהדליק עוד נרות כמו שמדליקים כולם. אם רוצה להיות בכלל המהדרים מן המהדרים. ויכול לעשות כן רק כשהנרות עוד דולקים. אבל אחר כך – אין בכך תועלת. וכן אם הדליק בטעות נר נוסף על הנרות בחשבו שהיום מדליקים ארבע ובאמת מדליקים שלושה. לא ישאיר את הנר הנוסף – כי נר טעות הוא. והוקצה למצוותו בטעות.
מי לא היה לו די שמן להדליק נרות כמו כולם, ידליק בכל לילה נר אחד, ואם יש לו רק תשעה נרות - ידליק בלילה השני שני נרות, ואם יש לו עשרה - ידליק בליל שני שנים, ובליל שלישי לא ידליק אלא אחד, שאם יוסיף פחות מהראוי ללילה זה - הרי זה גורע מן המנין, וממעט בנס של לילה זה, אבל אם אינו מדליק אלא נר אחד בשאר הלילות אינו גורע, לפי שנר אחד אינו זכרון אלא לעצם הנס ולא למנין הימים.
טמאים וזדים מה המעלה שניצחו אותם?
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (725)
הרב שמואל אליהו
67 - פרשת מקץ – ערב חנוכה
68 - אם לא הדליק יום אחד - למה אין תשלומין?
69 - פרשת בא – תיקון השובבים
טען עוד
וענה הרב כי הטמאים הללו היו יוצאים למלחמה עם גולגלות בידיהם. להתגאות עד כמה הם צמאי דמים ועזי נפש. כמה נפשות הם הרגו ורצחו ולא חששו. ובין העצמות שהיו שם היו גם עצמות של יהודים ולכן הם היו טמאים. שרק מי שיש לו טהרה גדולה כמו יהודי יכול לטמא במיתתו. (שו"ע יו"ד שעב).
ועוד כי הם היו מורגלים ברצחנות ובעזות פנים. אבל אנשים שלא מורגלים בהרג וברצח יכולים להלחם בעדינות ולהתמהמה ולא לפגוע באויביהם. וזה היה הנס כי למרות שהם היו טהורים שלא הרגו מעולם בני אדם. והם היו לומדי תורה עדינים. עם זה הם לבשו גבורה לקיים מה שנאמר. "יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָׁמַיִם". ולמרות שהיו לומדי תורה עדינים ורגישים שלא רגילים במוות בעזות ובטומאה. אעפ"כ התגברו על מידתם ונלחמו ונצחו. ולהבין איך הם התגברו על מידתם ונלחמו בגויים בעזות גמורה – נראה מה עשו לכותים שרצו להחריב את בית המקדש. איך ריחמו עליהם?
האור של שמעון הצדיק
בפרקי אבות כתוב "שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, הוּא הָיָה אוֹמֵר עַל שְׁלֹשָה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים". שמעון היה שורש תורה שבעל פה. עליו הייתה התורה עומדת. אחד ממוסרי התורה לדורות. בזכותו למדו רבים תורה. הוא גם היה שורש העבודה. כהן גדול בבית המקדש, על עבודתו נסמכו רבים. "צדיק יסוד עולם". הוא גם היה יסוד של גמילות חסדים. בזכותו ניצל עם ישראל. כך מספרת הגמרא במסכת יומא (סט/א):
"וְהָתַנְיָא, בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בְּטֵבֵת - יוֹם הַר גְּרִזִּים הוּא, דְּלָא לְמִסְפַּד בֵּיהּ. (שאסור להספיד בו בגלל שהוא יום של שמחה, ולמה יום של שמחה?) יוֹם שֶׁבִּקְּשׁוּ כוּתִיִּים אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרוּס מוֹקְדוֹן לְהַחֲרִיבוֹ, וְנָתַן לָהֶם רְשׁוּת. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. מֶה עָשָׂה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק? לָבַשׁ בִּגְדֵי כְהֻנָּה, וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי כְהֻנָּה, וּמִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם עִמּוֹ, וַאֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בִּידֵיהֶם, וְהָיוּ מְהַלְּכִין כָּל הַלַּיְלָה כֻלּוֹ. הַלָּלוּ מְהַלְּכִין מִצַּד זֶה, וְהַלָּלוּ מְהַלְּכִין מִצַּד זֶה, עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָמַר לָהֶם (אלכסנדר לכותים שהיו סביבו): מִי הֵם הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ: הַלָּלוּ יְהוּדִים שֶׁמָּרְדוּ בָךְ.
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאַנְטִיפְּרֵס (ליד ראש העין) - זָרְחָה חַמָּה, פָּגְעוּ זֶה בָזֶה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אֶת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, יָרַד מִמֶּרְכַּבְתּוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ. אָמְרוּ לוֹ, מֶלֶךְ שֶׁכְּמוֹתְךָ מִשְׁתַּחֲוֶה לַיְּהוּדִי הַזֶּה?! אָמַר לָהֶם, דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל זֶה הִיא מְנַצַּחַת לְפָנַי בְּבֵית מִלְחַמְתִּי. אָמַר לָהֶם (אלכסנדר ליהודים שעם שמעון הצדיק): לָמָּה בָאתֶם? אָמְרוּ לוֹ: בַּיִת שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִין עָלֶיךָ וְעַל מַלְכוּתְךָ - שֶׁלֹּא תֶחֱרַב, יַתְעוּךָ כּוּתִיִּים הַלָּלוּ לְהַחֲרִיבוֹ, וְתִתֵּן לָהֶם רְשׁוּת? אָמַר לָהֶם: מִי הֵם הַלָּלוּ (שרוצים להחריבו)? אָמְרוּ לוֹ: הַלָּלוּ כוּתִים שֶׁעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ. אָמַר לָהֶם, הֲרֵי הֵם מְסוּרִין בִּידֵיכֶם. מִיָּד נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם, וּתְלָאוּם בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ מְגָרְרִים אוֹתָם עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִזִּים. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִזִּים, חֲרָשׁוּהוּ וּזְרָעוּהוּ כַּרְשִׁינִין כְּדֶרֶךְ שֶׁבִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב".
הגמרא שם עוסקת בהלכה שאומרת שבגדי כהונה הם קודש, על כן אסור לצאת עם בגדי כהונה מחוץ למקדש. מקשה הגמרא משמעון הצדיק שהיה כהן גדול והיה חכם גדול "משיירי כנסת הגדול" איך יצא עם בגדי כהונה מחוץ למקדש? מתרצת הגמרא שני תירוצים או שהיו בגדים שמיועדים להיות בגדי כהן גדול ועדיין לא קודשו. או שבאמת מדובר בבגדים של כהן גדול של קודש ועשו כן על מנת להציל את עם ישראל. דכתיב (תהלים קיט) "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ". ואין לך לעשות לה' יותר מהצלת עם ישראל ומהצלת בית המקדש מחורבן.
ולמה היו צריכים בגדי כהונה לשם ההצלה הזו? וכי לא יכול היה שמעון הצדיק לפגוש אותו בלי בגדי כהונה? כנראה ששמעון הצדיק הבין את מהות יוון שהיא חשך והיה צריך להשתמש באור על מנת להשפיע על מלכות יוון. שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
הגמרא מספרת על החבורה שהייתה עם שמעון הצדיק כל הלילה "וַאֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בִּידֵיהֶם". בפעם הראשונה שראו אותם היוונים זה היה בדיוק בעת "שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר". הלכו זה לצד זה עד שנפגשו בדיוק בנץ החמה. "זָרְחָה חַמָּה, פָּגְעוּ זֶה בָזֶה". התיאורים הללו לא לחינם באו. באותה שעה של המפגש רואה אלכסנדר את פניו המאירות של שמעון הצדיק שהיה חכם גדול ועליו נאמר: "חכמת אדם תאיר פניו". גם הוא היה צאצא של אהרון הכהן שברכתו היא הארת פנים "יאר ה' פניו אליך". גם הבגד שלו היה בגד של אור, "אורים ותומים" שהם האבנים שהיו קשורות על לב הכהן הגדול והיו מאירות כאשר דבר ה' הופיע בהם.
מלכות יוון היא חושך. כשאור נפגש בחושך האור מנצח. כך נאמר (בפסיקתא רבתי פרשה לג). "וְחשֶׁךְ - זו מלכות יוון שהיו גזירותיה קשות, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל". ובמפגש כזה תמיד האור מנצח. לכן אלכסנדר משתחווה לשמעון הצדיק.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
