ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וּבְפֶרֶק אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה (יומא לט, א): וְנִטְמֵתֶם בָּם (ויקרא יא, מג). תַּנָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עֲבֵרָה מְטַמְטֵם לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אַל תִּטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם, אַל תִּקְרָא וְנִטְמֵתֶם אֶלָּא וְנִטַּמְתֶּם בָּהֶם. הֲרֵי כִּי לֹא אָמְרוּ רַק עֲבֵרָה מְטַמְטֵם לִבּוֹ שֶׁל אָדָם. וְאָמַר, כִּי הַטִּמְטוּם הַזֶּה מִצַּד עֲבֵרָה. כִּי מִפְּנֵי שֶׁעָבַר הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר רָאוּי לָאָדָם, מִצַּד אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ נֶפֶשׁ אֱלֹהִית, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וּלְכָךְ הָעֲבֵרָה מְטַמְטֵם לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, אֲבָל אֵין זֶה מִצַּד הַטֶּבַע שֶׁל הַשְּׁרָצִים. וְאִם כִּי הָאֱמֶת שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים מוֹלִידִים מֶזֶג רַע, אֵין זֶה טַעַם הָאִסּוּר. רַק כִּי מַה שֶּׁאָסְרָה הַתּוֹרָה אוֹתָם, בָּזֶה נִרְאֶה כִּי הֵם דְּבָרִים יֵשׁ בָּהֶם שִׁנּוּי וְיוֹצְאִים מִכְּלַל שְׁאָר הַמַּאֲכָלִים, שֶׁהֵם טְהוֹרִים. וּבִשְׁבִיל הַשִּׁנּוּי שֶׁבָּהֶם יִמְשֹׁךְ אַחֲרֵיהֶם טֶבַע זָר מְשֻׁנֶּה גַּם כֵּן*, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ זֶה גַּם כֵּן לְמַעְלָה, אֲבָל אֵין זֶה טַעַם בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, שֶׁאִם כֵּן הָיְתָה הַתּוֹרָה סֵפֶר רְפוּאוֹת אוֹ סֵפֶר הַטֶּבַע. וְכַאֲשֶׁר הֵשִׁיב רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לַגּוֹי, כִּי מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה עַל דֶּרֶךְ זֶה, וְהִיא כְּמוֹ פְּעֻלּוֹת הַטֶּבַע אוֹ סְגֻלָּה מִן הַסְּגֻלּוֹת, אָמְרוּ לוֹ: לְזֶה דְּחִיתוֹ בְּקָנֶה, לוֹמַר לוֹ, כִּי מִצְווֹת הַתּוֹרָה עַל דֶּרֶךְ זֶה. אֲבָל אָנוּ, שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים כִּי אֵין מִצְווֹת הַתּוֹרָה עַל דֶּרֶךְ זֶה, אִם כֵּן מָה אַתָּה אוֹמֵר לָנוּ? וְהֵשִׁיב: חַיֵּיכֶם שֶׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא* וְאֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִים. פֵּרוּשׁ, כִּי אֵין בַּטֶּבַע שֶׁיִּהְיֶה הַמֵּת מְטַמֵּא, אוֹ שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם מְטַהֲרִים, שֶׁאֵין כָּאן דָּבָר טִבְעִי בְּמִצְוָה זֹאת. רַק גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לַעֲבֹר עָלֶיהָ.
התורה היא שכל אלוקי ולכן היא גזירה שאינה מובנת להגיון האנושי
וְהַפֵּרוּשׁ הוּא, כִּי הַכֹּל מִצַּד הַסֵּדֶר שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָנוּ מִצְוָה שִׂכְלִית1, מִתְחַיֵּב כָּךְ. וּבִשְׁבִיל כָּךְ, הַמֵּת מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם וְהַמַּיִם מְטַהֲרִים. וְהַכֹּל מְחַיֵּב הַחָכְמָה, הִיא הַתּוֹרָה, שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָאָדָם. אֲבָל שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר זֶה טִבְעִי, דָּבָר זֶה אֵינוֹ. רַק, כִּי כָּךְ הַסֵּדֶר שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָאָדָם בְּחָכְמָתוֹ. וּמִצַּד הַחֹק שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לָאָדָם, הַמֵּת מְטַמֵּא וְהַמַּיִם מְטַהֲרִים. וּמִפְּנֵי כָּךְ אֵין לְהַרְהֵר אַחַר זֶה, כִּי עָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ. כִּי אֵין הַתּוֹרָה טִבְעִית. שֶׁאִלּוּ הָיְתָה הַתּוֹרָה טִבְעִית, הָיָה זֶה קַשְׁיָא מָה עִנְיַן הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה. אֲבָל אֵין זֶה דָּבָר טִבְעִי כְּלָל, רַק הוּא סֵדֶר שִׂכְלִי.
___________________________________
בפרק אמר להם הממונה שנינו: תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר: ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם. חכמים הדגישו שהעבירה מטמטמת לבו של אדם, ולא עצם אכילת השרצים מטמטם את לבו. טעם הדבר מפני שהאדם עבר על המצוות שהיה צריך לקיימן לפי מעלת נפשו האלוקית, וכאשר אינו מקיים אשר ראוי לו, מטמטמת העבירה את לבו. ואף אמנם שאכילת הדברים האסורים מולידה באדם תכונות שליליות, אין זה טעם איסורם. אלא מפני שהתורה אסרה אותם באכילה, מוכח שהם שונים במהותם מהמאכלים המותרים, ומפני שהם שונים, בהכרח יש בהם טבע שונה מהמאכלים המותרים, וכמו שכבר כתבנו דבר זה לעיל. אבל אין המהות השונה סיבת ההיתר והאיסור באכילת מאכלים שונים, כי אם נאמר שסיבת ההיתר והאיסור היא מפני שהם מזיקים או מועילים, תהיה התורה כספר רפואה או שמירת הטבע. כאשר רבי יוחנן השיב לגוי שמי פרה אדומה פועלים פעולה טבעית לסלק את רוח הטומאה, לא קבלו תלמידיו הסבר זה כהסבר אפשרי, ואמרו: לזה דחית בדברים בטלים, דברים שאינם אמת, אבל מה תשיב לנו? השיב להם: הטומאה אינה דבר טבעי, והמים אינם מסלקים הטומאה כתהליך טבעי. אלא הכל גזירה אלוקית שחייב האדם לציית לה.
ביאור העניין של טומאת המת וטהרת מי פרה אדומה הוא, שהקב"ה נתן לנו את המצוות על פי 1השכל האלוקי, כלומר שהדבר מוכתב על ידי הקב"ה, לכן המת מטמא והמים מטהרים. הכל מחויב המציאות מפני שכך גזרה חכמתו של הקב"ה, ודבר זה מתגלה לנו בתורה. כלפי האדם זהו חוק אלוקי, ומשום כך אין השכל האנושי יכול להרהר אחר עניין זה, כי רחוק הוא מהשכל האנושי. בודאי שאין עניין זה טבעי, כי על פי הטבע אין מקום לטומאה וטהרה, אלא עניין זה הוא עניין אלוקי.
ביאורים
חז"ל מלמדים אותנו שכאשר אדם עובר עבירה, היא משפיעה עליו ומשאירה עליו סימן רע. באופן פשוט היה מקום להבין שזו הסיבה לכך שהתורה אסרה את מעשה העבירה – כדי להציל את האדם לבל יוזק גופו במעשה העבירה.
אלא שהבנה זו נדחית על הסף. על פי הבנה זו מגיעות המצוות והעבירות כשלב שני אחר בריאת הטבע. כלומר, הטבע הוא הראשוני והעיקרי, והמצוות שמושפעות מהטבע מלמדות את האדם כיצד לחיות בעולם בלי להינזק מהטבע. האמת הפוכה לחלוטין – התורה ומצוותיה קדמו לעולם, ועל פיהן נברא העולם. כשהתורה קבעה איסור, האיסור הוטבע בעולם, עד כדי כך שכאשר אדם עובר עבירה היא משאירה סימן רע, מפני שמעשה זה איננו מתאים לעולם שנברא על פי התורה והמצוות.
לפי זה אנו מבינים שהמצוות לא ניתנו במטרה להועיל לאדם, אלא הן גזֵרה וקביעה של הקב"ה, שכתוצאה ממנה יש השפעה גם בעולם.
הרחבות
* מהות וחיצוניות
וּבִשְׁבִיל הַשִּׁנּוּי שֶׁבָּהֶם יִמְשֹׁךְ אַחֲרֵיהֶם טֶבַע זָר מְשֻׁנֶּה גַּם כֵּן. המהר"ל יוצא מנקודת הנחה שהשינויים שאנו רואים כלפי חוץ, נובעים ממקום מהותי. במקומות רבים בכתבי המהר"ל מופיע הקשר בין מהות הדבר לאופן בו הוא נראה כלפי חוץ. באמצעות עיסוק במספרים, בתכונות ובכל מיני נתונים חיצוניים ושוליים לכאורה, עומד המהר"ל על מהות הנושא אליו הם מתייחסים. יסוד זה מקורו במדרש: "מלך בשר ודם בונה פלטין... דיפתראות ופינקסאות (מסמכים) יש לו, לדעת היאך הוא עושה... כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם" [בראשית רבה א, א]. העולם נברא על פי התורה, ולכן מובן מדוע שינוי דיני בין מינים שונים יתבטא כלפי חוץ [על פי דברי המהר"ל בנתיב התורה א].
* הטומאה והמוות
אֵין בַּטֶּבַע שֶׁיִּהְיֶה הַמֵּת מְטַמֵּא. ר' יהודה הלוי כותב על דיני טומאה: "כבר אמרתי לך שאין יחס בין שכלינו ובין הענין האלהי, וראוי שלא נשאף לתת טעמים לכמו אלה הדברים הגדולים. אבל אני אומר, אחר בקשת המחילה, ומבלי להחליט שהוא כן, שאפשר שיהיו הצרעת והזיבות תלויות בטמאת המת, כי המוות הוא ההפסד היותר גדול, והאיבר המצורע כמת, וכן שכבת הזרע הנפסדת, מפני שהיא בעלת רוח טבעית מוכנה להיות זרע ויתהווה ממנו אדם, ולפיכך הפסדה הפך לסגולת החיוּת והרוח" [כוזרי ב, ס]. מחד, ר' יהודה הלוי מביע הסתייגות בבואו לעסוק בטעמי תורה, ומאידך הוא מציע אפשרות לטעם.
שאלות לדיון
מתי האדם יפסיק להרגיש את 'טמטום הלב' שנגרם לו בעקבות עבֵרה שעבר?
האם יש עניין לנסות למצוא טעמים רציונאליים למצוות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
