ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מנחם מנדל בן חנה רות
וּלְכָךְ אָמְרוּ כִּי יוֹ"ד שֶׁל יַרְבֶּה הָיָה מְקַטְרֵג עָלָיו. וְלָמָּה הַיּוֹ"ד דַּוְקָא? וְזֶה כִּי הַיּוֹ"ד סִימַן הֶעָתִיד, שֶׁכָּל לְשׁוֹן עָתִיד שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ עָלָיו יוֹ"ד אֵיתָ"ן1 , אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה רַק בְּכַוָּנָה בְּמֵזִיד וּבְמַחְשָׁבָה. כִּי כַּאֲשֶׁר יֹאמַר: לֹא יַעֲשֶׂה זֶה, אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ רַק שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה וּבְכַוָּנָה. אֲבָל הֶעָבָר, שֶׁאָמַר שֶׁעָשָׂה זֶה, אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ שֶׁעָשָׂה זֶה בִּשְׁגָגָה וּבִלְתִּי יְדִיעָה. וּלְפִיכָךְ לְשׁוֹן עָתִיד הוּא מוֹרֶה עַל הַמַּחְשָׁבָה בִּלְבַד*, שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁבָּא עָלָיו יוֹ"ד הָאֵיתָ"ן. וְטַעַם זֶה, כִּי יוֹ"ד הָאֵיתָ"ן שֶׁבָּא עַל הֶעָתִיד, אִי אֶפְשָׁר בְּלֹא מַחְשָׁבָה וּבְלֹא דַּעַת, לֹא כְּמוֹ הֶעָבָר, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בְּלֹא מַחְשָׁבָה. וּמִפְּנֵי כִּי חֵטְא שְׁלֹמֹה הָיָה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ וּבְשִׂכְלוֹ, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, שֶׁאָמַר אַף כִּי יַרְבֶּה נָשִׁים לֹא יָסוּר, וְהִנֵּה חֶטְאוֹ הָיָה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ, אֲשֶׁר נִרְמַז בְּיוֹ"ד מִיַּרְבֶּה, שֶׁהוּא לְשׁוֹן עָתִיד. וּבָזֶה הָיָה רוֹצֶה לְבַטֵּל הַתּוֹרָה, כַּאֲשֶׁר הִשְׂכִּיל נֶגֶד הַתּוֹרָה. וּלְכָךְ אָמְרוּ, כִּי יוֹ"ד מִיַּרְבֶּה קִטְרֵג אוֹתוֹ. כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ, (כַּמָּה) {כְּמוֹ} שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּל דָּבָר שֶׁבּוֹ אֵין לְהוֹסִיף וְאֵין לִגְרֹעַ, כָּךְ הַתּוֹרָה מְסֻדֶּרֶת מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּל דָּבָר שֶׁבָּהּ. וְאִלּוּ הָיָה חֵטְא שְׁלֹמֹה שֶׁעָבַר הַמִּצְוָה מִן לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, לֹא הָיָה רָאוּי לוֹמַר כִּי יוֹ"ד שֶׁל יַרְבֶּה הָיָה דּוֹחֶה אוֹתוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר הַמִּצְוָה הָיָה דּוֹחֶה אוֹתוֹ, אֲבָל לֹא הָיָה חֵטְא מַה שֶּׁעָבַר הַמִּצְוָה דּוֹחֶה אוֹתוֹ. רַק הַחֵטְא שֶׁרָצָה לַעֲקֹר הֲוָיַת הַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית, שֶׁסִּדֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַנִּמְצָאִים, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר. וְהַתּוֹרָה, סֵדֶר שֶׁלָּהּ, שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׂים פֶּן יָסוּר לְבָבוֹ. לְכָךְ אֵין לוֹמַר בָּזֶה שֶׁהָיָה מְקַטְרֶגֶת אוֹתוֹ, רַק הַיּוֹ"ד שֶׁל יַרְבֶּה, וְהָבֵן הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ מְאֹד.
יו"ד של שרי, יו"ד ההתייחדות, ניתנה ליהושע כי הוויה בתורה לא יכולה להתבטל
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, כִּי יוֹ"ד שֶׁל שָׂרָה, וכו'. רוֹצֶה לוֹמַר, כִּי כָּל אָשֶר הוּא בַּתּוֹרָה, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה נִצְחִי, וְכַאֲשֶׁר הוּסַר דָּבָר מִמֶּנָּה, אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בָּטֵל. וּלְכָךְ כַּאֲשֶׁר קָרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמָהּ שָׁרָה, כִּי הַיּוֹ"ד מוֹרֶה עַל הִתְיַחֲדוּת שָׂרַי עַל עַמָּהּ, וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֵׂיתָ שָׂרָה לְכָל הָעוֹלָם, וּמִפְּנֵי כָּךְ, הֲוָיָה זֹאת, הוּא הֲוָיַת הִתְיַחֲדוּת שֶׁהָיָה בְּשָׂרָה, שֶׁנִּתְבַּטֵּל מִן הַתּוֹרָה, וְדָבָר זֶה אֵין רָאוּי, שֶׁיִּהְיֶה שׁוּם הֲוָיָה בַּתּוֹרָה בְּטֵלָה. וּלְכָךְ הוֹסִיף הֲוָיָה זֹאת שֶׁל הִתְיַחֲדוּת לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיָה מְבַקֵּשׁ מֹשֶׁה, שֶׁיִּהְיֶה יְהוֹשֻׁעַ נִבְדָּל מִן הַמְרַגְּלִים, וְלֹא יִהְיֶה בִּכְלַל הַמְרַגְּלִים, רַק מְיֻחָד לְעַצְמוֹ, נָתַן לִיהוֹשֻׁעַ יוֹ"ד, כִּי הַיּוֹ"ד מוֹרֶה הִתְיַחֲדוּת. וְזֶה בִּשְׁבִיל קַטְנוּת הַיּוֹ"ד, שֶׁהַדָּבָר שֶׁהוּא קָטָן אֵין בּוֹ רִבּוּי, וְכוֹלֵל רַק הַמְיֻחָד. וּמֵעַתָּה הַיּוֹ"ד, שֶׁהוּא הֲוָיָה, מוֹרֶה עַל הַיִּחוּד, לֹא נִתְבַּטֵּל, רַק נִתּוֹסֵף הֲוָיָה זֹאת לִיהוֹשֻׁעַ.
___________________________________
אמרו חז"ל שיו"ד של ירבה קטרגה עליו. למה דוקא היו"ד? יו"ד היא אות המורה על לשון עתיד. בכל לשון עתיד, כשמשתמשים באות יו"ד של 1 אותיות העתיד אית"ן, זה מלמד על עשית דבר בכוונה, במזיד ובמחשבה. כשנאמר לא יעשה דבר זה, הכוונה היא שלא יעשה את הדבר במזיד. כשאומרים לשון עבר, עשה דבר, אפשר לומר שעשה הדבר בשוגג, בלא כוונה. אם כן אות יו"ד של הוראת העתיד, מלמדת על עשית הדבר בכוונה ובמחשבה. מאחר ששלמה המלך חטא במחשבתו ובהכרתו השכלית, כמו שהתבאר, שאמר כנגד התורה, שהתורה אמרה לא ירבה פן יסור, והוא אמר ארבה ולא יסור לבבי. לכן אמרו חכמים, שיו"ד של ירבה קיטרגה עליו. כבר בארנו שהתורה כמו העולם. כמו שהעולם נברא על ידי הקב"ה, ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, כך התורה כל דבריה הם מסודרים על פי הקב"ה. אם היה שלמה נושא נשים רבות, ועובר בכך על מצות התורה של לא ירבה לו נשים, לא היו אומרים חז"ל שיו"ד של לא ירבה דוחה אותו, אלא שהמצווה מקטרגת עליו. אבל אצל שלמה לא היה החטא, שעבר על מצוות התורה בלבד, אלא עיקר חטאו במה שרצה לעקור דבר מהתורה, שהיא הסדר שבו סידר הקב"ה את כל הנמצאים בעולם, וסדר זה הוא, שאסור למלך להרבות נשים פן יסור לבבו. לכן אמרו חז"ל שהיו"ד היא שקיטרגה. והבן דברים אלו היטב.
רבי שמעון בן יוחאי אומר, שיו"ד של שרי נשתטחה לפני הקב"ה וכו'. רצונו לומר, כל דבר שבתורה ראוי שיהיה נצחי. בשעה שדבר מסוים נגרע מהתורה, אין אפשרות שאותו דבר יהיה בטל לגמרי. השם שרי משמעותו שהיא שרה לעמה, ואילו השם שרה משמעותו שהיא שרה לכל אומות העולם. אם כן אותה מהות של שרה כמיוחדת לאומתה התבטלה, ודבר זה כאמור לא יתכן. לכן אותה מהות מיוחדת של התייחדות נוספה ליהושע. כשרצה משה להבדיל את יהושע משאר המרגלים, שלא יהיה יהושע נכלל עימהם, הוסיף לו יו"ד בשמו. האות יו"ד מורה על ייחודיות, שכן אות זו היא האות הקטנה שבאותיות, והקטנות אין בה הריבוי, ההמוניות, ולכן היא מורה על המיוחד. אם כן היו"ד המורה על הויה מיוחדת לא התבטלה אלא נוספה ליהושע.
ביאורים
שני המדרשים שלמדנו אתמול עסקו בחשיבות שלמותה של התורה. דבר זה התבטא בשני המדרשים דווקא באות יו"ד, ולא בכדי. האות יו"ד היא הקטנה ביותר באותיות, פעמים רבות היא אינה נשמעת אלא רק מהווה ניקוד (חיריק). למרות זאת, במידה ועוקרים את האות יו"ד מן התורה זה פוגע בשלמות התורה כיוון שבתורה יש לכל אות משמעות וסיבה.
במדרש הראשון מתואר ששלמה המלך דורש את הפסוק "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" [דברים יז, ז], מגיעה האות יו"ד ומקטרגת על שלמה ואומרת שהוא שכח אותה. מדוע דווקא האות יו"ד מגיעה לקטרג, הרי את כל הפסוק שלמה המלך לא קיים? אלא שהחטא שבגללו נקרעה הממלכה היה במחשבה, כפי שנאמר במדרש: "אני ארבה ולא אסור". העתיד נמצא במחשבה בלבד, שהרי הוא עוד לא קיים בעולם המעשה. האותיות המציינות עתיד הן אותיות אית"ן, לדוגמה: א בוא, י בוא, ת בוא ונ בוא. לפי זה מובן מדוע באה דווקא האות יו"ד וקיטרגה. כיוון שהאות יו"ד היא מאותיות אית"ן המבטאות עתיד, ועתיד מבטא מחשבה, וחטאו של שלמה היה במחשבה.
במדרש השני מתוארת האות יו"ד של השם שרי שהפכה לשרה, מצטרפת לשמו של יהושע. האות יו"ד שימשה בשם שרי כמקטינה ומייחדת: בניגוד לשרה שפירושה שררה על כל העולם, שרי פירושו שררה על אומתה בלבד. וכך אומר רש"י על הפסוק: "דמשמע שרי לי ולא לאחרים, כי שרה סתם שמה, שתהא שרה על כל" [רש"י לבראשית י"ז, ט"ו]. כפי שהאות יו"ד היא הקטנה מכל האותיות, כך גם יש לה תפקיד להקטין ולצמצם, ובמילים אחרות – לייחד. אותה התייחדות של שרה לאומתה לפני שינוי שמה לא יכולה להעלם מן העולם, יש לה קיום והוא חייב להימשך. לכן לקח משה את אותו כוח התייחדות והעבירו ליהושע לפני חטא המרגלים כדי שיהיה לו כוחות להיות נבדל ונפרד לעצמו, וכך יוכל להתמודד עם עצת המרגלים.
הרחבות
* האם העתיד כבר כאן?
וּלְפִיכָךְ לְשׁוֹן עָתִיד הוּא מוֹרֶה עַל הַמַּחְשָׁבָה בִּלְבַד. המהר"ל מבאר, שישנו קשר בין לשון עתיד למחשבה, משום שלעומת העבר, המתבטא במה שכבר נעשה, העתיד, שעוד לא יצא לפועל, מתבטא במחשבה בלבד.
זהו מובנו של הביטוי שטבע רבי שלמה אלקבץ "סוף מעשה במחשבה תחילה" ['לכה דודי']. השבת אמנם נבראה בסוף ימי הבריאה, אולם היא הייתה כבר במחשבה לפני כל שאר מחשבת הבריאה. כלומר, כל מה שנברא לפני השבת הוא כהכנה הנצרכת להופעת השבת.
הקשר בין האות יו"ד, המחשבה והעתיד עולה גם מדברי רש"י : "אז ישיר – אז, כשראה הנס, עלה בליבו שישיר שירה... למדנו שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה" [שמות טו, א]. היו"ד הופכת את הפועל מהווה, תיאור המציאות הקיימת, לעתיד. לכן, בעוד המילה 'שר' מבטא את השירה שכבר הייתה בפועל, המילה 'ישיר' מבטאת את המחשבה שעוד לא הגיעה לכלל שירה בפועל. מחשבה זו הינה מגמת מעשה השירה הפיזי.
שאלות לדיון
מה ההבדל בין חטא שאדם עושה בגלל יצרו, לבין חטא שאדם עובר עליו 'בְּמַחְשַׁבְתּוֹ וּבְשִׂכְלוֹ'?
אילו תכונות מאפיינות את יהושע, שבגללן הוא המשיך את ההתייחדות של שרה אימנו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
