ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
פרש"י על אתר "לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עימהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם , שאתה מדליק ומטיב את הנרות".
רמב"ן הקשה על פירוש זה קושיות רבות וז"ל:
"ולא נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות, ולא נחמו בקטורת בקר וערב ששבחו בו הכתוב (דברים לג י) ישימו קטורה באפך, ובכל הקרבנות, ובמנחת חביתין, ובעבודת יום הכיפורים שאינה כשרה אלא בו, ונכנס לפני ולפנים, ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כלו משרתי אלוקינו. ועוד מה טעם לחלישות הדעת הזו, והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המילואים. ואם תאמר שהיו חובה ונצטווה בהם, וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם לחנוכת המזבח, גם הדלקת הנרות שניחמו בה חובה ונצטווה עליה".
נראה שעיקר הקושי הוא בשאלה האחרונה, שהדלקת הנרות אינה חלק מחנוכת המשכן, אלא כקרבן חובה בפני עצמו, ואם כן כיצד נחמו במנורה? ותשובת הרמב"ן: "אבל עניין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות, שהייתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו".ולפי זה מיושב שניחמו במנורה שבה חינכו את המקדש בזמן החשמונאים הכוהנים בני אהרן. ועוד הוסיף הרמב"ן שם:
"וראיתי עוד בלמדנו (תנחומא בהעלותך ה) וכן במדרש רבה (טו ו) , אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן אל תתיירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו - וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו. וכן ברכת כוהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סימוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עימהם".
חידש בזה, שתקנת חכמים להדליק נרות חנוכה הם המשך של הדלקת הנרות במקדש. ובתוספת הסבר, הלא אנו עוסקים בחנוכת המקדש, ומה שממשיכים להדליק נר תמיד אינו קשור לחנוכת המקדש, ומה זה מוסיף לחנוכה שמצוות הנרות לא התבטלה? אפשר לומר, שזה גופא מראה על יתרון חנוכת המקדש שנעשתה ע"י המנורה, שהשאירה רושם לדורות, וגם מה שאנו מדליקים נרות חנוכה, בא להזכיר את אותה חנוכה.
ונראה להעמיק בכך יותר. הנה נאמר בתחילת פרשת תרומה, מה נדרש לתרום לבנין המשכן
וכן הקשה דעת זקנים מבעלי התוספות שם, וז"ל:
"תימה שכל הפרשה בצרכי בנין חוץ מפסוק זה שהוא צורך שלחן גבוה ואינו אומר חטים ללחם הפנים וכבשים לתמידין ועצים למערכה? וי"ל ששלושתן צורך בנין הן שמן המשחה שבו נמשחו ונתקדשו כל כלי המשכן וקטורת נמי שכן דרך מלכים שמבשמין להם הבית קודם שיכנסו לתוכה, וכל שכן לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וכן מצינו שע"י הקטרת שכינה נראית דכתיב וכיסה ענן הקטרת וכתיב כי בענן אראה. ושמן למאור שכן דרך המלכים להדליק נר לפניהם קודם שיכנסו לבית. ואף על גב דלאו לאור הוא צריך מכל מקום הוא כבוד של מעלה".
כלומר, הנרות הדולקות והבשמים שמבשמים את הבית הם השלמתו, במיוחד בבית של מלכים, בלא אור ובלא בשמים אין ניכר שיש בו חיים של כבוד, ורק כאשר הדליקו את הנרות ובשמו אותו בשמן המשחה היה אפשר לחנוך את הבית של מקום השראת השכינה ויחודה עם ישראל. ולכן היה השמן למאור והבשמים לשמן השמחה חלק מתרומות המשכן.
כיצד הכיר אברהם את בוראו? המשילו חז"ל במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה לט) "אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם", כלומר אם יש אור בבירה משמע שבעל הבירה קיים בה.
ולפי זה מבואר גם מדוע נחם את אהרן שהשתתף בחנוכת המשכן בהדלקת הנרות, מפני שהן ה"מכה בפטיש" של גמר הבנין וגם התחלת העבודה בו. וכל זמן שאהרן לא הדליק את הנרות לא הושלם הבית ועבודתו משלימה אותו ומחנכתו. ואם כן אין להקשות שמצוות הדלקת הנרות היא חובה תמידית, ואינה קשורה לחנוכת השכן והמקדש, שכן זה גופא המצווה "להעלות נר תמיד" ולהשלים את הבית, להיות בית שהשינה שורה בו.
וכך נאמר בספר מלכים (א פרק ט פסוק כה) "וְהֶעֱלָה שְׁלֹמֹה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה עֹלוֹת וּשְׁלָמִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַה' וְהַקְטֵיר אִתּוֹ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְשִׁלַּם אֶת הַבָּיִת". היינו שהקטורת המבסמת את הבית היא השלמתו.
אמרנו שהאורה בבית מראה שיש בו חיים, ובמשכן העשוי להשראת השכינה הוא מוכיח שהשכינה שורה בישראל, וכך אנו מוצאים שאמרו חז"ל, (שבת דף כב עמוד ב) "מתיב רב ששת: (ויקרא כ"ד) מחוץ לפרוכת העדת יערך, וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו; אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל". כלומר ע"י הדלקת הנרות לפניו אנו מוכיחים שהשכינה באה לדור בתוכנו במשכן.
וכן ביחס לקטורת, אמרו חז"ל (מדרש אגדה (בובר) שמות פרק לח) "אלה פקודי המשכן משכן העדות עדות היא לכל באי העולם, שאין סליחה אלא לישראל, שנתרצה הקב"ה לישראל, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה ח'), שכיון שעשו ישראל את העגל, היו סבורים אומות העולם שאין הקב"ה מתרצה עוד לישראל, כיון שעשו המשכן והשרה שכינתו ביניהם ונהיה להם לעדות שנתרצה להם הקב"ה, משל למטרונית שנשאת למלך כעס עליה ופירש הימנה, אמרו שכינותיה שוב אינו מתרצה לה, לאחר ימים נתרצה לה, ובא לפלטין שלה, והיה אוכל ושותה עמה, ולא היו שכינות מאמינות, עד שהיו מריחים ריח קטורת, כן ישראל והשכינה: אשר פקד על פי משה".
נמצא, שריח הקטורת העולה מן המשכן מוכיח שיש בו חיים של אהבה בין הקב"ה לכנסת ישראל, וזה הושלם הבית.
כאשר בני זוג מקימים בית בישראל, הם משתמשים ביסודות שקבלו מאבותיהם מחנוך שקבלו מרבותיהם, אבל השלמת הבית תלויה בהם כיצד יאירו את הבית ב"נר מצוה ותורה אור", וכיצד יבשמו את הבית במעשים טובים, עד שהכול יעידו שהשכינה שורה בביתם אהבה ואחוה שלום ורעות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
