ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- בראשית
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- בחירת בן ובת זוג
על מה נאמר טוב מאד? רמב"ן מפרש "בעבור שידבר בכלל" ועל כל הבריאה ביחד אמר "והנה טוב מאד". ובפירוש נוסף מציין למדרש בראשית רבה פרשה ט סימן ה: "בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב, והנה טוב מאד והנה טוב מות, א"ר שמואל בר נחמן רכוב הייתי על כתפו של זקני ועולה מעירו לכפר חנן דרך בית שאן, ושמעתי את ר"ש בן אלעזר יושב ודורש בשם רבי מאיר, הנה טוב מאד הנה טוב מות". נקנס במיתה כדי שלא יתגאה. ואע"פ שזה לאחר החטא, אלא שאם היה זוכה ומתגבר על יצרו הרי בזה היה נעשה "טוב מאד".
הפירושים הנ"ל מראים שאין זה מובן מאליו שבריאת האדם היא טוב מאד ואף טוב, כי בריאת האדם תלויה ועומדת במעשיו, ואי אפשר כבר עתה לומר עליו שהוא טוב מאד.
והנה בפרק ב נאמר בפעם הראשונה בתורה שיש מציאות שהיא "לא טוב" וַיֹּ֙אמֶר֙ יְקֹוָ֣ק אֱ-לֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ 1 .
כאן מספרת התורה שאדם נפגש עם כל בעלי החיים, וקרא להם שמות, ולפי המדרש היתה בכך חכמה גדולה שאפילו המלאכים לא יכלו לעשות זאת, וכל זה כדי שאדם יראה שלכולם יש בת זוג ולא אין, והתאווה שגם לו תהיה בת זוג. לפי רש"י והמדרש אדם בא על כל בעלי החיים ולא מצא נחת רוח מהם. אי אפשר להבין זאת בפשוטו, אלא שאדם יצר חברות עם בעלי החיים, הם שרתו אותו, כמו שאמרו חז"ל על הנחש שהיה שמש גדול לאדם והביא לו מעדנים ואבנים טובות ומרגליות, ומסתמא כל החיות היו כעין חיות מחמד חברות לאדם (עדין לא טרפו ואכלו רק מעשב הארץ), ואעפ"כ אדם הרגיש עצמו בודד. ורק אחרי שאדם התאווה לאשה שתהיה לו לבת זוג, הקב"ה יצר בשבילו אשה. כי בלא תאווה לכך לא יצלח זיווגו.
אולם לא די בכך, הקב"ה לא ברא עבורו אשה מן האדמה, אלא מצלע שלו, וזאת כדי שיבין שבלי אשה הוא חסר והיא משלימה אותו, וכך יצלח זיווגו.
ולכן וַיַּפֵּל֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהִ֧ים׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה: וַיִּבֶן֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהִ֧ים׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם:
מהו "ויבן" למ"ד שמתחילה נבראו שני פרצופים? חז"ל מפרשים מלשון תבונה שבינה יתרה נתנה באשה, עצם העובדה שהיא לא נבראה מן האדמה אלא מן האדם נותנת לה מעלה יתרה. פירוש נוסף, שקלע שערותיה כדי לייפותה שתמצא חן בעיני האדם, עוד אמרו שהקב"ה נעשה שושבין לאדם בזיווג זה כדי שיצליח 2 . כל זה כדי ללמדנו כמה קשה זיווגו של אדם, ונצרך לכל ההקדמות הנ"ל.
ואכן האדם התפעל מאד מאשתו ושר לה שיר הלל: וַיֹּאמֶר֘ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־ זֹּֽאת: עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד:
הידיעה הזאת שהאשה היא חלק מהאדם ובהתחברם הם כבשר אחד היא עומק הקשר הזוגי והיא בלבד מוציאה את האדם מבדידותו. ובשבילה הוא מוכן לעזוב את אביו ואת אמו ולדבוק באשתו.
ולפי זה מאירים דברי חז"ל במסכת יבמות דף סב עמוד ב: "אמר רבי תנחום א"ר חנילאי: כל אדם שאין לו אשה - שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה; בלא שמחה - דכתיב: ושמחת אתה וביתך, בלא ברכה - דכתיב: להניח ברכה אל ביתך, בלא טובה - דכתיב: לא טוב היות האדם לבדו. במערבא אמרי: בלא תורה, בלא חומה; בלא תורה - דכתיב: האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני, בלא חומה - דכתיב: נקבה תסובב גבר. רבא בר עולא אמר: בלא שלום, דכתיב: וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא."
היינו שהקשר של האשה לאדם אינה רק לצורך עזרה גשמית, אלא קשר נשמתי רוחני שיש בו ברכה שמחה וטובה, ולא זאת בלבד אלא שהפליגו בחשיבות הקשר הזה "א"ר אלעזר: כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: זכר ונקבה בראם... ויקרא את שמם אדם." 3 וכן אמרו שאדם שנפטרה אשתו נשאר "פלג גופא".
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סא עמוד א: "דרבי אבהו רמי: כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם! הא כיצד - בתחלה עלה במחשבה לבראת שנים, ולבסוף לא נברא אלא אחד."
וסוף מעשה במחשבה תחילה, וחלקם לשנים כפי שעלה במחשבה. וידוע שמה שעלה במחשבה זה מידת הדין, כמו שאמרו "בקש הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, וראה שאינו יכול להתקיים במידת הדין ושיתף עמו מידת הרחמים", ובודאי אין להבין מכאן שהקב"ה חזר בו מתכנית ראשונה, אלא שבראו במידת הרחמים מתוך שאיפה שאדם יזכה גם לעמוד במידת הדין. וכך גם כאן למעשה נהג הקב"ה במידת הרחמים וברא אותם כגוף אחד, כדי שיקל עליהם לעשות אח"כ לעשות מן השנים אחד. ומוטל על האדם להשלים הבריאה בענין זה כרצון האלוקים.
נאמר בבריאת האדם לשון רבים "נעשה אדם", וראיתי מפרשים שהקב"ה קורא לאדם ואומר לו בא ביחד נעשה אדם ותסייע בהשלמת היצירה, וכמו שצווה על המילה להשלים בריאת האדם, ומעשה אדם יפים יותר, כפי שאמר ר' עקיבא לטורנוסטרופוס הרשע, כך נקרא האדם לסייע ביצירה ולחבר אשה לאיש כפי שעלה במחשבה שמהשנים יהיו אחד.
(פרק ג פסוק יב) וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה־לִּ֥י מִן־הָעֵ֖ץ וָאֹכֵֽל: "כאן כפר בטובה", הרי האדם בקש אשה וקבל מה שרצה, ומה הוא מתלונן על כך!? ומה שטען שהיא החטיאה אותו אינה טענה, שלא היה צריך לשמוע בקולה, ועוד שאם היא חטאה הרי החטא שלה דבק גם בו כי היא עצם מעצמיו כגוף אחד, והוכחה לדבר כי אכילה מעץ הדעת יש בה כפיות טובה לקב"ה שהניח אותם בגן עדן ומסר להם את כולו לאוכלה חוץ מעץ אחד בלבד, וכמו שהיא חטאה בכפיות טובה, כך גם האדם חטא בכפיות טובה בכך שמאשים את הקב"ה בחטא שנתן לו אשה עזר כנגדו. והעונש שהם קבלו בא לתקן ולסייע להם בזיווגן. האשה חטאה בכך שלא התייעצה עם בעלה ונשמעה לנחש, ובכך עשתה מעשה שיש בו בגידה באדם 4 , ולכן עליה להרגיש כפופה לבעלה "והוא ימשול בך". ואומרים חז"ל שתרופתה בצידה, אם תתנהג כאשה מסורה בעלה ירוץ אחריה 5 . האדם שכפר בטובה, נענש "בזיעת אפיך תאכל לחם", חובה זו לפרנס מוטלת על האדם "שארה כסותה ועונתה לא יגרע", ובהשקעה שמשקיע בה יבוא לאהוב אותה. כי ע"י הנתינה באה האהבה 6 .
נאמר לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ ודרשו חז"ל 7 זכה נעשה לו עזר לא זכה כנגדו, וצריך להבין הרי הקב"ה עשה זאת למען האדם ואיך יכול להיות בחינה של כנגדו?
הנצי"ב ב"הרחב דבר" אומר שתפקיד האשה לפעמים להוכיח את הבעל שלא יכעס וכדומה, וע"י כך שהיא כביכול כנגדו דוקא אז היא נעשית לו כעזר.
ונראה להעמיק בכך יותר, שדוקא מהניגודים שיש ביניהם שהאשה נראית כנגדו נבנה הקשר החיובי, אם הם מצליחים לדבר על כך ולהבין שהם שנים בעלי דעות שונות שצריכים להתחבר ביחד, אין לך השלמה גדולה מזאת. ודוקא דו שיח פתוח ומכיל יכול להוציא את האדם מבדידותו.
זאת ועוד, השוני והניגודים בין בני הזוג, עד שנראה כאילו היא כנגדו, אם יעבדו על עצמם להתחבר זה לזו, יכולה האשה לגלות פנים חדשות בבעלה, שלא באו לידי ביטוי והוא בתת מודע, וכן להיפך הבעל יגלה זאת באשתו. ונביא לכך דוגמא מיעקב אבינו, שזיווגו הנראה כקבוע מראש היתה רחל, כפי שכולם ראו את ההתאמה ביניהם ואמרו "קטנה לקטן", יעקב היה איש תם יושב אהלים, תמימות ואמת היו מידותיו, צדיק בכל מעשיו, מתאים לרחל הצדקת, כפי שראינו שמסרה סימנים לאחותה. ולכן יעקב אהב אותה. לעומתה לאה שאמרו עליה שהיא מתאימה לעשו "גדולה לגדול", והיא התפללה שלא תפול בגורלו של עשו והתאוותה להיות זיווגו של יעקב, וזכות תפילותיה הרבות קידמה את אחותה ברחמים. אולם יעקב התקשה לקבל את מעשיה שרמתה אותו, ולכן הכתוב מעיד כי שנואה לאה, ופרשו חז"ל ששנואה במעשיה, ושעשתה כמעשה השנואים – עשו הרשע. אבל לאה לא ויתרה והמשיכה להוליד ילדים ליעקב, עד שלבסוף התברר גם ליעקב ש"עיני לאה רכות - מתנותיה ארוכות", מלכות עולם מדוד מזרע יהודה, וכהונת עולם מלוי, ובסוף ימיו אף יעקב מודה לצדיקתה של לאה "וישתחו ישראל על ראש המיטה", שהודה שלאה היא בראש המשפחה 8 , והיא זו שזכתה להיקבר עמו.
נמצא, שלאה היתה זיווגו הנסתר של יעקב (כמו זיווג שני לפי מעשיו), והיא גילתה זאת במעשיה, ויעקב אבינו גם הוא גילה במעשיו שלאה היא זיווגו, דבר שלא היה מודע לו בהתחלה. ואפשר לומר שהשם יעקב מציין מידות המתאימות לרחל, תתן אמת ליעקב, שם שנתן לו אביו "איש תם יושב אהלים", אולם הוא נאלץ להתמודד עם עשו ועם לבן נאבק עם שרו של עשו וניצחו, וכך רכש את השם ישראל "כי שרית עם א-להים ועם אנשים ותוכל" ולשם זה שבו התאימה לאה. נמצא שהיא סייעה ליעקב להוציא מן הכוח אל הפועל את התכונה הזאת שהיתה טמונה בו שעל שמה נקרא ישראל.
כעין זה שמעתי בשם הרב שלמה מן ההר זצ"ל שהסביר מדוע היה צריך דוד המלך כמה נשים, מפני שהוא היה רב אנפין, הוא היה מלך, ובונה המקדש, נעים זמירות ישראל, גדול בתורה שהקהיל קהילות ברבים ואמר חידושים שלא שמעתן אוזן מעולם, ובנוסף לכך היה לוחם מלחמות ישראל.
הגמ' מונה את גבורותיו של דוד: מועד קטן דף טז עמוד ב: "ואלה שמות גבורותיו של דוד: יושב בשבת - בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות, אלא על גבי קרקע. דכל כמה דהוה רביה עירא היאירי קיים - הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות, כי נח נפשיה - הוה מתני דוד לרבנן, והוה יתיב על גבי קרקע. אמרו ליה: ליתיב מר אכרים וכסתות! - לא קביל עליה. תחכמני - אמר רב: אמר לו הקדוש ברוך הוא, הואיל והשפלת עצמך - תהא כמוני, שאני גוזר גזרה - ואתה מבטלה. ראש השלישים - תהא ראש לשלשת אבות. הוא עדינו העצני - כשהיה יושב ועוסק בתורה - היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה - היה מקשה עצמו כעץ."
איזה נגודים יש כאן עדינות מצד אחד וקושי כעץ מצד שני ואת כל זה הכיל דוד המלך, ע"כ היה צריך אשה כבת שבע שממנה יצא שלמה שבנה את המקדש, ואשה צדקת אביגיל שממנה יצא כלאב שהכלים פני אביו בהלכה, ומיכל שהעבירה לו מסורת של מלכות משאול אביה.
מובא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף ב עמוד א: "אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר: אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני! לא קשיא: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני."
אם כן הזיווג שהוכרז משמים הוא קל, אבל זיווג שהוא לפי מעשיו הוא קשה, שעליהם להשקיע ולהתאים עצמם זה לזו. ונראה לי לחדש, שבחינת זיווג שני מתקיימת בכל אדם שנישא בזיווג ראשון, היינו שההחלטה הראשונית שלהם להינשא זה לזו באה בקלות מכוח שמיעת בת קול בת פלוני לפלונית 9 , אולם אח"כ הם צריכים להשקיע בזוגיות כדי להתאים עצמם זה לזו לפי מעשיהם. וזה ע"י נתינה הדדית שמביאה לאהבה 10 .
ברכות דף ח עמוד א: "במערבא, כי נסיב אינש אתתא, אמרי ליה הכי: מצא או מוצא? מצא - דכתיב מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', מוצא דכתיב: ומוצא אני מר ממות את האשה וגו'."
נראה שרצו כאן לתת הדרכה לחתן: אם הוא מבקש למצוא את זיווגו משמים, "מצא" לשון עבר מה שנקבע מלמעלה, אזי ימצא טוב, וזה מתוך ענוה (מצא בגימ' ענוה) אבל אם הוא מבקש להיות "מוצא" לשון הווה הנאה עכשווית, והכל בשביל ה"אני" האנוכיות שלו אזי ימצא אשה רעה. והדבר תלוי בו. ועל כן אם אדם מוצא שאשתו כנגדו יחשוב אולי התנהג בגאוה ובאנוכיות כלפיה ולכן הוא מוצא אשה מרה ממות, אם יתבונן בכך ויחזור בתשובה בהתנהגות מתחשבת ימצא באשה טוב, ולא זאת בלבד, אלא שבזכות אשתו יגיע למידת ענוה שהיא גדולה מכל המידות 11 .
חז"ל תקנו לנו שבע ברכות שנאמרות בחופה לחתן וכלה, וחשיבותן גדולה כל כך, עד שאמרו חז"ל "כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה". מדוע הן חשובות כל כך?
אם נעיין בתוכן הברכות נראה שיש בהן יצירה ראשונה של האדם "יוצר האדם", ויצירה שניה של האשה מצלע האדם "ואשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד", והפירוט הזה בא כדי להמחיש לחתן ולכלה שגם אצלם מתרחש הנס הזה של "עצם מעצמי בשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת", והרי האפשרויות של הזיווג הן כל כך רבות, ומכולם בחר הקב"ה אותם לזווגם האם אין נס ופלא כאן. הפנמת הרעיון הזה הופכת את הנישואין לענין עוצמתי מופלא שצריך ללוות את החתן והכלה לכל חייהם.
נוסיף את דברי רש"י (כתובות דף ח עמוד א) לביאור הברכה הראשונה "שהכל ברא לכבודו", "שהכל ברא לכבודו - אינה מן הסדר, אלא לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין ונתעסק בו, ואסיפה זו כבוד המקום היא וברכה זו, לכך נתקנה ומשעת אסיפה היא ראויה לברך, אלא מכיון שיש ברכה על הכוס הזקיקוה לסדרה עליו". מהו כבוד המקום? ההבנה שמתרחש כאן מעשה בראשית שהקב"ה התקין לאדם ממנו בנין עדי עד, וכמו שהקב"ה נהג עם אדם הראשון ויצר אשה ונעשה שושבין להם כך קורה גם בחתונה זו, והנאספים שם לומדים ממידותיו של הקב"ה לשמח חתן וכלה, ולכן יש בכך כבוד המקום, שאנו מכירים בנס המתרחש לעינינו, וכמה מרגש הדבר.
הברכה האחרונה "ברוך אתה ה' אמ"ה, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה, חדוה, אהבה ואחוה ושלום וריעות, מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם, בא"י משמח חתן עם הכלה".
ורש"י מפרש מהי משמעות בריאת הששון והשמחה "שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה, לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה, שהוא לשון שמחת איש באשה". נראה שהקב"ה ברא את השמחה שמביאה לדבוק איש באשה, והיא הסגולה להצלחת הזיווג. העמקה נוספת בזה, שהצלחת הזיווג תהיה במידה והשכינה תשרה ביניהם, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, ולכן היא חיונית בחיי הנישואין.
יעזור ה' שנוכל להיות שותפים במעשה בראשית "נעשה אדם" כביכול ביחד עם הבורא, לשמח חתן עם הכלה להצלחת הזיווגים, ולשמוע על ידם קול ששון וקול שמחה וכו' ועל ידם לשמוע גם חמישה קולות של תורה מסיני.
^ 1.ומה שנאמר בפרק א זכר ונקבה ברא אותם, פרוש אחד שני פרצופים אבל מחוברים, ובמצב הזה עדין אדם הרגיש עצמו לבדו, פרוש נוסף: שכך עלה במחשבה לבראותם שנים, אבל למעשה נברא אדם ואחר כך מצלעו ברא אשה.
^ 2.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סא עמוד א: מאי ויבן? - לכדרבי שמעון בן מנסיא, דדרש רבי שמעון בן מנסיא: מאי דכתיב ויבן ה' את הצלע - מלמד שקלעה הקדוש ברוך הוא לחוה והביאה לאדם הראשון, שכן בכרכי הים קורין לקליעתא בנייתא. דבר אחר: ויבן, אמר רב חסדא, ואמרי לה במתניתא תנא, מלמד שבנאה הקדוש ברוך הוא לחוה כבנין אוצר, מה אוצר זה קצר מלמעלה ורחב מלמטה, כדי לקבל את הפירות - אף אשה קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה, כדי לקבל את הולד. ויביאה אל האדם אמר רבי ירמיה בן אלעזר: מלמד שנעשה הקדוש ברוך הוא שושבין לאדם הראשון; מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו.
^ 3.מובא שם "אשכחיה רבי יוסי לאליהו, א"ל: כתיב אעשה לו עזר, במה אשה עוזרתו לאדם? א"ל: אדם מביא חיטין, חיטין כוסס? פשתן, פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו?", אבל מדברי התורה נראה שהתועלת בזווג הוא לא רק במישור הגשמי.
^ 4.חז"ל אומרים שבא על חוה והטיל בא זוהמה. ונראה לפרש כדברינו את הבגידה הזאת.
^ 5.יומא דף עה עמוד א: "קלל את האשה - הכל רצין אחריה".
^ 6.ע"פ מה שבאר הרב דסלר
^ 7.רש"י "עזר כנגדו - זכה עזר, לא זכה כנגדו להלחם".
^ 8.בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויצא פרשה עא: ר' יהודה בר' סימון ר' חנן בשם ר' שמואל בר רב יצחק כיון שראה אבינו יעקב שרימת לאה באחותה נתן דעתו לגרשה, כיון שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים אמר לאימן שלאילו אני מגרש, ובסוף הוא מודה על הדבר הה"ד וישתחו ישראל על ראש המטה (בראשית מז לא), מי היה ראש מיטתו שלאבינו יעקב, לאה.
^ 9.הבעש"ט אומר שבני הזוג שמחליטים להינשא זה לזו מושפעים משמיעת אותה בת קול, כי לא יוצאת בת קול לבטלה אם לא שומעים אותה.
^ 10.ע"פ הרב דסלר
^ 11.רש"י: לא טוב היות וגו' - שלא יאמרו שתי רשויות הן הקדוש ברוך הוא יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד בתחתונים ואין לו זוג: נראה שהזיווג מלמד את האדם ענוה והתחשבות בזולת, ומבטל מחשבה פסולה שהוא כביכול יחיד בתחתונים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
