ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- עניני החג
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב המחבר מישאל מכלוף בן אסתר זצוק"ל
והנה ידוע שחג השבועות קשור לחג הפסח בקשר לא ינתק על ידי ספירת העומר, להורות שחג הפסח הוא הפעולה, וחג השבועות הוא התכלית. כי כאשר נתבונן במהותם של שני החגים הללו, נמצא שחג הפסח הנו בחינת חירות הגוף, שבו הוציאנו יתברך מבית עבדים, וחג שבועות הנו בחינת חירות הנפש, שבו נתן לנו יתברך התורה המרסנת האדם לבל ימשך אחרי תאוות גשמיות ובהמיות, ודעות כוזבות ומסולפות, שרק על ידי לימוד התורה משתחרר האדם מהן, ונעשה חפשי ובן חורין אמיתי, וכדברי התנא באבות פרק ו' מ"ב, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ע"ש. כי מי שאינו עוסק בתורה והולך בשרירות לבו ללא רסן ומעצור, הנה הוא עבד נרצע לתאוותיו ולמחשבותיו הנלוזות מבלי יכולת להשתחרר מהן ולכובשן תחתיו.
האגדה מספרת, כי כאשר נפגש שמעון הצדיק ע"ה עם המלך אלכסנדרוס מוקדון, אמר לו בזה הלשון: "המושל עליך הוא עבדי, ועבדי מושל עליך". המלך שלא ירד לעומק דבריו וחשבם לדברי עזות, התרגז ובקש הסבר, שמעון הצדיק ע"ה הסביר לו, התאווה שהיא מושלת על המלך, ולכל אשר תחפוץ תטנו, אני מושל עליה, ולכל אשר אחפוץ אטנה. וזאת הכוונה באמרי המושל עליך הוא עבדי, וממילא עבדי מושל עליך (ראה הרב הגיוני ירוחם הגיון י"ח, "העבדות והחרות" דף נ"ט ע"א שהביא האגדה הנ"ל ע"ש בדברים מתוקים מדבש). דברי האגדה הנ"ל הנם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת בעמקותם למתעמק בהם.
וכן ידוע שעיקר כל פעולה, היא התכלית היוצאת ממנה שהיא המטרה הסופית, וכי הפעולה עצמה אינה אלא אמצעי להשיג אותה מטרה, לפי זה מבואר שעיקר התכלית של יציאת מצרים שהיא חירות הגוף, היא קבלת התורה בחג השבועות שהיא חירות הנפש, וכי יציאת מצרים רק אמצעי להשגת התכלית והמטרה הסופית, כי בלי האמצעי אי אפשר להגיע למטרה כמובן. הרעיון הזה כלול ג"כ באומרו יתברך: ויאמר כי אהיה עמך, וזה לך האות כי אנשי שלהתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג' י"ב). והבן.
ומנהג מקובל בכל תפוצות ישראל ללמוד כל הלילה ברוב עם והדרת קדש, בשמחה והתלהבות, והתרוממות הנפש, ולומדים תנ"ך, מדרש, אגדה, תרי"ג מצוות (מנהג זה יסודתו בהררי קדש עפ"י הזוה"ק פרשת אמור דף צ"ז ע"א ד"ה רבי אבא ורבי חייא הוו אזלי באורחא ע"ש). וצריך משנה זהירות שלא לבזבז הזמן היקר הזה בשיחה בטילה, והיתול וקלות ראש ח"ו. כי שתים רעות עושה כלפי גופו שנשאר ער כל הלילה ללא כל תועלת, וכלפי נפשו שבמקום הלימוד, מבלה הזמן בדברים בטלים וליצנות רח"ל ומפריע גם לאחרים. ודעת לנבון, שלאיש כזה, יותר טוב לו ללכת לביתו לישון על משכבו והנאה לו והנאה לאחרים, כי עיקר הלימוד שיהיה בבחינת וגילו ברעדה, במקום גילה שם תהיה רעדה. ואז ישמח ישראל בעושיו, בני ציון יגילו במלכם, יתב"ש לנצח נצחים.
-------------------
מתוך הספר "מוסר מלכים" בהוצאת משפחת הרב המחבר. להזמנות: 5244664 050.
המעוניינים לתרום ספרים או כסף לספרייה תורנית ולהנציח את יקיריהם מוזמנים לפנות לטלפון הנ"ל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
