ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אודליה נחמה בת מיכל
הפרשנים הפוליטיים הבכירים נוהגים באופן דומה. החוכמה הגדולה אינה לפרש מהלך זה או אחר של פוליטיקאי מכהן, אלא לנבא מי מבין הפוליטיקאים והקצינים הצעירים יהיה ראש הממשלה בעוד 10-15 שנים. (מפורסמת הכתבה בה ניבאו פרשנים פוליטיים על התמודדותם של בנימין נתניהו ואהוד ברק על כס ראש הממשלה, בעת שנתניהו היה 'רק' שגריר באו"ם ואהוד ברק קצין בצבא).
מבחינה זו, להבדיל, הפרשה שלנו היא – 'הדבר הבא'. המפגש בין יהודה ויוסף הוא הסימן המקדים לשתי שושלות ההנהגה בישראל לאורך דורות רבים. בפגישת הפסגה הנוכחית – יהודה הוא רק מנהיג האחים, ויוסף משנה למלך מצרים, אך ממפגש זה השתלשלו ובאו 'שתי המפלגות הגדולות בישראל' – בית רחל ובית לאה, שאול ודוד, שלמה וירבעם בן נבט, מלכות יהודה ומלכות ישראל, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. כבר חז"ל רמזו לכך במדרש רבה – "כי הנה המלכים נועדו... זה יהודה ויוסף... השבטים אמרו: מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו מה אכפת לנו, יפה למלך מדיין עם מלך".
אולם, 'פרשן פוליטי' חד עין במיוחד, שיודע לאתר את תהליכי העומק הסמויים ולגלות את 'הדבר הבא', ישיב לב בפרשה לנקודה נוספת. בפגישת הפסגה עוסקים ב... בנימין. בנימין הוא בן אדם ולא חפץ, אדם בוגר, אב לעשרה ילדים (מו, כא) ובכל זאת – בתורה לא מובאת אף מילה בשמו. האם אין לו מה לומר בדיון החורץ את גורלו?
כבר בפרשת מקץ נאמר על האחים – "ויקחו האנשים את המנחה הזאת, ומשנה כסף... ואת בנימין...". בנימין, כביכול, הוא אחד מרשימת החפצים הנלקחים למצרים. הוא כוכב מרכזי בפרשה, ובכל זאת לא מתבטא בה. המקום היחידי שמספר על פעילותו הוא – "ובנימין בכה על צואריו".
דומה, שתכונת השתיקה והצניעות המיוחדים של רחל ובנימין היא שסללה את דרכו של שבט זה למלכות ולתפקידיו המיוחדים. וכך למדונו חז"ל (מגילה יג:): "בשכר צניעות שהיתה בה ברחל, זכתה ויצא ממנה שאול. ובשכר צניעות שהיה בו בשאול, זכה ויצאת ממנו אסתר.. ומה צניעות היתה בשאול? דכתיב – ואת דבר המלוכה לא הגיד לו...". (בנימין הוא גם הראשון מארבעת הצדיקים, שלא טעמו כלל טעם חטא, ומתו רק בגלל חטא אדם הראשון- ב"ב יז.).
למרבה ההפתעה, המלך הראשון בישראל יצא מבנימין. השתקן עקף את אחיו הגדולים האסרטיביים והמנהיגים. מבית רחל נבחר ראשונה מי שירש את צניעותה, ורק בהמשך הגיע המלך מצאצאי יוסף. למה ומדוע?
בנימין הופך בפרשתנו למתווך ומאחד בין כל חלקי האומה. בזכותו, התאחדו מחדש יוסף ויהודה. ואכן, מבחינה גיאוגרפית נחלת בנימין בארץ ישראל מחברת את נחלת יהודה לנחלת יוסף. ואף בזמן שממלכות יהודה וישראל נפרדות זו מזו בהנהגת ירבעם בן נבט מצאצאי יוסף, שומר שבט בנימין על נאמנות למלכות יהודה, ולפיכך מאז גלות עשרת השבטים – בני בנימין הם מייצגי בית רחל בתוך כלל העם היהודי.
בדרך כלל, למלכות והנהגה זוכה מי שנוטל אחריות ומוביל כיהודה ויוסף, אך יש מקום גם לבנימין אשר בביטולו וצניעותו, לא מחפש את מקומו האישי, ודווקא משום כך יש בכוחו לאחד את כלל האומה, ולהעביר את העם מתקופת השופטים בה כל שבט עמד בפני עצמו לתקופת המלוכה בה התאחדנו לעם.
ואולי – בכך אפשר גם לחבר רעיונית את המחלוקת בשאלת הבעלות על ירושלים. מצאנו שנחלקו התנאים (יומא יב.) – יש אומרים: ירושלים לא התחלקה לשבטים אלא שייכת לכלל העם, ויש אומרים: חולקה בין בנימין ויהודה, כשמקום המקדש שייך לבנימין. וכעת מובן, שחלקו של בנימין המבטל עמו לכלל האומה הוא בעצם חלקו של כלל העם.
ויהי רצון שנלך בדרכו של בנימין, ונזכה לביטול לה' ומכוחו לאחדות אמיתית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
