רבינו בחיי על הפרשה

רבנו בחיי פרשת וזאת הברכה

א"י ניתנה אך ורק וזרעו של יעקוב, ולא לבני אדום וישמעאל. היכן נרמז בתורה, ש א"י, הנבואה, תחיית המתים, והתורה הנם מיוחדים לישראל ולא לשאר האומות? כל עמ"י יקומו בתחיית המתים, הצדיקים יקבלו שכר, והרשעים יקבלו עונש. ארבעה פירושים למי מתייחסות המילים "שמיו": הקב"ה, עמ"י, א"י. יחודו של עמ"י הנו בכך שיש להם גם שכר בעוה"ז, וגם שכר בעוה"ב, ונושע בקב"ה בעוה"ז. כאשר עמ"י מצליחים ומנצחים את אויביהם זהו סימן שבהם דביקים ונושעים בקב"ה. תירוצו של רבינו בחיי לשאלת ה"ראשונים" המפורסמת מדוע לא הוזכר עוה"ב בתורה? מהי הסיבה שאלו הדברים האחרונים שאומר משה רבינו לעמ"י, לפני מותו?

רבנו בחיי פרשת נצבים- וילך חלק ב'

הבטחת ד' שהגלות לא תתמשך לעולם, ומהי הסיבה שבגללה מתעכבת הגאולה? הסברו של הרמב"ן לסיבת סמיכות הפסוקים "כי תשוב.. ובכל נפשך", ל "ושב ד' ". יהיו שני קיבוצי גלויות, אחד של עשרת השבטים, ואחד של שבטי יהודה ובנימין. בגאולה העתידה נגיע למדרגה יותר גבוהה מאשר בימי דוד ושלמה.

רבנו בחיי פרשת נצבים- וילך חלק א

האדם שאוהב את התוכחות הנן אוהב את החיים, ואדם אשר שונא את התוכחה הוא אוהב מוות. שני הסברים לפס' "טובה תוכחת מגולה מאהבה מוסתרת. הסברו של הרד"ק שגם תוכחה גלויה היא טובה אבל מי שאוהב יעשה זאת בסתר. ביחד עם התוכחה צריך גם להדגיש ולהעלות את הנק' אשר באדם טוב בהם. הסברו של המדרש שהתוכחות של משה רבינו יותר טובות מברכותיו של בלעם הרשע. הסבר נוסף של הרבינו בחיי שהתוכחות שבבחוקותי ובכי תבוא הנם כולם באים מאת רבש"ע. הטובה שבקללות הנה שאע"פ שעמ"י עבר כ"כ יסורים, עדיין אנחנו קיימים., והכל בא לטובתנו. כיצד כל ההסבר הזה קשור לפרשתנו?

רבנו בחיי פרשת כי תבוא חלק א

אם האדם יכבד את ד' מממונו, התורה מבטיחה לו שעושרו יגדל; הממון אשר ישיג האדם בדרכי גזל ומרמה, לא יעזור לו ביום כעסו של הקב"ה, אך הממון שיחסיר לצדקה זה מה שיצילנו; ישנו חיוב על האדם לכבד את ד' מהמעלות שנתן לו ד' ית'!; חיוב הבכורים הנו רק משבעת המינים, ורק לאחר ירושה וישיבה; דין נוסף בבכורים: האדם צריך לקשור לסימן את התאנה הראשונה, ולקרוא עליה שם; בכל המצוות שהאדם עושה, צריך לעשותם מן המובחר; החיוב בביכורים הוא ההבאה לעזרה, ואם לא הגיעו לשם, חייב באחריותם. זמן חיוב הבאת ביכורים מתחיל בחג השבועות ונגמר בחנוכה. חובת מקרא בכורים הנו משבועות ועד חג הסוכות.

רבנו בחיי פרשת כי - תצא

דברי המדרש שבכיית אשת יפת תאר, הנה על הע"ז שהורגלה בה מנעוריה. הסבר פרשיית אשת יפת תאר ע"פ הדרש שזה מכוון למלחמה כנגד יצה"ר. מהי סיבת סמיכות הפרשיות של אשת יפת תאר, ירושת בכור, בן סורר ומורה, איסור השארת גופה תלויה על העץ אחרי שקיעה, זה לזה? מהיכן למדנו בפרשה את הכלל: "מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה"? עמ"י לא מקבל גירים בקלות רבה כ"כ ולא מעודד גיור המוני, וחלק מדיני גירות.

רבנו בחיי פרשת שופטים - חלק ב'

התורה מזהירה את הדיין לא להטות משפט, ומזהירה את עמ"י למנות שופטים צדיקים שלא יעוותו את המשפט. למה נמשל הממנה שופט שאינו הגון? דברי המדרש בויק"ר: מהם דברי הכרוז בזמן עליית שלמה לכסאו? אסור לדיין/שופט להעדיף בצורה כל שהיא את אחד מבעלי הדין, ולא להראות פנים יפות לאחד מהמתדיינים כאשר אדם לוקח שוחד, אינו רואה בחובתו של נותן השוחד. האדן צריך להיזהר במעשיו ובדיבורו שיהיו צודקים, וידבר רק דברים טובים. אדם שנזהר מלדבר דבורים רעים, זו הוכחה לכך שגם מעשיו הנם טובים. גם בעלי הדין צריכים להיזהר בטענותיהם שיהיו צודקים, ושלא ישקרו בשביל לזכות בדין. הסבר הפס' ע"פ הקבלה. אם האדם לא יקח שוחד, התורה מבטיחה לו שיחיה בעוה"ב וירש את א"י. איסור נטיעה לשם ע"ז. אדם שנוטע אשירה(אצל המזבח) עובר על לאו וחוטף מלקות. שני הסברים מדוע בהריגת עובדי ע"ז, התורה השתמשה בלשון "בקרבך". ש. מדוע התורה כותבת בתיאור סוג הע"ז שעבדו, "אשר לא צוויתי", וכי הייתה לנו הוו"א שהקב"ה כן ציווה לעבוד ע"ז? הסבר הפס' ע"פ הקבלה.

רבנו בחיי פרשת שופטים - חלק א'

מעלת השלום. כשם שהשלום הנו קיום העולם, כן המשפט הנו קיום העולם. מה הסיבה שהתורה סמכה את פרשת מינוי השופטים לפרשת הרגלים? שלושה סוגים של שופטים ובי"ד, הקיימים בישראל. ודיניהם. דברי המדרש א: השופטים והשוטרים תלויים זה בזה, א"א לעשות משפט מדק אם אימת השוטרים לא תהיה על נעם, ואם אין שופט אין שוטר. ב: אם עושים משפט צדק בארץ, אין הקב"ה יושב עמם בדין. דברי המדרש בתהילים כנ"ל (ח"ב) ומוסיף שאם עושים משפט צדק, הקב"ה דן את עמ"י ברחמים. מדוע כתוב "תתן לך" והרי המשפט הנו לכל ישראל, ולא רק למשה רבינו בלבד? באור המילים "משפט צדק". באור המילה "משפט", בארץ, ובאור המילה משפט אצל הקב"ה. באור הפס' ע"פ הסוד. דברי המדרש תנחומא, שהצדק נעשה גם עם הזכאי, וגם עם החייב.

רבנו בחיי פרשת מטות-מסעי - חלק ב'