ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
'דינא דמלכותא דינא' הוא כלל יסודי בדיני ממונות וביחסים שבין היחיד והשלטון. ומשמעות כלל זה, שחייב אדם לשמור ולקיים את דיני המלכות, בין חוקים הקשורים למס הכנסה ומכס, ובין חוקים הנוגעים לתקנת הציבור כחוקי תנועה ובנייה (שו"ע חו"מ שסט, ו). ככלל, כל שלטון מוסכם נכנס תחת ההגדרה של מלכות, ובכלל זה כנסת וממשלה.
שני נימוקים עיקריים נאמרו לכלל זה. האחד, שתושבי המדינה מקבלים על עצמם את המלכות ומוחלים לה על חלק מזכויותיהם, ומסכימים שתקבע חוקים ותנהל את סדרי החיים הציבוריים. ואמנם אזרחים רבים נוטים להתלונן על גובה המס ועל חוקים שונים. אולם כל זמן שאין הם מורדים באופן גלוי בשלטון, הרי שהם מסכימים שעדיף להם שלטון זה על פני התוהו ובוהו שעלול לשרור בלעדיו, ובכך הם מעניקים למלכות את הזכות לקבוע חוקים ותקנות ולגבות מיסים.
ועוד נימוק נאמר לכלל זה, שבעצם הקרקע של כל המדינה שייכת למלכות מדין כיבוש, שהרי המלכות על ידי כוחה הצבאי והכלכלי שומרת על המדינה, נמצא אם כן שכל קרקעות המדינה שייכות למלכות. וכל מי שמעוניין להתגורר במדינה, חייב לשמוע בקולו של בעל הבית, דהיינו המלכות. ואף על פי שישנם בעלים פרטיים לכל חצר ובית, מכל מקום הבעלות שלהם נשענת על הבעלות הבסיסית של המלכות. שאם לא היתה אותה המלכות, החצר והבית לא היו נשארים ברשותם. על פי סברה זו, לדעת הר"ן (נדרים כח, א), אין "דינא דמלכותא דינא" בארץ ישראל, מפני ששום מלכות אינה רשאית לגרש יהודי מהארץ שהבטיח ה' לישראל. אולם למעשה נפסקה הלכה שעל פי הטעם הראשון, גם בארץ ישראל חובה לקיים את חוק המלכות (שו"ע חו"מ שסט, ו).
בנוסף לכך, כאשר הממשלה והכנסת נבחרים על ידי רוב יהודי, יש לשלטונם תוקף של 'חבר-עיר' (טובי העיר), וכפי שכתבו הפוסקים, יש סמכות למנהיגים שנבחרו על ידי בני הקהילה לקבוע תקנות ולהעניש ולקנוס את מי שעובר עליהם (תשובות הרא"ש כלל ו סימן יט, כז).
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
397 - זמן נר חנוכה בימינו
398 - בין מסירות נפש לקבלת הדין
399 - הקפדה על צניעות בלימודי פיזיותרפיה
טען עוד
אבל אם יקום מלך ויגזור גזירות הנוגדות את ההיגיון והמוסר המקובל, אין לגזרותיו תוקף, כי דווקא 'דינא' דמלכותא דינא, אבל 'גזלנותא דמלכותא' אינו דין (נימוקי יוסף ב"ב נד, ב; ריטב"א, ועיין ציץ אליעזר טז, מט).
אולם רק כאשר יש בחוק עוול מובהק, שאי הצדק שבו נוקב עד התשתית, דין המלכות בטל. אבל שחיתויות או אפליות רגילות שמצויות בכל שלטון, אינן מבטלות את הכלל 'דינא דמלכותא דינא'. שאם כל שחיתות היתה אמורה לבטל כלל זה, לא היה מקום בעולם שיחול בו הכלל 'דינא דמלכותא דינא'.
חוק המלכות כנגד מצוות התורה בטל ומבוטל
סייג משמעותי עומד בפני דין המלכות במדינה יהודית, שכל חוק הנוגד את מצוות התורה אין לו תוקף מחייב. וכפי שאמרו בני ישראל ליהושע בן נון בעת שהחל להנהיגם: "כל אשר ציוויתנו נעשה, ואל כל אשר תשלחנו נלך. ככל אשר שמענו אל משה כן נשמע אליך, רק יהיה ה' אלוקיך עמך כאשר היה עם משה. כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצוונו יומת, רק חזק ואמץ" (יהושע א, טז-יח). כלומר תקנותיו של יהושע תקפות רק בתנאי שיקיים את הפסוק: "רק חזק ואמץ מאוד לעשות ככל התורה... אל תסור ממנו ימין ושמאל..." (יהושע א, ז). מכאן למדו חכמים הלכה לדורות, שאם יורה המלך הוראה בניגוד לתורה - דבריו בטלים, ואין לשמוע בקולו (סנהדרין מט, א; רמב"ם הלכות מלכים ג, ט). אגב, זה המקור שממנו למד העולם הנאור את העיקרון שאדם אינו חייב לקיים חוק הנוגד באופן חריף את אמונתו ומצפונו (פניני הלכה העם והארץ ו, א-ה).
מצוות יישוב הארץ
מצווה מהתורה ליישב את כל ארץ ישראל, שנאמר: "והורשתם את הארץ וישבתם בה" (במדבר לג, נג) (רמב"ן הוספות למצוות עשה ד'; שו"ע אה"ע עה; פת"ש ו). ומצווה זו שקולה כנגד כל המצוות (ספרי ראה).
והעוקר יהודי ממקום בארץ ישראל כדי ליתנו לנוכרי, נוסף לכך שהוא מבטל את מצוות יישוב הארץ, הוא עובר על עוד איסורים: "לא יישבו בארצך" (שמות כג, לג; רמב"ם הל' ע"ז י, ו). ב), "לא תחנם" (דברים ז, ב; ע"ז כ, א), "והארץ לא תימכר לצמיתות" (ויקרא כה, כג; רמב"ן מצוות ל"ת רכ"ז). בנוסף לכך, המוותר לאויב נוכרי אפילו על קש ותבן בעיירות שעל הגבול, נחשב על פי ההלכה כמסכן את נפשות ישראל, ועל אחת כמה וכמה שעקירת יהודי מנחלתו גורמת לסכנות נוראות (עירובין מה, א; שו"ע או"ח שכט, ו).
מצוות יישוב הארץ דוחה סכנת נפשות
מבחינה מסוימת מצוות יישוב הארץ חמורה משאר המצוות, שהיא היחידה שנצטווינו לסכן נפשות עבור קיומה. שהואיל ונצטווינו לכבוש את הארץ, ואין מלחמה ללא הרוגים, הרי שמצוות יישוב הארץ דוחה פיקוח נפש של יחידים (מנחת חינוך תכ"ה). אמנם צריך לדעת שבחשבון כולל, תורתנו היא תורת חיים, והסיכון שנצטווינו עליו, במלחמה על ארץ חיינו, מכוון לתוספת חיים ולגאולת העולם כולו. לעומת זאת, החשש מקרבנות על יישוב הארץ גורם לקרבנות רבים לאין ערוך, כפי שהיה בחטא המרגלים.
ייהרג ובל יעבור
במצבנו הנוכחי, חומרת הפרתה של מצוות יישוב הארץ גדולה בהרבה, מפני שיש בה חילול השם, והרי זה בבחינת "ייהרג ובל יעבור". שכן למדנו (רמב"ם הל' יסודי התורה פרק ה'), שאם אמרו גויים ליהודי, עבור על אחת ממצוות התורה או שנהרוג אותך - יעבור ואל ייהרג, חוץ משלוש עבירות - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שעליהן ייהרג ואל יעבור. אבל כאשר רוצים לכפות יהודי לעבור על אחת מן העבירות שבתורה בפרהסיא כדי להעביר אותו על דתו, היינו להראות לרבים שאינו שומר את מצוות תורתו, כאן כבר מדובר בחילול השם, ואזי ההלכה שעל כל אחת ממצוות התורה - "ייהרג ובל יעבור". בהלכה זו נעוץ סוד קיומו המוסרי-נצחי של העם היהודי.
על פי זה הורה מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל שאיסור נסיגה מחבלי ארץ ישראל הוא במדרגה של "ייהרג ואל יעבור". שאין מצווה מפורסמת יותר בעולם ממצוות יישוב הארץ, שכל התורה והנביאים עוסקים בה, וכל העולם שקורא בתנ"ך יודע על כך. וכאשר יהודים מוכנים לוותר על נחלה בארץ ישראל, הרי שמדובר בחילול השם מהמדרגה החמורה ביותר.
שלושה מצבים של הריסת בית ביהודה ושומרון
לצערנו אנו נתקלים לעיתים בפעולה של הריסת בתים יהודים ביהודה ושומרון, ועומדת בפנינו שאלה, האם יש בכך הפרה של מצוות יישוב הארץ, או שזה בבחינת "דינא דמלכותא דינא". היסוד הקובע את הדין הוא סיבת ההריסה, ושלושה מצבים ישנם: א. כאשר מדובר בכפייה על דת, הרי שזה בבחינת "ייהרג ובל יעבור". ב. כאשר הסיבה החוקית להריסה מובנת, ההריסה מותרת. ג. מצב ביניים בו הסיבה הישירה היא חוקית, אך הסיבה הבסיסית היא פגיעה ביישוב הארץ. ונפרט יותר.
אם ההריסה היא מפני שלדעת הממשלה או בית המשפט אסור ליהודי לגור בחבל ארץ מסוים בארץ ישראל, אזי מדובר בכפייה על דת וחובה להתקומם נגד זה בבחינת "ייהרג ובל יעבור". אמנם הוראה זו למעשה מורכבת מאוד, וברוב המקרים היא רחוקה מיישום (והלוואי ולעולם לא נצטרך לברר למעשה סוגיה נוראה זו), אולם בוודאי שמדובר במאבק חריף מאוד שכרוך במסירות נפש. כך היה המצב בעת החרבת היישובים בגוש קטיף וצפון השומרון, ומכל מיני סיבות שלא כאן המקום לפרטן, יצא בפועל שכציבור לא נהגנו כהלכה וכמתחייב מדין "ייהרג ובל יעבור". וה' ישמרנו ויצילנו שלא נגיע חס ושלום למצב דומה בעתיד.
אימתי מותר להרוס
מנגד, כאשר יהודי בונה את ביתו בזדון על כביש או על שטח שמיועד לפארק או על שטח של אדם פרטי, בין יהודי ובין שאינו יהודי, אין איסור להרוס את ביתו, אלא להיפך - כך שומרים על סדרי שלטון תקינים. וכן כאשר בית המשפט מחליט שאדם מסוים בנה את ביתו בגזילה על שטח של אדם אחר, אין איסור להרוס את הבית. וגם אם נראה שבית המשפט טעה בהחלטתו, כל זמן שמדובר בטעויות מקובלות של בני אדם, עדיין "דינא דמלכותא דינא". ועל כיוצא בזה אמרו חכמים: "אפילו שוגגים, אפילו מזידים, אפילו מוטעים". וכבר כתבתי על כך מספר פעמים בעבר ב'רביבים' ובספר פניני הלכה (ועיין בחלק העם והארץ ה, ז).
מצבי ביניים
ויש מצבי ביניים, בהם מצד אחד אין החלטה עקרונית נגד זכותם של יהודים להתגורר בחבל ארץ מסוים, והחלטת ההריסה הממשלתית או המשפטית מבוססת על נהלים ותקנות. אולם מאידך, מסתבר שההחלטה להרוס את הבית נובעת מעמדה השוללת את זכותם של היהודים לגור באותו חבל ארץ. כגון שבכל מקרה דומה במקום אחר בארץ אין מורים על הריסת בתים אלא על הסדרה. או כגון שכל טענה של ערבי מתקבלת, ואילו טענה של יהודי תמיד נדחית.
במקרה כזה, השאלה חוזרת לפתחה של הממשלה, שביכולתה לבנות בתים נוספים באותו אזור. אם הממשלה תורה לבנות בתים רבים במקום הבתים שעומדים להרוס, הרי שהיא מראה בכך שאינה פועלת מתוך התנגדות ליישוב הארץ, וחזרה ההחלטה על ההריסה להיות מותרת, בבחינת 'דינא דמלכותא דינא'. אמנם כאשר מוצאים בהחלטה עוולה רצוי לעורר כנגדה ויכוח ציבורי, אבל אין להתנגד לביצועה.
אבל אם לא תשתמש הממשלה בכוחה לבנות, אז מסתבר שההרס נובע מרצון לפגוע במצוות יישוב הארץ. אמנם זה עדיין לא בגדר של כפייה על דת בפרהסיא, שכן הנימוקים הם משפטיים ומקומיים. אבל כיוון שהפעולה מנוגדת למצוות התורה באופן בוטה, אין לשוטר, חייל או אזרח לכבד או לציית להוראה כזו, ואף מצווה להתקומם כנגדה בכל הדרכים המקובלות בעולם החופשי והמוסרי. אבל אין להחריף את המאבק מעבר לכך, הואיל ואין מדובר בכפייה על דת באופן מפורש.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
