ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אלון בן איריס
ל אָמַר הַכּוּזָרִי: אֵין סָפֵק שֶׁהָיָה סֵפֶר פָּשׁוּט, לְלֹא נִקּוּד וּטְעָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים הַסְּפָרִים הַיּוֹם, וְלָכֵן לֹא יִתָּכֵן שֶׁהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶם הֶהָמוֹן, כְּמוֹ שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁהִסְכִּימוּ עַל הַמַּצָּה בְּפֶסַח וּשְׁאָר מִצְווֹתָיו שֶׁהֵן זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, אֲשֶׁר נִקְבַּעַת בְּנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל אֲמִתַּת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּאוֹתָם הַמַּעֲשִׂים הַמַּתְמִידִים שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיֻּסְכַּם עֲלֵיהֶם בְּשָׁנָה מֵהַשָּׁנִים וְלֹא יִהְיֶה עֲלֵיהֶם חוֹלֵק.
לא אָמַר הֶחָבֵר: וּלְפִיכָך אֵין סָפֵק שֶׁהוּא הָיָה שָׁמוּר בַּלְּבָבוֹת בַּפַּתָּח וְהַקֻּבּוּץ וְהַחִירִיק וְהַסְּגוֹל וְהַשְּׁבָא וְהַטְּעָמִים, בְּלִבּוֹת הַכֹּהֲנִים בִּגְלַל מַה שֶּׁהָיוּ צְרִיכִים לָעֲבוֹדָה וּלְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְלִבּוֹת הַמְּלָכִים בִּגְלַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לָהֶם "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו", וּבְלִבּוֹת הַשּׁוֹפְטִים בִּגְלַל מַה שֶּׁהָיוּ צְרִיכִים לַדִּינִים, וּבְלִבּוֹת הַסַּנְהֶדְרִין בִּגְלַל מַה שֶּׁהָיוּ צְרִיכִים לְ"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם", וּבְלִבּוֹת הַצַּדִּיקִים כְּדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר, וּבְלִבּוֹת הַמִּתְחַסְּדִים לְבַקָּשַׁת הַהִתְרָאוּת. וְשָׂמוּ שִׁבְעַת הַמְּלָכִים וְהַטְּעָמִים סִמָּנִים לַתְּכוּנוֹת הָהֵן אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּן בְּקַבָּלָה מִמּשֶׁה. וּמַה אַתָּה חוֹשֵׁב עַל אֵלֶּה אֲשֶׁר דִּיְּקוּ הַמִּקְרָא בַּפְּסוּקִים תְּחִלָּה, וְאַחַר כֵּן בַּנִּקּוּד, וְאַחַר כֵּן בַּטְּעָמִים, וְאַחַר כֵּן בַּמָּסֹרֶת עִם יְדִיעַת הַמָּלֵא וְהֶחָסֵר, עַד שֶׁסָּפְרוּ אוֹתִיּוֹתֶיהָ וְאִמְּתוּ כִּי וָיו דְּ"גָחוֹן" חוֹצָה אֵת הַתּוֹרָה, וִידִיעַת כֹּל יוֹצֵא מִן הַכְּלָל מִקָּמָץ וּפַתָּח וְצֵירֵי וּסְגוֹל. הֲתִרְאֶה בְּפָעֳלָם מוֹתָרוֹת וּבַטָּלָה, אוֹ הִשְׁתַּדְּלוּת בַּמְחֻיָּב?
לב אָמַר הַכּוּזָרִי: אֵינוֹ אֶלָּא הִשְׁתַּדְּלוּת בַּמְחֻיָּב, וּשְׁמִירַת הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה דֶּרֶך לְשַׁנּוֹתָהּ. עִם חָכְמָה מְצֻיֶּנֶת, הוֹאִיל וְנִרְאֶה מֵהַנָּחַת הַנִּקּוּד וְהַטְּעָמִים סֵדֶר שֶׁאֵינוֹ נוֹבֵעַ אֶלָּא מֵחָכְמָה נֶעֱזֶרֶת, אֵינָהּ בְּעֵרֶך חָכְמוֹתֵינוּ בְּשׁוּם פָּנִים, וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה מְקֻבֶּלֶת מִן הֶהָמוֹן, אֶלָּא מֵרַבִּים נִרְצִים אוֹ מִיָּחִיד נִרְצֶה. וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁיְּקַבְּלוּ הָמוֹן מִיָּחִיד אִם לֹא הָיָה נָבִיא אוֹ נֶעֱזָר בְּעִנְיָן אֱלֹהִי, כִּי הֶחָכָם שֶׁאֵינוֹ נֶעֱזָר, יִטְעַן מִי שֶׁהוּא קָרוֹב לוֹ בְּחָכְמָתוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂהוּ.
לג אָמַר הֶחָבֵר: אִם כֵּן, הֲרֵי הַמָּסֹרֶת מְחֻיֶּבֶת עָלֵינוּ וְעַל הַקָּרָאִים וְעַל כֹּל מִי שֶּׁמּוֹדֶה כִּי זֹאת הַתּוֹרָה הַמְצוּיָה בְּיָדֵינוּ, הַנִּקְרֵאת בְּזֶה הָאֹפֶן, הִיא תּוֹרַת משֶׁה.
___________________________
שהסכימו עליהם – על הניקוד ועל הטעמים [הערת הרב שילת]. המעשים המתמידים – קיום מצוות הפסח מידי שנה. הוא היה – ספר התורה. המתחסדים לבקשת ההתראות – הרוצים להראות את ידיעותיהם לעיני אחרים כדי שיכבדו אותם. שבעת המלכים – כינוי לסימני הניקוד (ראה מאמר שני פ). לתכונות ההן – לדרכי הקריאה. המלא והחסר – כתיב מלא וחסר. מחכמה נעזרת – חכמה בסיוע אלוקי. אינה בערך וכו' – אין להשוותה עם חכמות אחרות.
ביאורים
טענת הקראים היא כלפי התורה שבעל פה. לדעתם, היהדות הרבנית – זאת שמקבלת את דברי התורה שבעל פה, סוטה מכוונתם הפשוטה של הפסוקים. לכן, למשל הם לא זזים ממקומם ביום השבת בטענה שבתורה נכתב: "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" [שמות טז, כט]. טענתם היא שהתורה שבכתב אמנם ניתנה מן השמים אך התורה שבעל פה היא פרי מחשבתם של החכמים בלבד ואיננה אלוהית. כדי להפריך טענות אלה מוכיח החבר למלך הכוזרים שגם בתורה שבעל פה חל 'העניין האלוהי', כלומר: גם התורה שבעל פה היא אלוהית, גם היא חלק מן המסורת שקיבלנו. כיצד דבר זה בא לידי ביטוי? ריה"ל מציין בין שאר דבריו את עניין הניקוד והטעמים. התורה ניתנה ללא שני אלה ולכן קשה מאוד להבין מה כתוב בה וכיצד יש לקרוא את הכתוב בה. בדבריו מוכיח ריה"ל שגם הקראים חייבים לקבל מסורת כלשהי של ניקוד וטעמים כדי להבין את הכתוב בתורה. גם הם, לשיטתם, הסוברים שרק התורה שבכתב היא אלוהית, זקוקים למסורת כדי לקרוא את אותה התורה. התורה שבעל פה היא כמו הנשמה באדם החי. כדי להחיות את שכתוב בה יש צורך בתורה שבעל פה. הדוגמאות הרבות לסבל שגזרו על עצמם הקראים בפרשנויות שונות ומשונות של פשט פסוקי התורה, הן עדות חיה על 'המוות' וחוסר החיים שיש בגישתם. כפי שהדגיש ריה"ל בפתיחת המאמר, תורתנו היא תורת חיים. פרשנות שמכריעה לצד הכניעה והסבל היא עדות לחוסר הבנה ברצון הא-ל. עקירת ממד התורה שבעל פה היא הוצאת מסורת התורה, שהיא הנשמה שמפעמת בעם ישראל. הכוח שבו האומה קשורה בטבורה אל רבונו של עולם. הוצאת הנשמה יוצרת כת שחרתה על דגל אמונתה את הסבל והדיכוי העצמי כאידיאל.
הרחבות
* אחרי המעשים נמשכים הלבבות
אֲשֶׁר נִקְבַּעַת בְּנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל אֲמִתַּת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּאוֹתָם הַמַּעֲשִׂים הַמַּתְמִידִים. ריה"ל מלמדנו שבאמצעות עשיית המעשים אנו עוברים גם שינוי נפשי. את הביטוי כנראה טבע לראשונה רס"ג שכתב: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". גם בעל חובת הלבבות שספרו עוסק בעיקר בנושא חובות הלב השתמש בביטוי זה.
מספר פעמים משתמש ספר החינוך בכלל זה. הפעם הראשונה מופיעה במצווה טז. שם הוא כותב: "ואל תחשוב בני לתפוש על דברי ולומר, ולמה זה יצוה אותנו השם יתברך לעשות כל אלה לזכרון אותו הנס, והלא בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא ישכח מפי זרענו, כי לא מחכמה תתפשני על זה, ומחשבת הנער ישיאך לדבר כן. ועתה בני אם בינה שמעה זאת, והטה אזנך ושמע, אלמדך להועיל בתורה ובמצוות. דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם, אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" [ספר החינוך טז].
במקום אחר, ספר החינוך משתמש בכלל זה כדי להסביר את חובת סיפור יציאת מצרים: "וענין המצוה, שיזכור הניסים והענינים שאירעו לאבותינו ביציאת מצרים, ואיך לקח האל יתברך נקמתינו מהן. ואפילו בינו לבין עצמו, אם אין שם אחרים, חייב להוציא הדברים בפיו כדי שיתעורר לבו בדבר, כי בדבור יתעורר הלב" [ספר החינוך מצוה כא]. דבריו אלו מתאימים לדברי ריה"ל אצלנו, שכתב: אֲשֶׁר נִקְבַּעַת בְּנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל אֲמִתַּת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּאוֹתָם הַמַּעֲשִׂים הַמַּתְמִידִים.
שאלות לדיון
על פי דברי מלך הכוזרים, מדוע המסורת כל כך חשובה למסירת התורה? האם זה נכון גם לגבי שאר החכמות?
החבר מונה אינטרסים שונים בלימוד התורה, האם לימוד בשביל מטרה אישית הוא לימוד לשמה? מה הערך בלימוד כזה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
