ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן עליה
עד כאן מהלך הסוגיא שזמן קידוש בלילה ואם לא קידש בלילה מקדש כל היום כמו בהבדלה כנ"ל.
ובדף ק"ו בהמשך הסוגיא מובאת ברייתא זכור את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין בכניסתו... ביום מנין זכור את יום השבת. ביום מאי מברך א"ר יהודה בפה"ג. כלומר בברייתא זו נאמר שיש קידוש ביום . נמצאנו אומרים שקידוש שלם יש רק בלילה כפי שנאמר בברייתא הראשונה. וכאן בברייתא השניה נאמר שיש גם קידוש שאין שלם ביום שמברך על היין בפה"ג. וקידוש ביום הוא מדרבנן ומאסמכתא דורשים שגם ביום מקדשים. ומשמעות הקידוש ביום הוא מטעם כבוד שבת לחלק בין מדת שבת למדת חול שהוא ענין שיר שאין אומרים שירה אלא על היין, אלו דברי הרשב"ם. וגם הר"ן על הרי"ף אמר שהקידוש ביום הוא זכר לקדוש מטעם כבוד היום עדיף וזו שירה לקדושתו של יום.
קידוש בלילה
צריך להתבונן מדוע הקידוש בלילה דוקא, האם הוא לכתחילה בלילה מדין זריזין מקדימין למצות בלבד, או שזמן הקידוש הוא דוקא בלילה ואם לא קידש בלילה אמנם מקדש ביום אך זה מתורת תשלומין. ולכאורה מהראיה שהביאו מבני ר' חייא מהבדלה שיש לה תשלומין א"כ הוא הדין קידוש ביום הוא מדין תשלומין. אכן בהבדלה עצמה נחלקו הראשונים אם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל עד יום שלישי האם זה מדין תשלומין או שזמן הבדלה נמשך עד יום שלישי. הרא"ש בפ"ג סימן ב' בברכות מביא דברי רב יהודה שאומר מי שהוא אונן במוצש"ק פטור אז מהבדלה נפטר לגמרי, וגם אחר הקבורה אינו מבדיל. ור' מאיר חולק עליו ואומר שהחיוב של הבדלה נמשך ואל כן אחר הקבורה עליו להבדיל. א"כ כיון שהגמ' השוותה קידוש להבדלה אותה מחלוקת יש בקידוש. אם לא קידש בלילה יקדש ביום מדין תשלומין או מפני שזה עדין זמנו. נ"מ אם היה פטור בלילה כגון קטן שהגיע למצות וגדלו שערותיו רק ביום השבת אם מדין תשלומין הוא פטור מהתורה. ואם זה עדין זמנו מחויב מהתורה וכן מי שהיה שוטה בלילה ונתפקח ביום מחויב בקידוש מהתורה ויכול להוציא אחרים המחויבים מהתורה.
בסדר ר' עמרם גאון (תפילת שבת טז') כתב מי שנאנס מחמת שכרות או שינה או מכל דבר שיש בו אונס ולא קדש בלילה מקדש בבוקר, משמע דוקא באונס יש תשלומין כמו בהבדלה אבל במזיד אין. עיין טור רע"א שהביא מחלו' אם לא קדש בלילה יש לו תשלומין ביום, האם דווקא בשכח כדברי רב עמרם הנ"ל או אפי' במזיד כדברי הרמב"ם .
המנחת חנוך במצות קידוש חוקר בשאלה הנ"ל.
קידוש מוסיף קדושה לשבת
אכן צריך להבין מדוע הקידוש זמנו דוקא בלילה וביום הוא רק מדין תשלומין ואפילו למי שאומר שזמנו נמשך כל השבת אך לכתחילה זמנו בלילה מדוע. דומה כי פתרון הדבר הוא בהבנת מהותו של הקידוש. האם הקידוש בא לבטא את מציאות קדושת השבת. יש מצוה לומר בפה היום שבת קודש. או הקידוש גם יוצר קדושת שבת. כמובן שהשבת קדושה ועומדת גם ללא הקידוש שלנו. אך הקידוש מוסיף עוד קדושה לשבת. מצינו כדבר הזה שיש מצוה לקדש בכור אף שהוא קדוש מבטן. קדש לי כל בכור פטר רחם והכוונה ממש לקדש ולא רק לנהוג בו קדושה כך אומרת הגמ' בנדרים י'ג תניא משום רבי אמרו מנין לנולד בכור בתוך ביתו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש.
ונ"מ לדינא שלדעת ר' יעקב שם בנדרים יב'. אם אדם אומר הרי עלי כבכור זה נדר כי הוא מתפיס בדבר הנדור ולכן הנדר חל. אמנם ר' יהודה חולק ומתיר כי כיון שהוא קדוש מבטן אין זה נקרא דבר הנדור. אך גם הוא מודה שמצוה להקדישו. זאת אומרת שבזה שהוא מקדיש חלה תוספת קדושה על הקדושה הקיימת בבכור מלידה. וכן יש לומר כאן השבת קדושה ועומדת גם בלי הקידוש אך הקידוש מוסיף קדושה לשבת.
לכאורה קדושת השבת עליונה אלוקית, קביעה וקיימה. ורק קדושת המועדים ישראל משתתפים בקדושתן. ולכן אומרים מקדש ישראל והזמנים שישראל מקדשים את הזמנים, הם קובעים אותם ע"י קידוש החודש, אבל שבת קבועה מששת ימי בראשית. אכן אפשר לומר שיש בשבת קדושה כפולה, גם קדושה אלוקית מששת ימי בראשית וגם קדושה הקשורה ביציאת מצרים, וכן אנו מזכירים את שניהם בקידוש זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים, כמו המועדים שהם זכר ליציאת מצרים. ועל כן השבת נזכרת בפרשת המועדים וגם היא נקראה מקרא קודש. והיא תחילה למקראי קודש.
אם כן מהבחינה הזאת שהשבת היא גם זכר ליציאת מצרים יש בה בחינה של קדושה שקשורה בישראל ויש מקום לומר שהקידוש הוא לא רק הזכרה והודעה שיום זה מקודש ועומד אלא יש בו גם פעולה של הוספת קדושה על ידינו.
מרן הרב בהגדה של פסח מדייק בסימן קדש הנאמר על הקידוש ואומר שביציאת מצרים עם ישראל התעלה והתקדש ויש בנו הכח לקדש את הזמן. וכן יש לומר גם על השבת.
ולפי זה מובן מדוע הקידוש לכתחילה זמנו דווקא בלילה בכניסת השבת כי תפקידו של הקידוש גם לפעול קדושה, ואמנם אם לא קידש בתחילתו מקדש והולך כל השבת כי עדיין יש זמן שאפשר לקדשו. בזוהר פרשת ויקהל כתב שבשבת ביום אין צורך בקידוש כי היום יש בו בעצמו קדושה גדולה ולכן די באמירת ברכת בפה"ג. ויש להבין מזה כאמור שהקידוש פועל קדושה וזה נוסף רק בלילה. ואילו לדעת הזוהר אם לא קידש בלילה לא יקדש ביום.
גם מדברי הרמב"ן בפרשת יתרו נראה שהקידוש יוצר קדושה וזה לשונו כל הטעונים קידוש מתקדשים פעם אחת כגון קידוש החדש וקידוש היובל. הרמב"ן משווה את הקידוש בשבת לקידוש החודש ששם זה קידוש של יצירה שעל ידי הקידוש מתחדש החודש.
בהבדלה מסתיימת קדושת השבת
לפי האמור כמו שהקידוש יוצר את קדושת השבת כך גם הבדלה ביציאת השבת נועדה לסיים את קדושת השבת ולהבדיל בין השבת לבין החול. כלומר ההבדלה אינה רק הכרזה והודעה של המעלה של השבת והבדלה מימי החול, אלא היא פועלת הפסקת קדושה, ומתרת את העבודה, ולפני ההבדלה יש איסור עשיית מלאכה כי לא יצאה השבת עדיין לגמרי.
וכך אומר הזהר בהקדמת ספר הזהר אות רנ"ו רנ"ז אינו ראוי להדליק נר כשיוצאת השבת מטרם שישראל מבדילים בתפילה ומבדילים על הכוס כי עד הזמן ההוא שבת היא וקדושת שבת שולטת עלינו. וכן בהמשך חוזר הזהר ואומר אע"ג שיוצאת השבתאינם חוזרים למקומם { הכוונה למחנות השולטים בימי החול} עד השעה שאומרים ישראל בא"י המבדיל בין קודש לחול אז הקודש מסתלק.
בש"ע סי' רצט' סע' י' "אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ואם הבדיל בתפילה מותר... ואם צריך לעשות מלאכה קודם שיבדיל בתפלה אומר המבדיל בין קודש לחול בלא ברכה ועושה מלאכה". וברמ"א: "ויש אומרים דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות לא צריך לזה".
כלומר נחלקו הפוסקים 1 האם לפני הבדלה אסורה כל מלאכה או שרק מלאכות גמורות. ונראה שהטעם מפני שנחלקו האם איסור מלאכה לפני הבדלה הוא משום שצריך להוציא את השבת מקודם ולפני כן ישנה עדיין קדושת השבת ולכן אסורה כל מלאכה, או אסור לעשות מלאכה קודם הבדלה, לא מפני שהשבת לא יצאה אלא כמו שאסרו לאכול לפני התפילה בבוקר כך אסרו כאן משום שלא ישכח ועל כן אסרו רק מלאכות גדולות שעלולות לגרום שישכח.
נמצא ששיטת הש"ע שההבדלה מתרת לעשות מלאכה ועד שלא הבדיל נמשכת קדושת השבת במובן מסויים, מתאימה להסברה שקידוש יוצר קדושה וקדושה זו פוקעת בהבדלה.
לפי זה מבוארת הגמ' בפסחים קה: "...תניא הנכנס במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ אומר הבדלה על הכוס. ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר ברכת המזון ומשלשלן כולן אחריו. ולא אמרינן חביבה מצווה בשעתה. (ולמה בקידוש אמרינן חביבה וכו' ולא דוחין ליום משום כבוד היום עדיף) אמר ליה... שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא וכו' ע"ש. ולכאורה אם היום נכנס מאליו ויוצא בצאת הכוכבים א"כ מה מועיל שדוחה את ההבדלה ולמה לא יזדרז לקיים המצווה. אך כאמור אם ההבדלה פועלת ועל ידה נפסקת קדושת השבת. א"כ כל מה שדוחה את ההבדלה קדושת השבת נמשכת ובזה מראה שאין קדושת השבת עליו כמשא מכביד.
השבת בת זוג של כנסת ישראל
במדרש ב"ר יא' ט' "תני רשב"י אמרה שבת לפני הקב"ה לכולן יש בן זוג וכו' אמרה לה הקב"ה כנסת ישראל יהיה בן זוגך כיוון שעמדו על הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנס"י היא בן זוגך היינו דבור זכור את יום השבת לקדשו. זה מסביר את כל העניין, כלומר השבת היא בת הזוג של כנס"י וישראל צריכים לקדש אותה כמו שאדם מקדש את בת זוגו. ולפי זה כביכול רבש"ע הוא הרב המקדש בקדושי כנס"י והשבת והוא אומר לחתן זכור את יום השבת לקדשו. וישראל עושים קידוש בשבת ומייחדים אותה להיות של ישראל בלבד ולא של אחרים וישראל עצמם מתקדשים על ידה ומקבלים נשמה יתירה.
אם כן הקידוש בשבת הוא כמו קידושי אשה עם ישראל מקדש את השבת אליו השבת מקודשת לו. ולכן אסור לנכרי לשמור שבת נכרי ששומר שבת כאילו בא על אשת איש. כמי שנאמר על נכרי שלומד תורהשהרי הוא כאילו בא אשת איש.
ליל שבת ויום שבת שתי בחינות זכור ושמו
ונראה להוסיף עוד העמקה מדוע עיקר זמנו של קידוש בליל שבת. כי הלילה והיום של שבת הם שתי בחינות שונות. וכך נמצא במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה המובא ברמב"ן פרשת יתרו. הזכירו עוד סוד גדול בזכור ושמור ועל הכלל תיהיה זכירה ביום ושמירה בלילה. כלומר מהות היום בשבת לחוד ומהות הלילה של שבת לחוד. הדברים מתאימים לדברי המכילתא ביתרו. זכור את יום השבת לקדשו לקדשו בברכה מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו אין לי אלא קדושה ליום ללילה מנין ת"ל ושמרתם את השבת. כלומר שני לימודים לקדושת שבת ליום לחוד וללילה לחוד.
יש להוסיף עוד שבת נקראת בלשון זכר וגם בלשון נקבה. בפרשת בראשית נאמר ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו כאן שבת בלשון זכר. וכן בפרשת בשלח בפרשת המן נאמר ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו. לשון זכר. ביתרו בעשרת הדברות זכור את יום השבת לקדשו. ואחר כך ויקדשהו לשון זכר. אך בפרשת כי תשא נאמר אך את שבתותי תשמורו כי אות היא לכם מחלליה מות יומת כל העושה בה מלאכה ונכרת וגו' כל הפרשה שבת לשון נקבה. לעומת זאת בפרשת ויקהל שבת לשון זכר כל העושה בו מלאכה.
לאמר שתי בחינות לשבת. אולי זו כוונת הפסוק את שבתותי תשמורו שתי הבחינות של שבת בחינת זכר ובחינת נקבה בחינת יום ובחינת לילה. וכאן יש להביא את המשך דברי הרמב"ן ביתרו "וזהו מאמר החכמים שאומרים בערב שבת בואי כלה בואי כלה בואו נצא לקראת שבת מלכה כלה. וקראו לברכת היום קידושא רבא שהוא קידוש גדול". כלומר ליל שבת בחינת כלה מלכה נקבה . יום שבת זכר והקידוש בו גדול . והנצי"ב בשאילתות יתרו שאילתא נ"ד אומר מכאן המנהג המובא במג"א ס' רס"ח לומר בתפלה בליל שבת וינוחו בה וביום וינוחו בו וזה מה שאמרו שכבוד היום עדיף לכבוד הלילה. נמצא שהקידוש בלילה קידוש של יצירת קדושה נוספת קדושה על הקדושה הקיימת שבת ככלה שישראל מקדשין אותה. וזה מה שאומר הזוהר בפרשת ויקהל שבשבת ביום אין צורך בקידוש כי יש בו קדושה גדולה ולכן די באמירת ברכת הגפן וזו כוונת הרמב"ן שהקידוש ביום נקרא קידושא רבא בשל מעלתו של היום על הלילה.
טעם האיסור לאכול לפני קידוש
בשו"ע נפסק אסור לטעום כלום קודם שיקדש אפילו מים. ואפילו אם התחיל מבעוד יום צריך להפסיק שפורס מפה ומקדש (סי' רע"א סע' ד') והטעם כיוון שנכנסה שבת חל עליו חיוב קידוש. אפשר להבין את האיסור כדי שלא ישכח לקדש, לכן אסרו עליו לטעום. אכן ניתן להעמיק יותר ולראות שיש באיסור זה משהו מהותי.
אמרו חכמים בברכות לה' ע"א ת"ר אסור לאדם שיהנה מהעוה"ז בלא ברכה וכל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו מעל. ולכאורה אם כל המציאות יש בה בחינה של קדושה מה מועילה הברכה שעל ידה מותר ליהנות מהעולם. האם יכול ישראל לאכול מן הקדשים המיועדים לכהנים על ידי שיברך?
הביאור הפשוט הוא שהברכה היא בגדר של פדיון. לאמר, כמו שאפשר לפדות קדשים ולתת תמורתם לקודש והם הקדשים נעשים חולין ואפשר ליהנות מהם, כך הברכה שבה אדם משבח את רבש"ע ומכיר שהכל ממנו היא באה במקום אותו השבח שאותו הדבר משבח את רבש"ע בעצם מציאותו. וכיוון שהשבח נעשה ע"י הברכה מותר ליהנות מאותו דבר. אכן 2 אפשר עוד להעמיק ולהבין באופן יותר מהותי, כל הנבראים בעצם מציאותם הם מספרים כבוד ה', השמים מספרים כבוד אל וכל הנברא נברא לכבודו ית"ש. כאשר אדם מברך על ההנאה הוא מתרומם ומכיר את התפקיד של הדבר שהוא נהנה ממנו שהקב"ה הוא שברא את ההנאה הזו ליהנות בה בני אדם. והוא יודע שכעת הוא יושב על שולחנו של מקום א"כ הברכה מכניסה אותו למדריגה חדשה והוא נעשה מבחינה מסוימת כהן הראוי לאכול מן הקדשים. אמר רב יהודה כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים. ונמצא שכאשר הוא מברך הוא מתעלה ונעשה ראוי לאכול מקדשי שמים.
וכך יש להסביר את הקידוש בשבת. בשבת הכל מתעלה למדרגה חדשה ועל מנת ליהנות מהעוה"ז שהוא התקדש בשבת בקדושה יתירה צריך להתעלות למדרגת השבת. וזה עניינו של הקידוש, כפי שהסברנו השבת היא בת זוג של ישראל, כאשר ישראל מקדשים את השבת הם נעשים שלמים כמו שהאיש המקדש את האשה הוא נעשה שלם כך ע"י קידוש השבת האדם מתקדש ומתעלה וראוי הוא ליהנות מקדושת השבת.
הכיוון הכללי של השיעור מתוך דברי הרב סולובייצ'יק בשיעוריו.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ח - ט(1)
שיעור מס' 95
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
