(סט. 6+ עד סט: 6-)

הקדמה: בדף הקודם ראינו מחלוקת לגבי מקרה א (שוכח עיקר שבת). היום נדבר על מקרה ג – יודע שהוא שבת, ושכח את המלאכות.

מה מוגדר כשכחת המלאכות?

ראינו בברייתא בדף הקודם -

מונבז – אפילו שהיה גם קצת מזיד.

ר"ע – זה נקרא מזיד.

ועכשיו נסביר:

א. שיטת מונבז – גם שכחת הקרבן נחשבת שכחה.

הסבר: כלומר, אפילו שהוא כרגע חוטא במזיד, כיון שלא ידע את תוצאות החטא בשוגג (קרבן) – נחשב שוגג.

רבא (סט: שליש) – כנ"ל לגבי חומש בתרומה.

ברייתות לשיטתו:

1. 1.סט. שליש תחתון - "מאן תנא להא דתנו רבנן... אמר יודע אני שמלאכה זו אסורה אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן או לא, חייב".
2. 2.סט: 1+ - "מיתיבי – איזשהו שגגת שבועת ביטוי לשעבר? שאם אמר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן או לא, חייב".

ב. שיטת ר"ע – שגגת קרבן אינה שגגה. אבל מה כן?

כלומר -
כשלא ידע את תוצאות השוגג – אינו שוגג.
אך מה אם לא ידע את תוצאות המזיד? (למשל כרת).

רי"ח – אם שגג בכרת – שוגג.

1. 1.מקור (רש"י) – הפסוק שראינו בדף הקודם מלמד שהשגגה מוסבת על הכרת:
   (במדבר טו, כט-ל) "הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה. וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:...".
2. 2.מצבים בהם רי"ח מודה שאינו שוגג:
3. a.(סט. 8-) אביי - בשבועת ביטוי חייב לשגוג בלא עצמו.

פשיטא – בשבועת ביטוי אין כרת!

תשובה – כיון ששם הקרבן יוצא דופן (שיש חטאת עולה ויורד למרות שאין במזיד כרת אלא מלקות), היינו חושבים שאולי כאן שגגת הקרבן מספיקה, קמ"ל שלא.

(ומשמע שגם שגגת המלקות אינה מספיקה).

1. b.(סט: 9+) בתרומה – שיש מיתה ולא כרת, האם שגגה במיתה מספיקה:

אביי – לא שוגג,
רבא – שוגג (מיתה = כרת).

ר"ל – מזיד (כדי שיהיה שוגג צריך שוגג גם בעצם האיסור).

1. 1.מקור – בפסוק של חטאת אדם רגיל (ויקרא ד' כז-כח):

"וְאִם-נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה, מֵעַם הָאָרֶץ: בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹeת ה' אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם. כח אוֹ הוֹדַע אֵלָיו, חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא--וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים, תְּמִימָה נְקֵבָה, עַל-חַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר חָטָא".
השגגה היא גם על ה"לא תעשינה".

ואילו רי"ח – פרט למומר.
(אשר לא תעשינה... או הודע – רק אדם שאם היו מודיעים לו שזה חטא לפני שחטא היה נמנע, מביא חטאת).

1. 2.קושיא מהמשנה בעג. –

המשנה מפרטת את מספר המלאכות (39), והגמרא מסבירה שזה כדי ללמד שגם אם יעבור על כל המלאכות בזדון שבת ושגגת מלאכות, אם זה בהעלם אחד חייב על כל מלאכה.
וצריך להבין – אם שכח את כל המלאכות, איך יתכן שזה זדון שבת? (מה הוא ידע?)

לרי"ח – ידע את הלאו ושכח את הכרת,
לר"ל – ידע את איסור תחומין (לר"ע שזה מהתורה, אך אינו בל"ט אבות).

(סט: שליש)

חלק ב – מה עושה כשאינו יודע מתי שבת

רב הונא – מונה שישה ושומר יום – כברייתו של עולם.

הערות רבא:

1. 1.איך עושה פרנסתו ואיך שומר את ה"שבת":
2. a.בכל יום מלבד יום אחד עושה פרנסתו, וביום "שישי" עושה פעמיים.
   דחייה – אולי שישי זה שבת?
3. b.בכל יום עושה פרנסתו, ושומר"שבת" בקידוש והבדלה,
   רש"י – לזכרון, שלא תשכח שבת ממנו.
4. 2.אם יודע שיצא לפני 3 ימים, סופר 6 ימים, כך שביום ה9 זה "שבת",

חייא בר רב – שומר יום ומונה שישה – כאדם הראשון.

שתי קושיות עליו:

1. 1."משמר יום אחד לשישה" (ולא כתוב "משמר יום אחד ומונה ששה").
2. 2."מונה ששה ומשמר יום אחד".

תיובתא.