'צער בעלי חיים' לצורך | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

ספריה
ליקוטים ג
הלכות צומח ובעלי חיים

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
הלכה ומנהג
צומח ובעלי חיים

7580

10 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

בעלי חיים מזיקים
אף שישנה מצווה מן התורה שלא לצער בעלי חיים, מכל מקום, פעמים שצורכי האדם מתנגשים בצורכי החיות, ואזי צורכי האדם גוברים. לכן אדם שרואה נחש או עקרב במקום יישוב, מצווה עליו להורגו, כדי שלא ימית אדם. וכן הרואה אריה או זאב או נמר מסתובב במקומות ישוב, צריך להורגם כדי שלא יפגעו באנשים. ואדם שמגדל בביתו חיה טורפת או נחש, אם הם שמורים היטב באופן שאינם עלולים להזיק, אין לפגוע בהם. אבל אם בעל הבית מתרשל בשמירתם ונשקפת מהם סכנה, אזי חובה עליו להורגם. ואם בעל הבית אינו הורגם, יכול כל אדם להורגם, כדי להציל את עצמו ואת הציבור כולו מסכנתם (תוס' ב"ק טז, ב, ד"ה רבי, ע"פ פירוש ר"ת; שו"ת רדב"ז ח"ה י"ד; שו"ת הרמ"א קיג, ג).

וכן מותר להדביר חרקים ושאר מזיקים מן השדות. שכן כל שמזיקים לאדם, מותר להורגם. ויתר על כן, יש סוברים שאיסור צער בעלי חיים אינו חל על בעלי חיים ירודים, שמערכת העצבים והמוח שלהם אינם מפותחים, ותחושת הכאב והצער שלהם חלשה מאוד. ואף שמצד מידת חסידות יש להימנע מפגיעה בכל בעל חיים, מכל מקום כאן כשהם מזיקים מותר לכתחילה להורגם. ועוד שיש אומרים, שלצורך האדם מותר להמית בעל חיים, ורק לגרום לו סבל ולהשאירו בחיים אסור 1 . לכן מותר להשמיד נמלים ופרעושים ושאר רמשים שחדרו לבית ומפריעים לנקיונו, ואין אפילו מידת חסידות להיזהר שלא להורגם. שרק אם אינם מזיקים, מצד מידת חסידות ראוי שלא לפגוע בשום בעל חיים, אפילו אם הוא ממין ירוד, אבל כשהוא מזיק, גם מצד מידת חסידות מותר להורגם, שכן חשוב יותר שהאדם שנברא בצלם אלקים - ישמור על כבודו ונקיון ביתו.

שאלה מעניינת נשאל הגאון מהרש"ם מאדם אחד שהיה בעל שדה, ובהמות שכניו היו נכנסות לשדהו ומשחיתות את יבולה. ואף שהזהירם פעמים רבות, לא שמרו כראוי את בהמותיהם. ושאל אותו אדם האם מותר לו להניח רעל בשדהו, כדי להרעיל למוות את הבהמות שייכנסו לשדהו, שאז ודאי בעליהם יחלו לשומרם כיאות. והשיב הרב, שכיוון שאפשר למצוא דרכים אחרות להגן על היבול, אסור להרעיל את הבהמות למוות, משום איסור צער בעלי חיים, ומשום איסור בל תשחית. ועוד שכיוון שבעלי הבהמות אינם מתכוונים להזיק ליבולו, אסור לבעל השדה להרוג את בהמות חבירו (מהרש"ם ח"ד ק"מ).

ציעור לצורך קל
בהלכות הקודמות למדנו על האיסור לצער בעלי חיים, אלא שצריך לדעת, שמותר להשתמש בבעלי חיים לדבר שיש ממנו תועלת גדולה לבני האדם. ולכן מותר להעמיס משאות על בהמות, ולהכותן מעט כדי שילכו למקום שבעליהן רוצה. שכן איסור צער בעל חיים הוא לצער את בעלי החיים שלא לצורך, אבל כשיש צורך גדול, מותר. וכיוון שבשר הבהמות והחיות נחוץ מאוד למזונו של האדם, לכן מותר לשוחטן כדי לאוכלן. וישנם עוד סוגי דברים שפחות נחוצים לאדם, ועלולים לגרום צער לבעלי חיים. מצד הדין, כיוון שמטרת הפעולה היא לצורך ולא לשם אכזריות, אין בזה איסור של צער בעלי חיים. ואע"פ כן כיוון שאלו דברים שאינם נחוצים מאוד, מצד מידת חסידות אנשים רבים נמנעים מהם כדי שלא לצער את בעלי החיים.

לכן פסק בספר תרומות הדשן (פסקים ק"ה), שמצד הדין היה מותר לתלוש מאווזים חיים נוצות כדי לעשות מהן קולמוס. אלא מפני שהדבר גורם להם צער רב, וניתן לקחת נוצות מאווזים שחוטים, נוהגים להימנע מלתלוש את הנוצות בעודם חיים. וכן פסק הרמ"א (אה"ע ה, יד). וכן ישנם אנשים שרוצים לחתוך את אוזניו של הכלב, או את זנבו, כדי שייראה יפה יותר לטעמם ומצד הדין הדבר מותר, שכל שהדבר נעשה לתועלתו של האדם, ולא מתוך אכזריות, אין בזה איסור תורה של צער בעלי חיים. אבל מצד מידת הרחמנות, ראוי שלא לצערם כשאין הכרח. וכן לגבי תוכי, מצד הדין מותר לחתוך מעט את לשונו כדי שיוכל להוציא מילים מפיו, שכן הדבר גורם עונג לבני אדם, אלא שיש נמנעים מכך מתוך רחמים כלפי בריותיו של הקב"ה. הכלל הוא, שככל שהדבר יותר מצער את בעל החיים, ופחות נחוץ לאדם, כך יותר ראוי לנהוג ברחמים כלפי בעל החיים.

וכן פסק הט"ז (יו"ד קיז, ד), שאף שידוע שהמתת הבהמה על ידי שחיטה היא מיתה קלה ללא כאבים, מכל מקום אם כדי להשתמש בעורן של החיות, ישנו הכרח להמיתן באופן אחר, מעט יותר כואב, אין בזה כל איסור. ולכן אם ישנה תועלת מרובה מהעור, ולעומת זאת הצער הנוסף שנגרם עקב ההמתה השונה אינו רב, אף מצד מידת חסידות אין צריך להחמיר בזה. (כמובן שבמקרה כזה, הבשר יאכל על ידי גויים). ונראה לי שכן הדין כיום לגבי צידת בעלי חיים לצורך עשיית מעילים וארנקים מעורותיהם, שאף שמין הדין אי אפשר לאסור, מכל מקום מידת חסידות שלא לצודם ולהורגם לצרכים אלו. ואף שבעבר לא חששו לכך, הטעם הוא מפני שהאדם נאלץ להשתמש בעורות בעלי חיים לצורך חימום גופו במעילים ובשמיכות. אבל כיום שאנו יודעים להפיק מעילים ושמיכות מחומרים סינתיטיים, ראוי להחמיר שלא לצוד בעלי חיים אך ורק כדי להשתמש בעורותיהם. ואמנם ברור שאין שום סיבה להימנע משימוש בעורות פרות וכבשים, שכן הם ממילא נשחטים לצורך מאכל. אבל לצוד בעלי חיים אך ורק כדי להשתמש בעורותיהם, כאשר ניתן למצוא לכך תחליף - אין ראוי.

לצער לצורך פרנסה
בעניין איסור צער בעלי חיים, הועלתה בתקופה האחרונה שאלה מעניינת אודות תרנגולות מטילות. התרנגולות יכולות להטיל ביצים מהיותן בנות ששה חודשים ועד להיותן בנות עשרים חודש, ואז מגדלי התרנגולות מוכרין אותן לבשר. אבל ישנה שיטה המאפשרת להאריך את זמן הטלת הביצים. בחודש החמישה עשר לחייהן, מרעיבים אותן למשך עשרה ימים, ובאותו זמן נוצותיהן נושרות, ולאחר מכן גדלות מחדש, וכוחן שב אליהן, והן מסוגלות להטיל ביצים עד להיותן בנות עשרים ושמונה חודשים. והשאלה האם מותן להרעיבן ולצערן כדי ליהנות מתפוקת הביצים שלהן למשך זמן ארוך יותר?

כתב הרב גולדברג בספר 'הארץ-ומצוותיה' (ע' תל"ז), שמותר להרעיבן, משום שהדבר נעשה לתועלת המשק, ולשם כך מגדלים את העופות, ולטווח הארוך ההרעבה אף מוסיפה לבריאות התרנגולות, עובדה שהן מאריכות ימים. וכן כתב בעל תשובות 'מנחת-יצחק' (ו, קמה), שמצד הדין הדבר מותר, שכן כל איסור צער בעלי חיים אינו קיים כאשר הדבר נעשה לשם תועלת וריווח ממוני. אלא שהוסיף שהואיל ובהרעבה נגרם להן צער גדול, הרוצה לנהוג על פי המוסר ומידת חסידות ימנע מכך. ולעומתם הרב ואזנר כתב בתשובות 'שבט-הלוי' (ו, ז), שאף שהתירו צער בעלי חיים לשם תועלת, זהו דווקא כאשר מדובר בצער קטן או גדול, אבל כאשר מדובר בצער גדול מאוד, זוהי כבר אכזריות לב, ועל כן מצד הדין אסור להרעיבן כל כך.

שאלה נוספת בעניין עגלים לפיטום הועלתה בפני הרב פיינשטין זצ"ל, ועניינה שהיו אנשים שמצאו שיטה לפטם את העגלים בכל מיני חומרים שיגרמו לבשרם להיות לבן ויפה, וכך היו מגדלים את העגלים בכלובים קטנים, ונותנים להם מאכלים משונים, שאין לבהמות הנאה מהן, ורבים נעשים חולים, וכל זה כדי שבשרם ייראה יפה יותר, ועבור כך יוכלו לקבל תמורה כספית גבוהה. והשיב שהדבר אסור. כי אף שמותר לאדם לשם תועלתו לגרום צער מסוים לבעלי חיים, זהו דווקא כאשר מדובר בתועלת משמעותית הרצויה לבני אדם. אבל כאשר כל הפיטום האכזרי נעשה אך ורק כדי שהבשר ייראה יפה יותר, וכפי הנראה הבשר נעשה פחות בריא, אסור מן הדין לצערם בפיטום שכזה.
ואין לטעון הרי בכל זאת פיטום זה נעשה לתועלת מגדלי הבקר, שעל ידי כך ירוויחו כסף. שכן הכסף אינו המדד היחיד. לדוגמה, ברור שאסור לאדם לתת את כלבו לאנשים אכזריים כדי שיענו אותו, ואפילו אם ישלמו עבור כך הרבה כסף. כי כל מה שהתירו לצער בעלי חיים, ולהעמיס עליהם משאות, ואף לשוחטם, זהו דווקא בתועלת ממשית לבני האדם, אבל לא לשם אכזריות. ולכן אסור למי שכועס, להכות בעלי חיים, ואף אם יטען שהכאתם מסייעת לו להרגעת עצביו, כיוון שאין בזה תועלת אמיתית לבני האדם - הדבר אסור מן התורה (אג"מ אה"ע ח"ד צב).

המתת בעלי חיים חולים ולצורך כלכלי
היחס לחיי בעלי החיים שונה בתכלית מהיחס לחיי אדם. שכן היחס לגבי חיי אדם הוא יחס של קדושה, שהאדם נברא בצלם אלוקים, והקב"ה נפח בו נשמת חיים, והטיל עליו את האחריות לתיקון העולם. ולכן כל רגע שהנשמה האלוקית שורה באדם, הוא רגע יקר מפז, ובשום פנים אין לקצר חייו של אדם. ואפילו אם הוא מתייסר במחלה קשה, אסור להורגו. אולם חיי בעלי חיים אינם יקרים כל כך, והעיקר הוא שלא לגרום להם צער. לכן אדם שיש לו חתול או כלב שסובלים ממחלה קשה, או שנפגעו על ידי מכונית, ואין להם סיכוי להבריא, וניכר עליהם שהם מתייסרים מאוד - במצב כזה עדיף להמיתם בדרך שאינה מכאיבה כדי למנוע מהם צער וסבל.

כאן המקום לציין, שישנה מחלוקת עקרונית האם איסור צער בעלי חיים כולל גם איסור להמיתם, או שמא האיסור הוא רק לצערם בעודם חיים, אבל להמיתם במיתה קלה ומהירה, כיוון שאינם סובלים - אין איסור. לדעת בעל 'השואל-ומשיב' גם המתת בעלי חיים כלולה באיסור לצערם. ואילו לדעת רוב הפוסקים ובניהם בעל 'הנודע-ביהודה', איסור צער בעל חיים אינו אוסר להורגם, שרק לצערם וליסרם אסור, אבל אין איסור להמיתם בדרך קלה שאינה כואבת. אמנם שלא לצורך, ברור שאסור להמיתם משום איסור "בל תשחית".

לעיתים ישנו הכרח כלכלי להרוג בעלי חיים. למשל, בעלי בריכות דגים צריכים לשווק את הדגים במועדים מסוימים, על פי תכנון מדוקדק של רשתות השיווק. ואם הדגים יאחרו או יקדימו לגדול, הוא עלול להשאר עם בריכה שלימה מלאה דגים, ללא קונים. ברור שמלכתחילה עדיף למצוא פתרון לבעיה, אבל אם לא נמצא שום פתרון, אין עליו חובה להמשיך להאכיל את הדגים, מפני שהדבר כרוך בהפסד ממוני, ולכן מותר לו להמיתם 2 . וכן מותר להשמיד יבולים חקלאים לצרכים כלכליים. כגון במצב שהשוק מוצף בסחורה זולה, וכבר אין כדאיות להמשיך לשווק ביצים או ירקות. במצב כזה מותר להשמיד את עודפי היבול, כדי לשמור על פרנסתם של המגדלים (עיין תענית כ, ב).

נסיונות מדעיים בבעלי חיים
שאלה שעולה ומתעוררת מפעם לפעם היא, האם מותר לערוך נסיונות מדעיים בבעלי חיים, נסיונות שפעמים רבות גורמים סבל לאותם בעלי חיים? הכלל הוא, שאיסור צער בעלי חיים חל כל זמן שאין התנגשות משמעותית בין צרכי האדם לצרכי בעלי החיים, אבל כאשר ישנו צורך חיוני מאוד לאדם, הואיל והאדם ניצב בדרגה גבוהה יותר מבעלי החיים, ותפקידו חשוב ומרכזי יותר בבריאה, אזי מותר לו להשתמש בבעלי החיים לצורכו. שכשם שבעלי החיים מנצלים את הצומח לצורכם, כך מותר לאדם להשתמש בבעלי החיים, כל זמן שהדבר נעשה לצורך חיוני ולא מתוך אכזריות. ולכן פסק בשו"ת שבות יעקב (ג, עא), שרופא שרוצה לבדוק תרופה חדשה, העשויה מסם חריף שעלול גם להמית, מותר לו לנסות אותה תחילה על כלב או חתול. וכן פסק בשו"ת שרידי אש (ג, ז), שמותר לעשות נסיונות רפואיים על בעלי חיים, ואפילו מצד מידת חסידות אין ראוי להימנע מכך, מפני שעל ידי נסיונות אלו ניתן להציל חיי אדם.

אלא שכיוון שיש איסור לצער בעלי חיים, יש לעיין ולבדוק היטב בכל מקרה ומקרה, האם הכרחי לבצע ניסוי זה שגורם צער לבעלי חיים. שכן פעמים רבות קורה, שמדענים במקום מסוים כבר ערכו ניסוי זה, ואין שום טעם לחזור עליו במקום אחר. וכן בכל עת שעורכים ניסוי יש להעדיף לקיימו במין הירוד ביותר. כגון ניסוי שניתן לערוך על כלבים או עכברים, עדיף לערוך על עכברים, שכן מערכת העצבים והמוח שלהם פחות מפותחים, וממילא הם פחות מבינים את הנעשה איתם, וכפי הנראה מרגישים פחות כאב. לעומתם הכלבים מפותחים עד כדי כך שהם יכולים להכיר אנשים ולהבין את רצונם, וכן ניכר עליהם שלפעמים הם שמחים ומאושרים, ולפעמים עצובים וכואבים. ולכן הזהירות שלא לצערם צריכה להיות רבה יותר. בנוסף לכך, עיקר איסור צער בעלי חיים, חל על המינים המבוייתים המשמשים את האדם, ועל כן יש להשתדל שלא לערוך ניסויים על כלבים (עפ"י השאלת יעב"ץ ח"א ק"י).

גם לאחר שהוחלט שיש צורך חיוני לערוך מחקר על בעלי חיים, יש להתאמץ למעט את סבלם. למשל, אם מדובר בניתוח יש לעורכו בהרדמה. ואם בעקבות המחקר נפגע גופם, יש להמיתם במיתה קלה כדי לחסוך מהם צער 3 . לפי זה, כאשר צריכים לבצע מחקר מדעי חיוני, יש להעדיף תמיד בעל חיים ירוד יחסית על פני המפותח ממנו, שכן הוא מרגיש פחות את כאביו.

בעניין זה שאל אותי תלמיד תיכון מן המגמה הביולוגית, האם מותר לו לערוך עבודת גמר, בניסוי על חיפושיות, ניסוי שבו יצלה חיפושית כדי לראות באיזה חום היא מסוגלת להמשיך לחיות, וחיפושית אחרת יקפיא כדי לראות אם לאחר שתופשר תחזור לחיים. וכן בדיקות ונסיונות מן הסוג הזה. והתשובה, שאמנם מצד הדין לא ניתן לאסור לגמרי נסיונות כאלה. מפני שעיקר איסור צער בעלי חיים חל על המינים שמסייעים לעבודת אדם, ככבשים, תרנגולים, חמורים וכלבים. או על המינים המפותחים יותר, שניכר עליהם שחשים כאב, אבל על בעל חיים ירוד כדוגמת חיפושית מסתבר שלא חל האיסור. אלא שמכל מקום אין זו מידה טובה להמית חיפושית, שכן נאמר "ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמ"ה). וכיוון שאין תועלת למדע בביצוע ניסוי זה, שכן כבר רבים וטובים ממנו ביצעו נסיונות כאלו במעבדות משוכללות, וניתן לקרוא את תוצאות מחקרם בפירסומים מדעיים, על כן רצוי לבחור עבודת גמר אחרת, שלא תגרום להמתת בעלי חיים במיתה משונה.

היחס לחיות הפקר
כבר למדנו, שעל פי התורה, אדם מחויב לדאוג למזונם של בעלי החיים שברשותו, אלא שעדיין צריך לברר מהו היחס שצריך להיות לנו כלפי כל מיני החיות שבטבע, האם מוטלות עלינו חובות מוסריות כלפיהן, או שהואיל והן מתקיימות בכוחות עצמן בטבע, אין עלינו חובה לדאוג להן. ברור שאיננו צריכים לדאוג למזונם, ואף אם נראה חיות בר רעבות, איננו מחויבים לטרוח כדי לספק להם מזון. שכן מצוות צדקה נאמרה כלפי בני אדם ולא כלפי בעלי חיים. ולכן אין חובה לשמר את שיירי המזון כדי ליתנם לבעלי חיים. אבל אדם שמרחם על חיות הבר, ונותן להם משיירי מזונו מקיים בזה מצווה. שכן נאמר על הבורא: "ורחמיו על כל מעשיו", "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון". ומצווה על האדם להידבק במידותיו של בוראו. ולכן המניח שיירי מזונו לבעלי חיים, מקיים בזה מצווה. וכיוון שיש בזה מצווה, אפילו בשבת התירו להניח את שיירי המזון לחיות. וזאת בתנאי שמדובר בחיות רעבות, שמתקשות למצוא את מזונם, כדוגמת כלבים. אבל חיות שמסוגלות להסתדר לבד, כדבורים למשל, אסור להניח לפניהם מזון בשבת, משום שזוהי טרחה מיותרת, ושבת נועדה למנוחה (מ"ב שכד, לא).

עוד ראוי לדעת בקשר לחיות הבר, שיש להשתדל שלא לגרום להכחדתו של אף מין ממיני החיות, הציפורים, או הדגים. בתקופה האחרונה, בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית של בני האדם, התרבתה מאוד אוכלוסיית בני האדם, יערות רבים נכרתו, שדות בוראו, וכמעט כל מקום בעולם מנוצל עבור צורכי האדם, מה שדוחק מינים רבים ממקום חיותם הטבעי, עד כדי סכנת הכחדה למינים רבים. וכדי שלא יתבטל שום מין מהעולם מוטלת עלינו חובה מוסרית לטכס עצה כיצד למעט את הפגיעה בבעלי החיים. שכן כל מין שבראו הקב"ה יש לו ערך מיוחד ותפקיד מיוחד. וכן מובא בתלמוד (שבת עז, ב): "אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא דבר אחד לבטלה". השבלול מועיל כנגד גירוי העור, והזבוב הוא רפואה לעקיצת צרעה, וכן כל מין ומין מועיל לדבר מה בעולם. עוד מבואר בדברי חז"ל שמכל מין עולה שבח מיוחד לקב"ה, ואם כן כל מין שנחסר מהעולם כביכול מתמעטת שלימותו של העולם, ומתמעט קילוסו של הקב"ה. ועל כן ראוי לסייע לאגודות ששמו לעצמן מטרה לשמור על מיני החי שלא יכחדו מן העולם.

עם זאת חובה לציין, במקום שיש התנגשות בין צורכי האדם הממשיים לצורכי בעלי החיים - צורכי האדם גוברים. אלא שאם אפשר לסדר את סיפוק צורכי האדם בלא לפגוע בחי ובצומח - יש להשתדל בזה.

^ 1. זהו יסוד פשוט, שככל שבעל החיים מסוגל יותר לחוש בכאבו, כך יש להיזהר יותר שלא לצערו. ולכן חרקים ומזיקים שמערכת העצבים והמוח שלהם ירודים ביותר, אין לחשוש כל כך לצערם. ועוד שלדעת השאלת יעבץ ח"א ק"י, איסור צער בעלי חיים מן התורה חל רק על הבהמות והחיות שמשרתות את האדם. ולדעת בעל הנודע ביהודה ח"ב י' איסור צער בעלי חיים הוא רק כאשר גורמים סבל לבעל חיים חי, אבל לא כאשר ממיתים אותו.
והרב פיינשטיין כתב, שבמקום שאפשר עדיף להרוג בעלי חיים מזיקים בדרך עקיפה. למשל אם חדרו לביתו עכברים עדיף להמיתם על ידי רעל או מלכודת ולא בידיו ממש, כדי שלא להתרגל לאכזריות (אג"מ חו"מ ח"ב מז).
^ 2 יתר על כן כתב המהרש"ל בים של שלמה ב"ק פ"י ל"ז, שאם יש לו כלב שמזיקו ומפסיד המאכל שלו, אע"פ שאינו נושך, מותר להמיתו, מפני שאין בהמתת בעלי חיים משום צער בעלי חיים. וכן דעת רוב הפוסקים שאין בהמתת בעל חיים איסור צער בעל חיים, וכ"כ הנו"ב ח"ב יו"ד י'; ט"ז יו"ד קטז, ו; שו"ת עבודת הגרשוני י"ג ועוד. ואמנם לדעת כמה פוסקים גם בהמתת בעלי חיים ישנו איסור צער בעלי חיים, וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ג ס"ה עפ"י החינוך ת"מ. מכל מקום כאן שיש הפסד ממוני גדול, אפשר להקל. ועיין בתחומין י' ע' 258.
^ 3. באנציקלופדיה הלכתית רפואית, ח"ה, ערך צער בעלי חיים ע' 438, כתב שבארה"ב עורכים בכל שנה ניסויים על כ 150.000 עד 200.000 חתולים וכלבים. יש לבדוק היטב היטב האם כל הניסויים הללו הכרחיים.

הרב אליעזר מלמד

ראש ישיבת הר ברכה ורב הישוב. מחבר סדרת ספרי "פניני הלכה".

רביבים
שלא להיכנס לבית הכנסת לצורך חול
ניסן תשפ"ו
רביבים
סבלנות, הזמן פועל לטובתנו
סיון תשע"ד
רביבים
שילוב תורה ומדע במוסדות החינוך
תשרי תשפ"ג
58 דק'
אורות התורה
תורה לשמה - לא פה ולא שם
אורות התורה, פרק ב'
ט"ז אדר ב' תשע"א

הלכות צומח ובעלי חיים

41 דק'
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות בל תשחית 2
מתוך פניני הלכה ליקוטים ג'
הרב אליעזר מלמד | שבט תשס"ח
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות כלאי בהמה
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות כלאי האילן א' - יסוד המצווה
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
הלכות צומח ובעלי חיים
בעלי חיים בשימוש האדם
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

הלכות צומח ובעלי חיים

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

1:01
וירא
בִּשְׁבִילֵךְ רָחֵל אֲנִי מַחְזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָן
פרשת וירא תשע"ח
הרב שמואל אליהו | י' חשוון תשע"ח
רחל אמנו
רחל אמנו - מקבצת את בניה לגבולם
הרב דוד דב לבנון | ר"ח כסלו תשס"ב
נושאים שונים
הלכות ייחוד
הרב יוני לביא | אלול תשס"ח
נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרה"ג דוב ליאור
הרה"ג יעקב אריאל
הרב הלל גפן
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרב חיים ירוחם סמוטריץ
הרב יעקב שפירא
הרב משה אליה
הרב דוד חי הכהן

ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז