ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(נח: שליש תחתון – נט: 7-)
במה איש לא יצא
סיבות שנראה: מעין משוי, שמא יוריד (צחוק, שירותים), מראית עין.
א. לא בסנדל יחיד
A. טעם האיסור:
רש"י – 1. מראית עין - שלא יחשדו בו שאת השני סוחב. 2. שלא יצחקו עליו ויוריד ויטלטל.
B. אם יש לו מכה מותר (שאז אין את הסיבות הנ"ל)
באיזו רגל:
רב הונא – של המכה (הסנדל למניעת צער מהקרקע),
חייא בר רב – בלי המכה (הסנדל לעונג, ובמכה זה מפריע)
ראיה מרי"ח -
ביקש את סנדליו והביאו לו של ימין, ואמר "עשיתו מכה".
דחייה – אוי התכוון שעשיתו לרגל שמאל של מכה.
C. סדר נעילת הנעליים
רי"ח – שמאל קודם (כתפילין. וכן בסיפור הנ"ל, שלא רצה את של ימין ראשון).
ברייתא – ימין (וכן בסיכה, אא"כ סך כל הגוף ואז מתחיל בראש).
להלכה (מהקל לכבד):
- רב אשי על רב כהנא שלא הקפיד
- רב יוסף – אפשר כך ואפשר כך.
- (אביי – 1. אילו ידע רי"ח על הברייתא אולי היה חוזר בו. 2. עדיף כר"נ בי"צ:)
- ר"נ בי"צ – יר"ש יוצא ידי שניהם (נועל של ימין וקושר של שמאל).
ב. ולא בתפילין, אך אין חטאת
(יש מחלוקת בעירובין אם מניחים תפילין בשבת)
רב ספרא -
- 1.למה לא יוצאים:
למי שאומר שאינו זמן תפילין – ברור, זה דומה משוי.
אפילו למי שאומר שזה זמן תפילין – שמא יוריד כשנכנס לשירותים ויטלטל. - 2.למה אין חטאת:
אם זה זמן תפילין – ודאי שאין (רק גזירה).
אז אינו זמן תפילין – זה דרך מלבוש (רק דומה למשוי).
ג. ולא בקמיע שאינו מן המומחה
בקמיע מומחה אין חשש שיוריד, וכן זה כלבוש ואינו כמשוי.
א. הוספות בברייתא א –
- כתב או עיקרין.
- גם כשאיו בו סכנה.
- גם כשזה רק למניעה.
- מותר לקשור ולהתיר ברה"ר, ולא חוששים שיטלטל.
- לא יקשור בשיר או טבעת, שאז נראה כתכשיט והרי אינו, ונראה כמשוי.
ב. מומחה:
A. רב פפא – מספיק שהאיש מומחה,
(ומשמע שגם אם הקמיע מומחה).
B. מתי נהיה מומחה:
- 1.סתירה בין ברייתא א לב –
ברייתא א – קמיע אחד, שריפא 3 פעמים אותו אדם (וכל שכן 3 אנשים, באותה מחלה).
תשובה – הקמיע מומחה.
ברייתא ב – שריפא שלושה אנשים.
תשובה – האדם מומחה, וצריך לרפא 3 מחלות שונות ל3 אנשים.
- 2.שואל רב פפא – אם ריפא 3 מחלות שונות (ב-3 קמיעים) לאותו אדם? תיקו.
(סא: שליש)
ג. האם יש בקמיעות קדושה:
לגבי מה:
- a.להציל מדליקה לחצר לא מעורבת – לא מצילים.
- b.לגנוז – גוזרים וגונזים את השמות ואת השאר זורקים.
- c.אלא האם מותר להיכנס לבית הכסא?
ראיה ממשנתנו שמותר, שהרי אם אסור, למה מותר לטלטל (כמו תפילין, שמא יכנס לשירותים).
דחיות:
- 1.מותר להחזיק הקמיע ביד, ולכן גם אם יטלטל זה בסדר.
דחייה – ר' אושעיא – אסור ביד.
אכן במשנה מותר להיכנס לשירותים, אך זה דווקא כי:
- 2.במשנה מדובר בקמיע של עיקרין.
דחייה – ברייתא א – גם של כתב. - 3.במשנה זה דווקא בחולה שיש בו סכנה ולכן התירו להיכנס עם זה לשירותים.
דחייה – ברייתא א – גם בחולה שאין בו סכנה.
- 4.במשנה מדובר במכוסה עור ובזה מותר להיכנס לשירותים.
(ואילו בתפילין אסור, כי יש את האות שין שהיא הלמ"ס).
ד. ולא בשריון קסדה ומגפיים.
שיעור דף יומי בקיצור - באדיבות הדף היומי של אתר סיני

בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.

מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.

שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.

גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.











