ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- בראשית
הסיפור הראשון כותרתו:
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א' א-ב)
והסיפור השני כותרתו:
"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (שם ב' ד).
מצד אחד, פרשיה זו משמשת כסיפור היום השביעי של הבריאה לאחר ששה ימים ומצד שני משמשת כהקדמה לסיפור השני, בו אין כלל וכלל חלוקה לימים. אכן, יש יהודים הקשורים יותר בשורש נשמתם לסיפור הראשון, הם מתכוננים כל השבוע ליום השביעי. יום זה משמש עבורם כפסגה הרוחנית אליה הם שואפים ומטפסים בכל אחד ואחד מימי המעשה. לעומת זאת, יש יהודים הקשורים בשורש נשמתם יותר אל הסיפור השני - מתוך השבת הם יוצאים אל עולם המעשה ובזכות השבת הם מוצאים בכל יום גם את המימד הרוחני של החיים. יתכן וזו גם אחת המחלוקות בין הלל ושמאי כמו שמופיע בגמרא:
"תניא, אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה אומר: זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה - מניח את השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו, שכל מעשיו לשם שמים. 'ברוך ד' יום יום' " (ביצה טז ע"א).
נעיין בפרשיה וננסה לזהות שני מהלכים אלה גם בפסוקים עצמם:
"(א) וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:
(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:
(ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב')
(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:
(ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב')
בפסוק הראשון לא נזכרו הבריאה, לא נזכרת השביתה מן המלאכה, לא נזכר היום השביעי ולא נזכר שם אלקים. כל הללו קשורים דווקא לסיפור הבריאה הראשון. כולם נזכרים בשני הפסוקים הבאים. הפסוק האחרון מתקשר לשונית ועניינית לפסוק הבא הפותח את סיפור הבריאה השני:
"(ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".
מה שנראה לכאורה כפול ומיותר הוא השימוש פעמיים בשורש "יכל=כלה". (זו הסיבה שבגללה כנראה תרגם אונקלוס כל אחד משני הביטויים בדרך שונה, אם כי לא ברור שתרגומו מתאים להצעה שנציע בהמשך דברינו).
נציע את ההסבר הבא. ניתוח זה של הפסוקים מאפשר לנו לראות את השבת בשני מהלכים המשלימים זה את זה וקשורים זה לזה בקשר בל ינותק. שני הסיפורים סיפור אחד הוא המסופר פעמיים ומאפשר לנו להבין את משמעותה של השבת לעומק. השבת היא אומנם שיאו של הליך בריאה של שבעה ימים. השביתה ממלאכה ביום השביעי היא שמאפשרת לנו ליהנות מהברכה והקדושה של יום מיוחד זה. ללא שביתה ממלאכה יעלם, ח"ו, מימד חשוב זה של השבת. שני פירושיו של רש"י לשביתה יכולים להתאים לדברינו בין אם מדובר בהפסקת הפעילות ובין אם מדובר ביצירת המושג שביתה.
אבל השבת כוללת בתוכה בנוסף את המסר שגם בעולם המעשה היום-יומי, העיקר הוא הצד הרוחני. השבת קודמת לעשיית ארץ ושמים, היא ורק היא מאפשרת חיים רוחניים גם בתוך גשמיות וחומריות בין ארץ ושמים. הקדמת פרשית השבת לעולם העשייה יש לה משמעות של קדימה בחשיבות וקדימה במהות (ואכמ"ל).
ה"וַיְכֻלּוּ" הראשון לא יתפרש מלשון סיום אלה כביטוי שמשמעותו היא שאיפה עד כלת הנפש "וַיְכַל" אל הרוחני המכיל בתוכו את השמים והארץ וכל צבאם. גם תוך כדי חיים מעשיים בעולם הגשמי אנו זוכרים מה עיקר ומה טפל. להיכן ואל מה צריך להפנות את השאיפות. זה מה שהופך את השבת ליום חמדת ימים כמו שהסבירו תלמידי רש"י.
ה"וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ" יתפרש במשמעות של סיום - הגעה אל השיא שכלול והשלמה. מדובר בסופו של תהליך ארוך המוגדר בכתוב לצורך הענין כששה ימים.
לאור הסבר זה אנו מבינים כי אין כפילות בשני סיפורי הבריאה כי אם עומק הנוצר כתוצאה של השקפה משתי נקודות מבט.
הבה נתפלל כי נזכה להיות גם מתלמידיהם של הזקנים, שמאי והלל
להתכונן בכל יום לשבת ולטעום מטעמה הרוחני וקדושתה של השבת וברכתה יום יום.
פרשת שבוע בֵּין הַגְּזָרִים – מברית בין הבתרים דרך קריעת ים סוף
ועד ליום ירושלים וחג השבועות, מסגולה לבחירה (חלק ג)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
