(משנה – סוף הפרק)

חלק א - מברך על העיקר ופוטר את הטפל

הדוגמא במשנה – מברך על המליח ופוטר את הפת.
[ולמה כל כך רוצה מליח עד שהוא עיקר? כי אכל מפירות גינוסר (תוס')].

[דרשות על פירות גינוסר ועוד:

1. תיאור רי"ח שהיה אוכל כמות עצומה ולא שבע [רבה בב"ח מתאר שהיו הולכים עם רי"ח ומביאים 1000 פירות, ומתאר את גודלם (שלכלי של ג' סאה נכנסו רק 100), ורי"ח אכל הכל לבדו ואז נשבע שלא שבע כלל ויכול להמשיך ולאכול].

2. כשאכלו:
   פניו של ר' אבהו החליקו מרוב שמחה וזבוב היה מחליק מהם,

שערותיהם של ר' אמי ור' אסי היו נושרות,

ר"ל היה מורד.

עוד על שבח פירות ארץ ישראל:

3. פירות הר המלך -
   היתה כמות עצומה של קוצצי תאנים (שאכלו 60 ריבוא קערות טונה בשבוע).

אילן היה מוציא 40 סאה 3 פעמים בחודש.

4. (אגב זה, בעיר גופנית היו 80 זוגות אחים כהנים שנישאו ל80 זוגות אחיות כהנות).

(אגב, רב – סעודה חייבת מלח, רי"ח – סעודה חייבת שריף (תבשיל עם מרק)).

חלק ב - ברכה אחרונה (ומים)

משנה –

A. על פירות 7 המינים -
ר"ג – 3 ברכות
חכמים – מעין 3.

B. שיטת ר"ע – אפילו אם שלק הוא מזונו – ברכת המזון.

C. מים -
לצמאו – ת"ק – שהכל, ר"ט – בורא נפשות.

א. על פירות 7 המינים -
ר"ג – 3 ברכות
חכמים – מעין 3

A. מקור (דברים ח)

(ח) שבעת המינים - אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:

(ט) הפסקה: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת:

(י) ציווי הברכה: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

ר"ג – כל 7 המינים כלולים בציווי הברכה (וההפסקה באה להוציא כוסס חיטים),
חכמים – ההפסקה מצמצמת רק ללחם (שכתוב בפסוק ט).

B. פסיקה -
ריב"ל כחכמים.
(ור' חנינא מוסיף – כל תבשיל של חמש מיני דגן – מזונות ועל המחיה).

C. נוסח הברכה -
כמו הנוסח שלנו. דגשים:

• חותם בשני שבחים (ארץ ופירות, כמו שרב חתם במוסף שבת ור"ח: "מקדש ישראל וראשי חדשים"),

• בארץ – על פירותיה (רי"ח) בחו"ל – על הפירות (רב חסדא)

(מד: 1+)

ב. ברכה אחרונה "בורא נפשות" - האם אומר על:

קשה על רב פפא ממשנה בנדה - יש שטעון ברכה לפניו ולא לאחריו.

תשובה:

1. מצוות (לבני מערבא זה לא נכון)

2. ריח.

[אגב הזכרת הביצה, שבחי הביצה:

• מאותו גודל - ר' ינאי-רבי: הביצה טובה מכל דבר בגודל זה.

• מיותר גדול - רבין: ביצה צלויה טובה מ6 לוגים של סולת.

רב דימי – תלוי: צלויה קצת – כנ"ל, צלויה ממש – רק מ4 לוגים, מבושלת – רק מדבר באותו גודל.

ג. ר"ע – אם השלק מזונו מברך ג' ברכות. איך זה יתכן? בכרוב, שהוא מזין.

(מד: באמצע) מאמר מוסגר על כרוב ומאכלים נוספים:

ברייתא א (+ הוספות הגמרא) –
1. טחול – יפה לשיניים וקשה למעיים, לכן ילעס וירק.
2. כרישין – להפך, לכן יבשל הרבה ויבלע בלי ללעוס.
3. ירק חי מוריק (מחוויר) (ר' יצחק- ) בסעודה שאחרי הקזת דם,
[עוד מאמר של ר' יצחק על ירקות – מי שאוכל ירק לפני 4 שעות – יש לו ריח רע וזה לא בריא].
4. קטן שלא גדל כל צרכו מקטין (עוצר גדילה), ואפילו גדי קטן שמן, ודווקא שלא הגיע לרבע.
5. דבר שהיה בו נפש, ואפילו דגים קטנים.
6. ובשר הצוואר שקרוב לנפש (ללב ולמעיים) משיב את הנפש.
7. כרוב טוב למזון (אף למזון, וגם לרפואה),
8. תרדין לרפואה.
(9. אוי לבית (בטן) שאוכל לפת.
קשה – הרי רבא ביקש לפת?
תשובות – הלפת טוב בתנאי ש:
1. אביי (ורב לפניו) - מבשל עם בשר,
2. רבא (ורי"ח לפניו) - שותה אח"כ יין (ובשר)
3. שמואל (וכן רב פפא) – מבשלו הרבה.

ברייתא ב – דג קטן מלוח (אגב הזכרת הדגים הקטנים שמחיים).
יכול להמית ביום ה-7,17,27/23 למליחתו.
תנאים – 1. לא צלוי לגמרי. 2. לא שתה אח"כ שכר.

ד. ברכה ראשונה על מים
לצמאו – ת"ק – שהכל, ר"ט – בורא נפשות.
A. לצמאו – לאפוקי ששותה כי נחנק, שלא מברך כלל.
B. פסיקה – רבא בר רב חנן – פוק חזי מאי עמא דבר.