ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- חול המועד
- מדורים
- רביבים
וכך מובא בירושלמי (מו"ק פ"ב ה"ג): "אמר ר' אבא בר ממל: אילו היה מי שיימנה עמי, התרתי שיהיו עושין מלאכה בחולו של מועד! כלום אסור לעשות מלאכה אלא כדי שיהיו אוכלים ושותים ושמחים ויגעים בתורה, ועכשיו אוכלים ושותים ופוחזים".
וכן אמרו חכמים במדרש, "אלה הם מועדיי" - בזמן שאתם עושים המצוות ומקדשין את המועדות באסיפת העם בבתי כנסיות בשביל לעסוק בתורה, אז אומר הקב"ה אלה הם מועדיי; ואם לאו - אומר הקב"ה: אלו אינם מועדיי אלא מועדיכם. וזהו שקיטרג אותו רשע כנגד רבי עקיבא וטען, שאין ערך למועדי ישראל, שכן ריבונו של עולם אמר בעצמו: "חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטורח, נלאיתי נשוא" (ישעיה א, יד). השיב לו רבי עקיבא, שאכן אם מכוונים במועדים רק להנאת הכרס, הרי שהם שנואים. אבל כאשר המועדים מיועדים לעבודת ה', ללימוד תורה ושמחת החג, הרי אלו מועדים אהובים וחביבים (של"ה מס' סוכה נר מצווה ל"א).
איסור כביסה בחול המועד
מצווה לכבס את הבגדים לקראת החג. וכדי שלא יתרשלו ישראל מלכבס את הבגדים לקראת החג, אסרו חכמים לכבס את הבגדים בחול המועד. כלומר, למרות שעל פי כללי ההלכה היה צריך להתיר כיבוס בגדים בחול המועד לצורך לבישתם במועד, אסרו זאת חכמים, כדי שלא ייווצר מצב שאנשים ידחו את כיבוס הבגדים לחול המועד, שאז הם פנויים ממלאכתם, ויבזו את החג בכך שייכנסו אליו כשהם מנוולים (מלוכלכים).
בכלל האיסור: חולצות, מכנסיים, שמלה, חצאית, חליפה ומעיל, וכל כיוצא בהם. אבל בגדים שרגילים להתלכלך תדיר כבגדי קטנים אינם בכלל האיסור (מו"ק יד, א; שו"ע תקלד, א).
ניקוי כתם מותר
מותר להסיר כתם על ידי מים וחומרי ניקוי, מפני שניקוי כתם אינו בכלל הגזירה. ואמנם יש מחמירים בזה, אבל דעת רוב הפוסקים להקל. אמנם כל זמן שעוד נותר לו בגד נקי, עדיף ללבוש אותו מאשר לנקות את הכתם. ואם יש עדיפות לבגד שהוכתם, מותר לנקותו כדי להמשיך ללובשו בחול המועד או בחג.
מי שיש לו בגד אחד
מי שיש לו בגד אחד בלבד והתלכלך בחג, התירו לו חכמים לכבסו בחול המועד, מפני שגם אם יכבס אותו בערב החג - מן הסתם יתלכלך שוב במשך שבעת ימי החג, ולא רצו חכמים לגזור עליו שיילך בבגד מלוכלך במועד. ואמנם יש מחמירים וסוברים שרק כאשר ניכר לכל שמדובר בבגד היחיד שיש לו התירו לו חכמים לכבסו, וכיום שאין לדבר היכר - אין למי שיש לו בגד אחד היתר לכבס את בגדו במועד (סמ"ק). אולם למעשה דעת רוב הפוסקים שגם כשאין הדבר ניכר, אם הבגד היחיד התלכלך - מותר לכבסו (רי"ף, רמב"ם, רא"ש, שו"ע תקלד, א). ויש להקפיד לכבס את הבגד בצנעה, היינו לכבסו במכונת כביסה ביתית, ולא לתלות אותו בחוץ לייבוש. לפיכך מי שיש לו חולצה אחת בלבד והתלכלכה, או מי שיש לה שמלה אחת בלבד והתלכלכה, מותר לכבסה.
מי שיש לו שני בגדים
אבל מי שיש לו שני בגדים, גם אם יתלכלכו ויש לו צער בלבישתם, אסור לכבסם במועד, מפני ששני בגדים אמורים להספיק לו למשך החג, ועל מציאות זו תיקנו חכמים שלא יכבסו במועד כדי להעמיד את צביון החג. וגם כאשר אחד מהבגדים פחות נאה, עדיין הוא נחשב כמי שיש לו שני בגדים ואסור לו לכבס את בגדו בחול המועד. וכן אישה שיש לה שמלה שלמה ובנוסף לכך חצאית וחולצה, נחשבת כמי שיש לה שני בגדים. ואף ששני הבגדים התלכלכו מעט, אסור לכבסם, אלא ילבשום כפי שהם.
מי שיש לו בגד אחד לשבת וחג ואחד לחול, נחשב כמי שיש לו שני בגדים, כי אפשר ללבוש את בגד החול בשבת ובחג. ואם בגד החול כל כך פשוט עד שהוא מתבייש לצאת בו בשבתות וחגים, הרי הוא נחשב כמי שיש לו בגד אחד בלבד לחג, שאם הוא התלכלך ואין ביכולתו לקנות במשך חול המועד בגד נוסף - מותר לכבס אותו במכונה לקראת החג השני.
כאשר כל הבגדים התלכלכו מאוד עד שמתבייש לצאת בהם
כאשר כל הבגדים התלכלכו מאוד מחמת לכלוך או זיעה עד שהוא מתבייש לצאת בהם ויעדיף להישאר בבית, אם הוא יכול בקלות לקנות בגד חדש - מוטב שיקנה בגד חדש ולא יכבס את המלוכלך. ואם הדבר קשה עליו, מותר לו לכבס בגד אחד כדי שלא ייאלץ להישאר סגור בביתו.
בגדים שמותר לכבס
בגדים שרגילים להתלכלך תדיר, כגון בגדים של תינוקות וילדים קטנים, מותר לכבס בחול המועד לצורך לבישתם במועד. מפני שהטעם שאסרו חכמים לכבס במועד הוא כדי שיכבסו את הבגדים לקראת החג, ולא ידחו את כיבוסם למועד. אבל לא גזרו חכמים איסור על בגדים שגם אם יכבסום לפני החג יצטרכו לכבס שוב במועד. ואין צורך להצניע את כיבוסם, מפני שהכל יודעים שמותר לכבס בגדים אלו.
אמנם צריך לכבס לפני החג את כל בגדי התינוקות והילדים, ורק לאחר שישתמשו בכל הבגדים הנקיים מותר לכבס את הבגדים שנצרכים להם למועד. ויש להקפיד שלא להוסיף ולכבס בגדים לצורך ימי החול שלאחר החג. ואם לא כיבסו את כל הבגדים המלוכלכים לפני החג, לדעת רבים יש להחמיר שלא לכבסם בחול המועד.
ילדים קטנים
בדרך כלל ילדים מגיל תשע כבר אינם מלכלכים את בגדיהם, ואין היתר לכבס את בגדיהם בחול המועד. אמנם אם הם ילדים שמתלכלכים יותר, מותר לכבס את בגדיהם לצורך החג גם כשהם בני תשע ועשר.
מגבות ולבנים
וכן הדין לגבי מגבות ידיים שרגילים להחליף כל יום או יומיים, או מפות שולחן שמתלכלכות תדיר, שאם כולן התלכלכו מותר לכבס את המגבות הנצרכות לשימוש להמשך המועד (שו"ע תקלד, א).
וכן הדין לגבי גרביים ולבנים (בגדים תחתונים) שרגילים להחליפם בכל יום מפני הזיעה, שלאחר שהשתמשו בכל הנקיים - מותר לכבס הלבנים הנצרכים להמשך המועד.
גיהוץ
מותר לגהץ בגדים בחול המועד גיהוץ ביתי לצורך לבישתם בחג, אבל אסור לקבוע בהם כפלים כדרך גיהוץ מקצועי (שו"ע תקמא, ג; מ"ב ט).
גילוח ותספורת
מצווה להסתפר ולהתגלח לקראת החג. וכדי שלא יתרשלו וייכנסו לחג פרועי ראש ולא מגולחים, מתוך מחשבה שבחול המועד יש זמן למכביר ואז יוכלו להסתפר ולהתגלח, אסרו חכמים להסתפר ולהתגלח בחול המועד. כלומר, למרות שהכלל הוא שמותר לעשות בחול המועד מלאכה שנועדה לטיפול בגוף, אסרו חכמים לספר את שיער הראש והזקן בחול המועד, כדי שיהיו הכל נזהרים להסתפר ולהתגלח לקראת החג, ולא ייכנסו לחג כשהם מנוולים (פרועי ראש) ובכך יבזו את החג (מו"ק יד, א).
האם מותר לגזור שערות הגוף
האיסור חל רק על שיער הראש והזקן, שכאשר הם מגודלים פרא מעבר למה שרגיל אצלו הוא נראה מוזנח ומבזה בכך את החג. אבל על שאר שיער שבגוף לא גזרו חכמים, ולכן מותר להסיר בחול המועד כל שיער שגורם צער. גם שיער השפם אינו נכלל בזקן, ומותר להסירו כשהוא גורם צער (שו"ע תקלא, ח; שעה"צ טו).
האם מותר לעשות 'חלאקה'
מותר לספר קטן ששיערו מגודל וגורם לו צער, שהואיל ועדיין לא הגיע למצוות אין עליו חובה להתכונן לחג, וממילא לא גזרו חכמים שלא לספר אותו בחול המועד (שו"ע תקלא, ו). הנוהגים לחגוג את התספורת הראשונה של בן שלוש ביום הולדתו, רשאים לספר אותו בחול המועד. וגם כאשר יום הולדתו חל לפני החג, מותר להשהות את תספורתו לחול המועד כדי להגדיל את השמחה במועד (גן המלך, באר היטב תקלא, ז; שערי תשובה ז).
גילוח הזקן בחול המועד בזמן הזה
בימינו התעוררה שאלה גדולה: האם מותר למי שרגיל להתגלח בכל יום להתגלח בחול המועד? רבים סוברים שהאיסור במקומו נשאר, שכך גזרו חכמים שלא להסתפר ולא להתגלח בחול המועד. אולם למעשה נראה שהלכה כדעת המקילים וסוברים שכל מי שהתגלח לקראת החג הראשון רשאי להתגלח בחול המועד. שהואיל ולא התרשל בכבוד יום טוב, אלא שהגילוח של ערב יום טוב אינו מועיל לו לכל החג, מותר לו להתגלח בחול המועד. וכך פסק הרב פיינשטיין (אג"מ או"ח א, קסג). וכיוון שמותר להתגלח, הרי שיש מצווה להתגלח כדי לכבד את חול המועד, ובמיוחד מצווה להתגלח לכבוד שבת חול המועד ולכבוד החג האחרון.
אמנם מי שאביו נוהג להחמיר ולא להתגלח בחול המועד, נכון שינהג כמותו ויכבד בכך את אביו.
גזיזת ציפורניים וצחצוח נעליים
מצווה לגזוז את הציפורניים לפני החג, כדי לכבד בכך את החג. ומכל מקום לדעת רוב הפוסקים, גם מי שלא גזז את ציפורניו לפני החג, רשאי לגזוז את ציפורניו בחול המועד, כשם שמותר לעסוק בכל דבר שיש לגוף תועלת ממנו (שו"ע תקלד, א). ויש מחמירים וסוברים שמי שלא גזז את ציפורניו לקראת החג, אינו רשאי לגוזזם בחול המועד. אבל אם גזזם לקראת החג וגדלו, גם לדעת המחמירים מותר לו לגוזזם לקראת החג השני (רמ"א תקלד, ב; מ"ב ב, כה"ח ד).
מותר לצחצח נעליים בחול המועד. ואף שיש מחמירים - העיקר כדעת המקילים, מפני שאין זו מלאכת אומן והיא לכבוד המועד.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
