ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- שיחות לשלשת השבועות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
תהילה מלאכי ז"ל
יש בחודש הזה גם תקווה ואופטימיות. ט"ו באב הוא חג זוטא שנערך לזכר טקס חיובי ושמח, אחד האירועים החברתיים שעיצבו את החיים היהודיים בתקופות קדומות יותר. גם האבל על חורבן ירושלים מתמתן אפילו ביום תשעה באב עצמו על ידי ההתגשמות החלקית שזכינו לה בימינו של נבואות הנחמה על בנייתה המחודשת של ירושלים. מסיבה זו החודש הזה מסמל את כושר ההתאוששות הנצחי של העם היהודי.
חודש אב עצמו קיבל תוספת לשמו ונקרא "מנחם אב", חודש שמביא נחמה לעם ישראל המתייסר. ביהדות לא מייחסים לחודש הזה דברים שליליים על אף שברור שזה לא חודש שמבשר טובות לעם היהודי. לכן יש גישה והתייחסות מעורבת לחודש הזה. מחד, אנחנו חוששים מבואו, ומאידך, אנחנו שמחים שהוא בא וחולף ומקבלים בברכה את מסר התקווה והנחמה שהוא מביא אתו למרות הכל.
בתלמוד אנחנו למדים שהשמות המקובלים היום לחודשים בלוח השנה היהודי הם ממוצא בבלי והגיעו לחברה היהודית עם שובו של עזרא בראשית תקופת בית שני. בכל זאת, שמו של חודש אב נשמע עברי במובהק. "אב" פירושו אבא, ראש או מנהיג. פירוש המילה גם חוזק או גדולה. בתלמוד מציינים גם שמהמילה "אב" משתמע גם שיש "תולדות", צאצאים, השלכות, אם תרצו, שבאופן בלתי נמנע נגזרים מנוכחות ה"אב". משום כך נראה לי שהחודש הזה זכה לשם הולם עד מאוד, שכן לאירועים שאנחנו מציינים בו היו השלכות עצומות על ההיסטוריה היהודית והעולמית. "התולדות" של אב ממשיכים להשפיע על קיומנו האישי והלאומי עד היום.
התלמוד מזכיר לנו שוב שבעקבות חורבן בית המקדש ואובדן הריבונות יהודית בארץ ישראל, מצב התלישות, הניכור והגלות שנכפה על העם היהודי למשך מאות שנים שינה גם את הסביבה הגשמית וגם את הסביבה הרגשית של החברה בעולמנו. טעם המאכלים, ניחוח הפרחים, צחוק האנשים - כל אלה השתנו ופחתו אחרי חורבן המקדשים וגלותו של עם ישראל מארץ ישראל. במובנים האלה וגם במובנים רבים אחרים, חודש אב היה ועודנו החודש הכי משמעותי בלוח השנה היהודי. זה החודש שמטיל צל הכי ארוך על ההיסטוריה ועל החיים של העם היהודי.
חז"ל לימדו אותנו שאנשים שמתאבלים באמת ובתמים על חורבן המקדש וירושלים, שמצטערים מכל הלב ולא רק מתאבלים מן הפה ולחוץ, יזכו לראות את הצד השני של חודש אב עם הנחמות וההבטחה לישועה ולימים טובים יותר. ההרגשה המעורבת הזאת, תחושה עמוקה של אובדן יחד עם אופטימיות עזה שמסוגלת לראות מעבר לקשיים ולאסונות בהווה, היא זאת שהופכת את חודש אב לחודש מיוחד במינו. תשעה באב מוקדש לאבל ולצער, אך בט"ו באב אנחנו חשים התרוממות רוח והצלחה בענייני משפחה וקהילה.
בזכות העובדה שהתאריכים האלה כה קרובים זה לזה, לא נוצרת תחושת דכדוך ועצבות קבועה שמכבידה על החודש כולו בעננה שחורה של רגשות שליליים. זה מה שאנחנו אמורים ללמוד מהתוספת של התואר "מנחם" לשם החודש. חשוב לשמור על אופטימיות ועל חשיבה חיובית, מפני שאחרי חודש אב מגיע חודש אלול, ואתו הציפייה לשנה חדשה וטובה. מי יתן וכל ימיו של חודש אב יהיו מקור לשמחה ולהישגים נצחיים לכל ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
