ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- גמילות חסדים
- שיעורים כלליים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן
"לא תהיה לו כנושה" - אומר רש"י - לא תתבענו בחזקה. אם אתה יודע שאין לו אל תהי דומה עליו כאילו הלויתו, אלא כאילו לא הלויתו. אם הלווה לא משלם בזמן, לא רק שאסור לך לתבוע ממנו, אלא אסור לך אפילו לגרום לו להרגיש כאילו הלויתו. ומבארים חז"ל שאם שניכם הולכים ברחוב עליך לעבור לצד השני כדי שלא יראה אותך ויתבייש. ממשיכה התורה "לא תשימון עליו נשך" - איסור הלואה בריבית. באופן פשוט האיסור לא מובן. מכל הרכוש של האדם מותר לו להרוויח, ורק מהכסף שלו אסור? דורשים חז"ל על הפסוק "אל תיקח מאיתו נשך ותרבית ויראת מאלוקיך" - "מכאן אתה למד שכל מי שנוטל ריבית מישראל אינו ירא מן המקום. משל למי שרצח והביאוהו לפני השלטון כיוון שראה את נוטרין שלו אמר עד עכשיו חי?! כך כל מי שנוטל ריבית מעלה עליו הכתוב כאילו עשה את כל הרעות והעבירות שבעולם, שנאמר "בנשך ותרבית לקח וחי?! לא יחיה". הקב"ה מתפלא, כיצד עד עכשיו הוא חי?! אין לו כלל זכות קיום. צריך להבין מה כל כך רע בלקיחת ריבית "כאילו עשה כל הרעות והעבירות שבעולם", "וחי? לא יחיה" עד כדי כך שכביכול אין הווה אמינא שיחיה.
דורשת הגמרא במסכת בבא בתרא: ""צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת", צדקה תרומם גוי - אלו ישראל שנאמר "גוי אחד בארץ". "וחסד לאומים חטאת" - כל צדקה וחסד שעושים אומות העולם חטא הוא להם שאינם עושים אלא להתגדל בו". שואלת הגמרא מה כל כך נורא בכך, הרי האומר הרי סלע זו לצדקה ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור? ועונה הגמרא כאן בישראל כאן בעכו"ם. ישראל לא יתחרט על הצדקה אם בקשתו לא תתמלא, מה שאין כן עכו"ם.
אפשר להוסיף עוד נקודה. התורה מצווה לעשות חסד, כשאדם עושה חסד אבל רוצה להרוויח מזה, אומר הנביא על כך "וחי?! לא יחיה" חסד צריך להיות שלם ללא רצון להרוויח. דווקא בגלל שרוצה לעשות חסד ישנה תביעה לשלימות בפעולה, ללא נגיעה אישית. אם היה רוצה לעשות מעשה אישי אחר לא היתה דרישה כזאת.
כולנו מכירים את משל כבשת הרש שבו מוכיח נתן את דוד. ישנו פרט תמוה במשל: ברור שהכבשה זו בת שבע, העשיר - דוד, והעני - אוריה. אבל מי זה ההלך? לכאורה יכול היה נתן לומר שלעני יש כבשה והעשיר לקח אותה שחט ואכל. מה פתאום מכניס נתן לענין את ההלך? ועוד קשה, דוד המלך, ראש הסנהדרין, פוסק את דינו של העשיר - בן מוות. איפה שמענו על עונש כזה? גנב משלם כפל (או ארבעה וחמישה אם טבח ומכר). גזלן משלם קרן, אבל מה פתאום "בן מוות"? התשובה לכך היא, שדוד המלך ידע שכל היוצא למלחמת בית דוד נותן גט כריתות לאשתו, וגם נתן הנביא יודע. אבל אומר נתן - נכנס ההלך לעשיר והוא נותן לו לאכול, מכניס אורחים. העשיר הזה הוא צדיק. הוא דואג וטורח בשביל ההלך - אבל לא עם שלו, אלא עם של העני. הרי אם ההלך היה דופק בדלת ליד, בדלת של העני - העני היה עושה את אותו הדבר. שוחט את הכבשה ומאכיל את ההלך, שהרי גם העני חייב בהכנסת אורחים. אז העשיר אומר לעצמו "במקרה ההלך הגיע אלי", אז הוא שוחט את הכבשה במקום העני. זה היה החשבון של דוד. בת שבע מותרת - אין ספק, אין כאן שאלה של איסור. נתן הנביא מצייר את המשל כך שאומר - נניח שעם ה"בין אדם למקום" אתה מסתדר ובת שבע מותרת, אבל מה עם ה"בין אדם לחבירו"? ככה מתנהגים? לקחת כבשה של מישהו אחר? אומר דוד - "בן מוות". "וחי?! לא יחיה". אתה מלווה למישהו כסף והוא מרצונך מוכן לתת לך ריבית. הרי יכולת במקום להלוות להשקיע בבורסה ולהרוויח, למה להפסיד? ומר יחזקאל "בנשך נתן ובתרבית לקח וחי? - לא יחיה". אין לו זכות קיום. אתה עושה חסד - שיהיה נטו, בלי רווחים. יש דרגות בעונשים - מיתה, מלקות וכו', אבל כאן זה לא עונש גמולי כאן זה יציאה מסדר המציאות. למי שעושה חסד עם רווחים אין זכות קיום. עד כדי כך זה פוגע. ולכן אמר דוד "בן מוות". גנב הוא לא בן מוות? נכון, אבל העשיר הוא לא גנב, הוא צדיק מכניס אורחים - אבל על חשבון השכן... "צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת" - כיוון שהם עושים חסד ע"מ להתגדל בו זה אינו חסד. לא רק שזה לא מוסיף אלא שזה גם גורע.
כעת צריך להבין מדוע חסד עם רווחים הוא כ"כ חמור. ניתן להסביר בכמה צורות:
א. "עולם חסד יבנה" - כל מציאות העולם היא מציאות של חסד. אין לנו את לבא בתביעות למקום, כיוון שכל מה שנעשה כאן הוא חסד מוחלט. יוצא מכך, שכשנדרש מאיתנו לעשות חסד זו לא סתם מצווה, זו דרישה להדבק במידותיו של רבש"ע. "ולדבקה בו" - מה הוא חנון אף אתה חנון. כשאתה עושה חסד אתה מכריז שאתה רוצה להדמות לבורא. אם אתה נוטל רווח במעשה החסד, כביכול אתה אומר שגם הבורא עושה חסד ע"מ להרוויח. זה בזיון כלפי מעלה. וכי הקב"ה צריך להרוויח?
ב. אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס. כשאתה עושה חסד אתה צריך לדעת שאתה עבד. אתה מלווה כי אתה צריך להלוות. אתה נותן כי אתה מצווה לתת, לא כדי להרוויח. אם אתה מרוויח פירושו של דבר שאתה לא עבד. עבד לא מרוויח.
צריך לדעת, על בסיס ההבנה שבעשיית חסד מתדמים לרבש"ע, שחסד זוהי מצווה שמרוממת את האדם לאין ערוך יותר ממצווה רגילה, בגלל ההתדמות לבורא. ועם צדיקים מדקדקים כחוט השערה. חסד מרומם - "צדקה תרומם גוי". צדקה היא אחד הביטויים של חסד. יש מעלה בהתרוממות אך יש בכך סכנה, כי כעת התביעה ממך יותר גדולה. עם צדיקים מדקדקים. כך מסביר הספורנו את הפס' "ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך" - אומר הקב"ה למשה לאחר חטא העגל: אם אתה רוצה רחמים - זה אפשרי בתנאי אחד, שתרד ממדרגתך. במדריגה הגבוהה אליה הגעת אי אפשר לרחם, אתה צדיק גמור. אם תרד במדריגה התביעה ממך תהיה קטנה יותר. זו גם היתה התביעה על אדם הראשון בגן עדן,כיצד אפשר להיות בגן עדן ולחטוא?! ולכן הקב"ה רחם עליו וגרש אותו מגן עדן, אחרת היה נתבע. כשאתה מלווה, כשאתה עושה חסד, אתה מתרומם, אתה אדם אחר. אפשר לתבוע ממך יותר דווקא בגלל החסד שעשית. ולכן "וחי - לא יחיה", עד כדי כך.
אין הכוונה בכל זה שאדם ימנע מלעשות חסד, אלא צריך לדעת שכשבאים לעשות חסד - יש לעשות זאת באופן מושלם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
