^ 1 הדברים יפים גם לימינו אנו.
^ 2 בראשית רבה צ"ח ז
^ 3 בראשית מ"ט ט
^ 4 במדבר כ"ד ט
^ 5 "גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו".
^ 6 ברור שלפי הדעות האחרונות שם במדרש יהיה פירוש אחר לרבץ ושכב.
^ 7 עיין פרק א', בפרקי המשנה - "יהודה יעלה", "חברון וירושלים", "בני הקיני".
^ 8 במדבר כ"ג כד.
^ 9 במדבר פרשה כ"ד סעיף ט.
^ 10 הגלעד בכללו ניתן בימי משה ליאיר, שכמובן אינו השופט המדובר. יאיר זה, כפי שמפורש בספר דברי הימים א ב' כא - כב הוא נכד של חצרון אבי כלב, משבט יהודה ושל בת מכיר משבט מנשה. מצד אביו, על כל פנים מתייחס ליהודה.
"ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד והוא לקחה...ותלד לו את שגוב. ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד".
הרמב"ן בפירושו לתורה, במדבר ל"ב לט מעיר אמנם שהכינוי "יאיר בן מנשה" מייחס את יאיר לשבט מנשה מצד אמו, אך מצד אביו היה בן שבט יהודה.
"ויאיר בן מנשה - האיש הזה יתיחס אל משפחת אמו בעבור שלקח אחוזתו עמהם, כי בדברי הימים מפורש שהוא בן חצרון בן פרץ בן יהודה ואמו בת מכיר בן מנשה, דכתיב ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד והוא לקחה והוא בן ששים שנה ותלד לו את שגוב ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד".
רד"ק מעלה אפשרות שיאיר הגלעדי הוא הוא יאיר בן מנשה "ואם כך חיה יותר משלש מאות שנה" אך הוא מבכר לומר כי יאיר שבפרקנו, השולט על ערי הגלעד הוא נצר למשפחת יאיר מימי משה, ושלשים הערים שלו הם חוות יאיר דאז. אם כך, ודאי גם שורשיו שלו מתייחסים לשבט יהודה.
חוקרים רבים מזהים את מקום קבורתו של יאיר הגלעדי ביקנעם, שבנחלת מנשה. שמה הערבי של יקנעם הוא - קמון. ברור, שאי אפשר להישען על ההשערה הזו כדי לקבוע דבר מוחלט, אך אם נכונה ההשערה: אמנם יאיר היה מבני מנשה, אבל אם ישב בגלעד, מדוע היה צריך לקבור אותו דווקא בעבר הירדן המערבי?
השערה אחת היא, שבגלל גדולתו רצו לקוברו דווקא בנחלת שכינה. ארץ בני גד וראובן אינה נחלת שכינה. ר' יוסי הגלילי מבדיל בין נחלת חמשה עממים לנחלת שבעה עממים, לגבי הבאת ביכורים, שהמביא מעבר הירדן מביא ואינו קורא, משום שהיא אינה אדמה של שכינה ( בכורים פרק א' משנה י ובמלאכת שלמה שם) יתכן, שבשל כך ראו לקוברו בחלק השני של נחלת מנשה, בעבר הירדן המערבי.
אבל אם היה יאיר משבט יהודה, או נצר למשפחה כפי שהתבאר לעיל - אולי יש לכך הסבר. מכיון שהגיע לגדולה - לא רצו לקבור אותו רחוק כל כך מנחלת יהודה, ובזיקה מוחלטת לעבר הירדן המזרחי.
^ 11 העיר הוא בן החמור, כפי שנאמר בזכריה "עני ורכב על החמור ועל עיר בן אתנות". החמור אינו משמש למלחמה, אלא כבהמת משא נוחה. האציל לא ירכב על הסוס בצאתו לפני הצבור. הוא ירכב על העיר או על החמור, שילך לאיטו. הסוס הוא בעל חיים, המשמש למלחמה, רץ, מהיר ומשתולל. החמור הולך בנחת. הרב זצ"ל מסביר, שאמנם החמור כלפי חוץ הוא בהמה שפלה יותר, אבל מכיון שיש לו מידת טהרה פנימית, הוא נפדה, בקדושת פטר חמור. משום כך יש בו מידת הכנעה טבעית. הביטוי "רוכבי עיירים" מבטא הנהגה אצילית.
^ 12 סנהדרין כא., רמב"ם הלכות מלכים ג' ב.
^ 13 העיירים הראשונים שבפסוק הם העיירים בני האתון. העירים המופיעים בהמשך הפסוק, משמעותם - ערים. השימוש של לשון נופל על לשון נפוץ במקרא. אין זה בכדי, שבלשון הקודש משמשים שורשים רבים בשני מובנים, כדברי הא"ע, בשמות כ"ב ד: "וזאת דרך צחות מלשון הקדש לומר מילה אחת והיא משני טעמים, כמו בלחי החמור חמור חמרתים, רוכבים על שלשים עירים ושלשים עירים להם, וזאת השנית - ערים".
^ 14 על פי הרד"ק, להלן, בתחילת פרשת יפתח, נמנעו השבטים מלהתערב אלו באלו, אבל חז"ל מלמדים, שבועז, הוא אבצן, היה גם דודו של שמשון. על פי זה יתכן, ששלח שורשים גם באמצעות בניו, שנאחזו בקרב בני שבטים אחרים. בסופו של דבר נקלטו השורשים שנטע בועז, ומהם צמח אחר כך בית המלכות, כפי שמלמד שמואל בהרחבה במגילת רות.
^ 15 כדברי הכתוב "להם יקראו חוות יאיר עד היום הזה אשר בארץ הגלעד".
^ 16 למאן דאמר, שהיה ממעלה אדומים.
^ 17 והוא כלבי (שמואל א כ"ה ג), מהו והוא כלבי - ממשפחתו של כלב (מדרש שמואל כ"ג ט)
^ 18 אמנם ע"פ הפשט צריך לציין כל שופט ושופט, ולו כדי לגלות את הכלל "שאין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד לו שופט", אבל כל ציון נוסף, כמו מקום הקבורה, מיותר לכאורה. מן העובדה, שהנביא מעמידם בשורה אחת עם השופטים, שהקימו בתים חשובים, אפשר ללמד גם על אלו, שהיו מבין הראויים להנהגה.
כאמור, חז"ל ראו באיזכור השמות בסיס ליסוד רוחני מרכזי בתקופת השופטים:
"מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי ואמרי לה בקיסריון, והגיע חמה לסוכה. אמר לו: מהו שאפרוש עליה סדין? אמר לו (כדי להסיח דעתו): אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט.." (סוכה כז:)
^ 19 יששכר וזבולון נמנים על כוחות ההנהגה של האומה. הם משלימים את צד מזרח במחנה ישראל במדבר, ונוסעים ראשונים עם שבט יהודה. אמנם בפועל, היה אלו רק שבטי יהודה ויוסף, שהעמידו מלכויות, אבל אין תימה, שבדור של התנוצצויות הנהגה נמצאו גם אנשים מתאימים מבני יששכר וזבולון. הם אמנם לא הצליחו להעמיד בפועל בתים כבתים שהעמידו בני יהודה ויוסף (כדוגמת ביתו של עבדון, ששרד שני דורות, או כבתיהם של יאיר הגלעדי ואבצן מבית לחם, שהתפשטו מעבר לביתם הפרטי), אבל בהם עצמם היה ניצוץ של הנהגה ולכן הם נזכרים בנשימה אחת עם האחרים.
על מעמדם של שבטי יששכר וזבולון ניתן ללמוד מדברי חז"ל, בפרשת הדגלים, בבמדבר רבה ב' י; ג' יב:
"מזרח, שממנו אור יוצא לעולם, יהיה כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה, שנא' "והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה" וגו'. ועליו שבט יששכר שהוא בעל תורה, שנא' "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים", וכן הוא אומר "והחונים עליו מטה יששכר" וגו'. ועליו זבולון שהוא בעל עשירות, כמה דכתיב "זבולן לחוף ימים" וגו', וכן הוא אומר "מטה זבולן" וגו'. כל הפקודים למחנה יהודה ראשונה יסעו שכן התורה נקראת ראש...
מזרח משם האור יוצא לעולם, ושם היו חונים דגל יהודה שהיו בעלי מלוכה, בעלי תורה, בעלי מצות. לכך היו חונים שם משה ואהרן ובניו שהיו בעלי תורה, בעלי מצות, מכפרים על ישראל בתפלתם ובקרבנם. ועליהם נאמר "אשרי צדיק ואשרי שכנו" אלו שבטים שהיו סמוכים למשה ולאהרן, יהודה ויששכר וזבולן היו כולם גדולים בתורה "לא יסור שבט" וגו' "ומבני יששכר יודעי בינה" וגו' "ומזבולון מושכים בשבט סופר" על שהיו שכנים לתורה נעשו כולן בני תורה"
לא בכדי, אפוא, המנהיגים שבהם מתמקד הנביא בפרשיות הקצרות הללו הם בני דגלי יהודה ויוסף: יהודה, יששכר וזבולון, אפרים ומנשה.
^ 20 יומא כו. - "לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר, לוי דכתיב - "יורו משפטיך ליעקב", יששכר דכתיב "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים".
^ 21 כמו ילד, שבהיותו צעיר מאד הוא נשמע לקול הוריו, ואינו עצמאי. משהוא מתבגר, הוא הופך יותר ויותר עצמאי, ובגיל המעבר רבות משוגותיו. המצב החיצוני, שפעמים מתדרדר אינו מעיד על חוסר התקדמות. אדרבה, ההתבגרות היא הגורם לטעויות. כך בחייה של אומה. המצב הרוחני החיצוני, אינו אומר דבר על כחותיה הפנימיים. אדרבה, הם מתעצמים. אז יווצר, כמובן, פער גדול בין הכוחות הפנימיים וההופעה החיצונית, ועירבוב של כוחות גדולים בהופעות חיצוניות משובשות ועלובות. גם ההופעות הפיסיות אינן מסודרות בימי הנערות. בגיל מבוגר יש צורך לשוב ולשכלל את הופעות החיים החיצוניות, בהתאמה לכחות הפנימיים, שהתפתחו בתקופת הנערות. מעין זה, בתולדות האומה בימי השופטים לעומת ימי המלכות. ימי השופטים הם ימי התבגרות, ועימם מעידה רוחנית גדולה, אבל אין זה מפתיע, שלקראת סופם מתגלים כחות פנימיים חדשים, כמו השאיפה המעשית לכינון מלוכה.
^ 22 עיין בפרק הבוכים עמוד 68.
^ 23 פסוקים ח-ט.
^ 24 יומא פז:
^ 25 שמואל ב כ"ד יד.
^ 26 מדרש איכה זוטא א,ז, על הפסוק בישעיה סג ט. כתיב "לא" וקרי "לו". המפרשים נחלקו בהסבר פשט הכתוב על פי הכתיב. רש"י ביאר את הכתיב "לא", שבכל צרות שהצר הקב"ה לישראל לא הצר להם כפי רע מעלליהם, אלא חמל עליהם. הקרי, על כל פנים, מבואר במדרש חז"ל שהקב"ה עצמו מצטער.
^ 27 במדבר רבה ז' י
^ 28 כך פירשו גם הרמב"ם, הרד"ק והאברבנאל, אבל הרלב"ג פירש: "והנה קצר השם יתברך מהושיע אותם תשועה שלימה…מצד היותם שונים במריים ככלב שב על קיאו, וכאילו הלאוהו". ולדבריו צריך לומר, שאמנם יפתח הושיעם מבני עמון, אבל הלחץ של הפלשתים נשאר בעינו, בגלל חטאותם, כמו שמוזכר בפסוק ז.
^ 29 המפרשים התלבטו בפירוש מקרא זה. בשנה ההיא או שמונה עשרה שנה? ומהי השנה ההיא?
רש"י טוען שפס' ח חוזר לפס' ה, היינו למותו של יאיר הגלעדי. ביאור הפסוק הוא, שמאותה שנה שבה מת יאיר שיעבדו העמונים את ישראל שמונה עשרה שנה.
^ 30 "וירעצו - ענין שבירה כמו תרעץ אויב (שמות טו) וירצצו - אף הוא ענין שבירה כמו קנה רצוץ (ישעיה מ"ב)".(מצודת ציון)