בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • פר׊×Ē ×Š×‘×•×ĸ ו×Ē× "ך
  • ׊×ĸורים ב×Ē× "ך
  • ץפר שופטים
קטגוריה משני×Ē
undefined
6 דק' קריאה
לח×Ĩ להקדש×Ē ×Š×™×ĸור זה

לימוד השי×ĸור מוקדש ל×ĸילוי נ׊מ×Ē

הראל ×ĸוז

הפרשה הנוראה הזא×Ē ×”×—×•×Ēמ×Ē ××Ē ×”×Ą×¤×¨ נפ×Ēח×Ē ×‘×”×›×¨×–×” הידו×ĸה מפסל מיכה "ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל", אם כי לא נאמר כאן "איש הישר ב×ĸיניו י×ĸשה" כפי שמופי×ĸ ב×Ēחיל×Ē ×¤×Ą×œ מיכה ×•×‘×Ą×•×Ŗ הספר.
נקודה שווה נוספ×Ē, גם כאן הדמויו×Ē ×”×ž×¨×›×–×™×•×Ē ×ž×”×¨ אפרים ומבי×Ē ×œ×—× וכך אומר האברבנאל:
סמך זה הסיפור אל הקודם מפסל מיכה, כי ׊ם נזכר שהיה מיכה מהר אפרים ושהנ×ĸר שבא אליו היה לוי והיה גר בבי×Ē ×œ×—×. וכן יזכור בכאן, שהיה האיש הזה גר בירכ×Ēי הר אפרים והיה לוי, ופילגשו מבי×Ē ×œ×—× יהודה. הנה מאנשי הר אפרים ובי×Ē ×œ×—× ו×ĸל ידי לוי נמשכו ׊×Ēים ר×ĸו×Ē ×‘××•×ž×Ēנו? אח×Ē ×œ×—×™×™ נפ׊ בפסל מיכה, ואח×Ē ×œ×—×™×™× הגופיים מפילגש בגב×ĸה.

בוודאי שאין זה מקרה, שדווקא דמויו×Ē ×›×œ×œ×™×•×Ē ×–×”×•×Ē ×ž×•×¤×™×ĸו×Ē ×‘×Š×Ēי הפרשיו×Ē ×”×§×Š×•×Ē ×”×œ×œ×•. אולי מ×Ēוך ה×ĸיון בפסוקים נוכל להבין מה מאחורי ה×ĸנין.

אח×Ē ×”×Š××œ×•×Ē ×”×ž×¨×›×–×™×•×Ē ×‘×Ēחיל×Ē ×”×ĸנין היא, מה ×ĸ׊×Ēה הפילגש? האם זנ×Ēה ממ׊ או רק ברחה?
רוב הראשונים סבורים ׊רק ברחה או הפסיקה מלאוהבו, אבל לא זנ×Ēה ממ׊. כך רבינו חננאל, ר׊"י, ב×ĸלי ה×Ēוספו×Ē, רלב"ג ואברבנאל. גם הרד"×§ מביא ×Ēחילה א×Ē ×”××¤×Š×¨×•×Ē ×”×–××Ē ××‘×œ אחריה א×Ē ×”×¤×™×¨×•×Š שזנ×Ēה ממ׊. המלבי"ם מ×Ļיין שכך ני×Ēן להסיק גם מדברי חז"ל בגטין וכך הם דבריהם:
כ×Ēיב "ו×Ēזנה ×ĸליו פילגשו" ר' אבי×Ēר אמר זבוב מ×Ļא לה, ר' יונ×Ēן אמר נימא (׊×ĸרה) מ×Ļא לה. אשכחיה ר' אבי×Ēר לאליהו, אמר ליה: מאי קא ×ĸביד הקב"ה? אמר ליה: ×ĸסיק בפילגש בגב×ĸה. ומאי קאמר? אמר ליה: אבי×Ēר בני כך הוא אומר, יונ×Ēן בני כך הוא אומר. אמר ליה: חס ושלום, ומי איכא ספיקא קמי שמיא? (שמזכיר הקב"ה א×Ē ×“×‘×¨×™ החולקים ואינו מכרי×ĸ ביניהם?) אמר ליה: אלו ואלו דברי אלקים חיים הן. זבוב מ×Ļא ולא הקפיד, נימא מ×Ļא והקפיד. אמר רבי יהודה: זבוב בק×ĸרה ונימא באו×Ēו מקום, זבוב מאיסו×Ēא ונימא סכנ×Ēא. איכא דאמרי: אידי ואידי בק×ĸרה, זבוב אונסא ונימא פשי×ĸו×Ēא 1 .

גם לד×ĸה שסיב×Ē ×”×¨×™×‘ ב×ĸנינים שבינו לבינה לא מדובר ×ĸל כך שזנ×Ēה ×ĸם אחרים, אלא שלא נהגה ×ĸימו כראוי. בוודאי זו גם הד×ĸה השניה שלא הקפידה ×ĸל נקיון האוכל. מ×Ēוך כך אנו מבינים, כי מ×Ēוך שהרחיקה אהב×Ēה ודאג×Ēה ממנו × ×Ēגל×ĸ הריב יו×Ēר ×ĸד שברחה ממנו לבי×Ē ××‘×™×”. חלק מן המפרשים את מ×ĸירים, כי אלו זנ×Ēה ממ׊ אסורה הי×Ēה לחזור אליו, ואין זה מס×Ēבר שהיה מחזר אחריה להחזירה, 2 בלי שהנביא ירמוז ×ĸל איסור בדבר. מכל מקום, אנו רואים שחז"ל ה×Ēיחסו לסיב×Ē ×”×¨×™×‘ באופן ×ĸמוק, מ×Ēוך היו×Ē ×”×“×‘×¨ נושא לשאל×Ē ×¨' אבי×Ēר א×Ē ××œ×™×”×• הנביא. ה×ĸסוק בשאלה זו במ×Ēיב×Ēא דרקי×ĸא, את הוא אומר דרשני.
במ×ĸשה הנורא בולט×Ē ×”××œ×™×ž×•×Ē ×”×ž×•×Ą×¨×™×Ē ×•×”×× ×•×Š×™×Ē. כמובן במ×ĸשה ×”××Ą×¤×Ą×•×Ŗ בגב×ĸה, גם בה×Ļ×ĸ×Ē ×”×–×§×Ÿ המזכירה א×Ē ×”×Ēנהגו×Ē ×œ×•×˜ לבנו×Ēיו, אבל ביו×Ēר באטימו×Ē ×”× ×•×¨××” של האיש לפילגשו. "ויחזק האיש בפילגשו וי×Ļא אליהם החו×Ĩ". "ויחזק", בכח, היא בוודאי לא ה×Ļי×ĸה א×Ē ×ĸ×Ļמה. דברי חז"ל ב×Ēנחומא ×ĸל לוט נוקבים, ואמורים כמובן גם כלפי שני הגברים הללו:
בנוהג שב×ĸולם אדם מוסר ×ĸ×Ļמו ליהרג ×ĸל בנו×Ēיו ו×ĸל א׊×Ēו והורג או נהרג, וזה מוסר בנו×Ēיו לה×Ē×ĸולל בהן" 3
ו×ĸוד יו×Ēר מכך בהמשך: "ויקם אדֹניה בבקר ויפ×Ēח דל×Ēו×Ē ×”×‘×™×Ē ×•×™×Ļא ללכ×Ē ×œ×“×¨×›×•". הוא כבר היה בטוח שאין לו מה לחפש יו×Ēר א×Ē ×¤×™×œ×’×Š×•. הכ×Ēוב מדגיש א×Ē ×¤×ĸול×Ē ×¤×Ēיח×Ē ×”×“×œ×Ēו×Ē ×Š××™×Ÿ ×Ļורך בהזכר×Ēה.
אם חשבנו שמחפש הוא א×Ē ×¤×™×œ×’×Š×• ט×ĸינו, מחשב×Ēו, "ללכ×Ē ×œ×“×¨×›×•". אין זא×Ē ×›×™ ר×Ļה רק לבדוק שלא יאונה לו כל ר×ĸ ב×Ļא×Ēו. רק אז הוא מגלה "והנה האשה פילגשו, נופל×Ē ×¤×Ēח הבי×Ē ×•×™×“×™×” ×ĸל ×”×Ą×Ŗ" היא ×ĸוד חזרה אל האיש שממנו קו×Ēה להגנה ובטחון, אל זה שהלך אחריה ×ĸד בי×Ē ×œ×—× להחזירה. היא אולי חשבה שיחזרו הדברים ל×Ēקנם. המ×Ļאו×Ē ×”×™×“×™× ×ĸל ×”×Ą×Ŗ הגם שאינה בהכרח מכוונ×Ē, מבטא×Ē ××Ē ×‘×§×Š×Ēה הנואש×Ē ×œ×”×Ļלה. ומה יכול האיש הלזה לאמר, לשאול לשלומה? לבקש א×Ē ×Ą×œ×™×—×Ēה? לא ולא.
"ויאמר אליה קומי ונלכה". אינו נוהג אפילו כמנהג אדם באדם. כבר פ×ĸמיים בפסוקים האחרונים כונה האיש "אדוניה", אין הוא אלא ב×ĸלים לחפ×Ĩ.
מה פ׊ר מ×ĸשה הזוו×ĸה ׊×ĸושה הוא אחר כך בנ×Ēחו א×Ē ×’×•×¤×Ēה? להשליך א×Ē ×”××Š×ž×” המוסרי×Ē ×ĸל בני בנימין? האברבנאל אומר, כי לא הסביר האיש א×Ē ×ž×ĸשיו ולא א×Ē ×ž×” ׊אר×ĸ אלא לאחר מכן כשנאספו כל ישראל, וגם אז ב×ĸיקום דברים. המ×ĸשה הנורא הזה של האיש ראוי למילים שאמרו ×ĸל אנשי הגב×ĸה "לא נהי×Ēה ולא נרא×Ēה כזא×Ē ×œ×ž×™×•× ×ĸלו×Ē ×‘× ×™ ישראל מאר×Ĩ מ×Ļרים ×ĸד היום הזה". דומה ׊אפ׊ר לזהו×Ē ××Ē ×Ēחיל×Ēו של יחס זה כבר קודם לכן, ב×Ēחיל×Ē ×”×ĸנין.

מסיבו×Ē ×¤×™×•×Ą×™×
קבל×Ē ×”×¤× ×™× לה זוכה האיש בבי×Ē ×œ×—× מחו×Ēנו ומפלגשו שונה לחלוטין מיחסו אל האחרונה. ×Ēחילה נאמר "ו×Ēביאהו בי×Ē ××‘×™×”" ומפרש הרד"×§ : מ×Ļאה או×Ēו פילגשו בדרך והכניסה או×Ēו לבי×Ē ××‘×™×”" ובהמשך "ויראהו אבי הנ×ĸרה וישמח לקרא×Ēו". המילים "ויחזק בו חֹ×Ēנו" מ×ĸידו×Ē ×ĸל כך שהוא ר×Ļה לחזור מיד, ורק היו×Ē ×”×ž×¤×Ļיר בו "חֹ×Ēנו, אבי הנ×ĸרה" גרם שישאר. שלושה ימים אכלו וש×Ēו ושוב ביום הרבי×ĸי, לפני הי×Ļיאה אומר לו חו×Ēנו "ץ×ĸד לבך" ×•×‘×Ą×•×Ŗ היום "וייטב לבך", האם ראה שאין נפשו של האיש טובה ×ĸליו? גם ביום החמישי "ץ×ĸד נא לבבך", ×•×‘×Ą×•×Ŗ היום "וייטב לבבך". (הפ×ĸם מוזכר×Ē ×”×ž×™×œ×™× בש×Ēי ב'. אולי ראה שלבו ×ĸוד ח×Ļוי וחלוק כדברי חז"ל ×ĸל "בכל לבבך" "בשני י×Ļריך בי×Ļר טוב ובי×Ļר הר×ĸ" 4 ). אבל יו×Ēר מכל זה, אם נקשיב לדברי הפסוק, נקלוט × ×ĸימה נוספ×Ē. אפ׊ר לה×Ēפלא ×ĸל ה×ĸיכוב המ×Ēמשך, המלווה בכל פ×ĸם באכילה וש×Ēיה. האם איש הולל הוא הלוי שאכילה וש×Ēיה מטים א×Ē ×œ×™×‘×• להשאר בלי חשבון? אולי הח×Ēן ר×Ļה לשוב לבי×Ēו מיד, אולם אבי הנ×ĸרה הוא המבלה זמנו באכילה וש×Ēיה כאחד הריקים! אבל בפסוק ט' אנו שומ×ĸים:
ויאמר לו חֹ×Ēנו אבי הנ×ĸרה, הנה נא רפה היום ל×ĸרוב לינו נא, הנה חנו×Ē ×”×™×•× לין פה וייטב לבבך, והשכמ×Ēם מחר לדרככם והלכ×Ē ×œ×Öš×”×œ×š.

הפ×ĸם חוזר חו×Ēנו ×ĸל הבקשה פ×ĸמים "הנה נא" "הנה" וכדי להשקיט א×Ē ×—×Š×Š×• של האיש, אולי שוב "י×ĸכב או×Ēו אבי הנ×ĸרה אומר הוא לו פ×ĸם ראשונה "והשכמ×Ēם מחר והלכ×Ē ×œ×Öš×”×œ×š". מה פ׊ר הפ×Ļרו×Ē ×—×•×–×¨×•×Ē ×•× ×Š× ×•×Ē ××œ×”?
נראה, שב×ĸל הט×ĸמים נו×Ēן לנו א×Ē ×”×Ēשובה. בפסוק "ויאמר לו חֹ×Ēנו אבי הנ×ĸרה" הוא מט×ĸים א×Ē ××¨×‘×ĸ המילים הראשונו×Ē ×‘"מונח" ("הולך") וא×Ē "הנ×ĸרה" ב"פזר". אפ׊ר לזכור הרכבה כזא×Ē ×Š×œ ט×ĸמים בפסוקים דומים בנביאים למשל:
והיה כנוח כפו×Ē ×¨×’×œ×™ הכהנים יהוש×ĸ ג, יג
ב×Ēאור כרי×Ē×Ē ×ž×™ הירדן ×ĸם הכנס הכהנים למים.
ויהי כשמו×ĸ כל מלכי האמרי יהוש×ĸ ה, א
כששמ×ĸו כל המלכים ×ĸל כרי×Ē×Ē ×”×™×¨×“×Ÿ ונבהלו.
ויקח יהוש×ĸ א×Ē ×ĸכן בן זרח יהוש×ĸ ז, כד
כשלקחו ×ĸל מנ×Ē ×œ×”×ž×™×Ēו.
בכל המקומו×Ē ×”×œ×œ×• מבטא ה"מונח" ("הולך") א×Ē ×”×”×›× ×” לאיזה שהוא מ×Ļב מר×ĸיש ומיוחד לטובה או לפור×ĸנו×Ē. נראה לי שהט×ĸמים ר×Ļו לבטא כאן ×Ēחנונים של אבי הנ×ĸרה שזה ארב×ĸה ימים ×ĸמל לפיס א×Ē ×”××™×Š ולהשיב א×Ē ×œ×™×‘×• אל ב×Ēו. הוא הבין שאי אפ׊ר ׊×Ēחזור ץ×Ēם כך אל אדוניה. "הר גבוה" ×ĸומד בניהם ו×Ļריך להש×Ēדל הרבה להביאם שוב לאהוב זה א×Ē ×–×”. דיוק מיוחד מראה הרד"×§ 5 ב×Ēחיל×Ē ×”×¤×¨×Š×”. נאמר ׊ם: "ויקם אישה וילך אחריה לדבר ×ĸל ליבה להשיבו" ובמקום שבאופן טב×ĸי היינו קוראים "להשיבה" יש קרי וכ×Ēיב. הכ×Ēיב הוא "להשיבו" והקרי "להשיבה" ואומר הרד"×§ "ופרש הכ×Ēוב להשיבו אליה, והיא ×Ēשוב אליו".
ני×Ēן היה להבין שהוא הנ×ĸזב והנבגד והוא מוכן לה×Ēחנן מ×Ļדו ×ĸל מנ×Ē ×œ×Š×›× ×ĸ או×Ēה. נכון הוא הדבר, אבל זה אינו הכל. סיב×Ē ×”×“×‘×¨ היא שהיא לא ×ĸניינה או×Ēו, חפ×Ĩ היה בה כחפ×Ĩ. כשר×Ļה לחזור מיד לדרכו מוזכר חו×Ēנו, שהחזיק בו, ב×Ēואר כפול "חו×Ēנו ואבי הנ×ĸרה", וכן ביום החמישי האחרון. דהיינו. היה ×Ļריך א×Ē ×›×œ משקלו ויחסו אליו גם כחו×Ēנו וגם כאבי הנ×ĸרה שישאר, ראה הוא בחכמ×Ēו שאין א×Ē × ×¤×Š×• אלא ל×Ļרכיו, ור×Ļה להחזיקו כדי להשלים באמ×Ē ×‘×™× ×™×”×.

מכאן נבוא לדיוק × ×•×Ą×Ŗ. מאז ׊׊מ×ĸנו ×ĸל פ×ĸול×Ē ×”× ×ĸרה שהביאה או×Ēו לבי×Ē ××‘×™×”, לא ׊מ×ĸנו דבר ×ĸליה. אולי בפסוק ד' "ויאכלו ויש×Ēו וילינו ׊ם". כל הפ×ĸמים ישב האיש ×ĸם אבי הנ×ĸרה לבדו.
וישב א×Ēו שלש×Ē ×™×ž×™× וישבו ויאכלו שניהם יחדָו ויאכלו שניהם

וכל חמש×Ē ×”×™×ž×™× הללו לא מוזכר×Ē ×”×™× הפילגש כלל. נראה לי שניסה אבי הנ×ĸרה להשיבו אליה. ×ĸד שביום החמישי ב×Ēחנונים:
ויאמר לו חֹ×Ēנו אבי הנ×ĸרה.

ואז בבקשה כפולה מכופל×Ē ×”×•× מבקשו שישאר ואולי הפ×ĸם ייטב לבבו אליה. אבל האיש מיום ליום הולך ומ×Ēרחק. אם ביום הרבי×ĸי היה בו, "לבו" הרי ביום החמישי כבר היה "לבבו". אם ב×Ēחיל×Ē ×”×™×•× הרבי×ĸי אומר אבי הנ×ĸרה אל "ח×Ēנו" הרי ×‘×Ą×•×Ŗ היום הוא אומר אל "האיש", ואין הוא נקרא יו×Ēר ח×Ēנו. חרד היה חו×Ēנו אבי הנ×ĸרה והוא מ×Ēחנן שישלים ×ĸם ב×Ēו. אבל האיש ה×Ēרחק יו×Ēר ויו×Ēר מלהיו×Ē ×§×¨×•×‘ אל פילגשו. אמנם בהמשך דרכם בפגשו א×Ē ×”××™×Š הזקן בגב×ĸה אינו ×—×•×Š×Ŗ א×Ē ×™×—×Ą×• הקר ומכנה א×Ē ×¤×™×œ×’×Š×•, "אמ×Ēך" 6 , ומ×Ļיג א×Ē ×ĸ×Ļמו "כהולך לבי×Ē ×“'" כדי להראו×Ē ××Ē ×ĸ×Ļמו כאיש הגון ומכובד המחפש א×Ē ×§×™×¨×‘×Ē ×“', אבל ×‘×Ą×•×Ŗ ה×ĸנין מ×Ēגלה האמ×Ē ×•××™×Ÿ הוא אלה "אדוניה".
נראה ×ĸוד לומר שהאיש ממהר לדרכו, ואולי זא×Ē ×”×Ą×™×‘×” שאינו רו×Ļה לה×Ē×ĸכב ביבוס. יוד×ĸ הוא שלא יוכל להגי×ĸ לשילה, אבל כו×ĸץ הוא ×ĸל פילגשו ו×ĸל חו×Ēנו ׊×ĸיכב או×Ēו כל כך, ו×ĸוד ניסה למ×Ļוא בו א×Ē ×”×’×•×¨× לפרוד. כשנאל×Ĩ לה×ĸ×Ļר בגב×ĸה ואין איש מכניסם הבי×Ēה גדל הכ×ĸץ ×ĸוד יו×Ēר. בגלל פילגשו נאל×Ĩ להגי×ĸ למ×Ļב אומלל כזה, שרו×Ļים לה×Ē×ĸלל בו בדבר חרפה. יוד×ĸ הוא כי לא י×ĸמוד בזה, ומוכן למסור ×ĸ×Ļמו למי×Ēה, ובלבד שלא יבזוהו כך. כך מסביר הרד"×§ 7 א×Ē ×”×Ēמיהה, שבספרו א×Ē ×”×ĸנין לבני ישראל 8 , ץפר האיש כאילו ר×Ļו להרגו, דבר שלא היה. אלא אומר הרד"×§ שיד×ĸ שלא י×Ēן ל×ĸשו×Ē ×‘×• מ×ĸשה כזה, וילחם ×ĸד שיהרגוהו. כ×ĸץ כזה, הוא אולי הסיבה לאטימו×Ē ×”× ×•×¨××” אליה מגי×ĸ האיש באופן המ×ĸורר ×Ļמרמור×Ē.


^ 1 גיטין ו:, לשאל×Ē ×¨' אבי×Ēר ×ĸל ×ĸיסוקו של הקב"ה בבי×Ē ×”×ž×“×¨×Š של מ×ĸלה ×ĸנה לו ׊×ĸוסק ב×ĸנין פילגש בגב×ĸה, ומזכיר א×Ē ×Š×Ēי הד×ĸו×Ē ×Š×œ×• ושל ר' יונ×Ēן. כש×Ēמה ×ĸל הספק לפני הקב"ה ×ĸנה לו ׊׊×Ēיהן דברי אלקים חיים.
^ 2 רבנו חננאל ו×Ēוס' גיטין ו:, רלב"ג ואברבנאל.
^ 3 ×Ēנחומא וירא י"ב
^ 4 המשנה האחרונה במסכ×Ē ×‘×¨×›×•×Ē.
^ 5 י"ט ג.
^ 6 י"ט יט.
^ 7 רד"ק י"ט כב.
^ 8 כ' ה.

סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il