^ 1 יהושע י"א י-יג.
^ 2 על פי סדר עולם רבה הנהיג יהושע 28 שנה. אחריו הנהיג עתניאל 40 שנה, ואהוד - 80 שנה. ימי דבורה וברק, אפוא, מאוחרים לימי יהושע ב 130 - 150 שנה.
^ 3 הפועל בפסוק "והוא יושב בחרשת הגוים" מוסב, כמובן, על יבין ולא על סיסרא. "הוא" זה יבין, כמו "והוא לחץ את ישראל" שבפס' ב.
^ 4 תל חצור נמצא כ - 3 ק"מ צפונית לצומת מחנים, ליד קבוץ אילת-השחר. בתל נמצאו שרידים מרשימים מתקופת ההתנחלות ומימי בית ראשון.
^ 5 מגילה יד: תרגום: שתי נשים יהירות היו, ושמותיהן מכוערים, אחת שמה דבורה ושניה שמה חולדה. דבורה כתוב אצלה "ותשלח ותקרא לברק", ואילו היא לא הלכה אליו, חולדה כתוב אצלה "אמרו לאיש" ולא אמרה אמרו למלך...
^ 6 המדרש "מתרגם" את שמותיהן של דבורה וחולדה, חולדה היא, בארמית, כרכושתא, ודבורה היא זיבורתא.
^ 7 מלכים ב כ"ב טו, דברי הימים ב ל"ד כג.
^ 8 תנא דבי אליהו פרק י'.
^ 9 בניגוד לדמותם של בני עלי, המתוארים בתחילת ספר שמואל, כקבועים במשכן ("ושם שני בני עלי") וכמרחיקים את הציבור מן המשכן ("אשר ישכבון את הנשים הצבאת"; "ובא הנער הכהן ומזלג שלש השנים בידו...", ע"ש) מתאר הכתוב את אלקנה כאיש העולה ממקומו, מדי שנה אל המשכן. מסלול הליכתו אל המשכן, כך מלמדים חז"ל, היה שונה בכל שנה, כך שבדרכו יכול היה לאסוף בכל שנה אנשים נוספים ולהביאם אל המקדש.
"כי האלהים מענה בשמחת לבו" - זה אלקנה שהיה מדריך את ישראל ומעלה אותם לשילה בכל שנה ושנה בדרך אחרת, לכך הכתוב מקלסו (שמואל א א') "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה". (קהלת רבה ה, א[יט])
גם את דרך הנהגתו של שמואל, בנו, מתאר הכתוב, בפסוקי הסיום לימי הנהגתו, כדרך של אדם הבא אצל הקהל ומתערה בחייו.
וישפט שמואל את ישראל כל ימי חייו. והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקומות האלה. ותשבתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לד' (שמואל א', ז', טו-יז)
^ 10 שמואל א ג' א - ג.
^ 11 ספר שמואל מספר על תגובתו של עלי לתפילתה של חנה במשכן. "ויחשבה עלי לשכרה. ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעליך". לדברים אלו מגיבה חנה "לא אדני. אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי...". חז"ל במסכת ברכות, דף לא: אומרים כך: "לא אדני - לא אדון אתה בדבר זה, ולא רוח הקדש שורה עליך, שאתה חושדני בדבר זה". לקראת סוף תקופת השופטים איבד עלי, מנהיג העם, את יכולת הנבואה.
^ 12 ילקוט שמעוני א' תשעא'. וכן בזוהר פרשת כי תשא קצ.
^ 13 חז"ל במדרש בראשית רבה ס', ג, מדייקים מהפסוק בדברי הימים א ט', כ, שרוח הקדש פסקה גם מפנחס:פנחס נטלה ממנו רוח הקדש, הה"ד פנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם, הוא נגיד עליהם אין כתיב כאן, אלא נגיד היה, לפנים ד' עמו.
חז"ל מציינים שם את סיבת הסתלקותה של רוח הקדש מפנחס, כעונש על הדרך הקנאית, שבה נהג ביחסו למנהיג הדור, יפתח הגלעדי:
"...ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו? אלא פנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו?...ושניהם נענשו בדמיה של נערה. יפתח - מת בנשילת אברים... פנחס - נסתלקה הימנו רוח הקדש..."
^ 14 בתלמוד בבלי פסחים סו:
"אמר רב יהודה אמר רב: כל המתיהר, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו...אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו - מדבורה, דכתיב חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל וגו' וכתיב עורי עורי דבורהעורי עורי דברי שיר"
רש"י:
עד שקמתי דבורה - יוהרא, שהיתה משפלת המנהיגים שלפניה, ומתפארת לעצמה.
עורי עורי דבורה - שנשתתקה מחמת סילוק נבואתה.
^ 15 ביטוי נוסף לעניותו של הדור הוא נפילתו של סיסרא ביד אשה שאינה יהודיה - "יעל אשת חבר הקיני". עיין להלן.
^ 16 דניאל י' כא; י"ב א. יומא עז. מדרש רבה על אסתר ז'. פסיקתא רבתי מו. ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תק"ז.
^ 17 השם "הר אפרים" במקרא מציין בדרך כלל את איזור ההר המרכזי, שבנחלת אפרים. כך הוא בפסוקים כמו: "ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים" (יהושע י"ז טו) וכן: "ויקדשו את קדש בגליל בהר נפתלי ואת שכם בהר אפרים" (שם כ' ז). ברם, בית-אל ידועה לנו כעיר גבול, המצויה בנחלת שבט בנימין, כנזכר ביהושע י"ח יג. הרמה, שבנחלת בנימין מזוהה בכפר א-רם, הסמוך לאזור התעשיה עטרות, מצפון לאל-בירה. ערים אלו אינן, אפוא, בהר אפרים?! יתרה מזו, ההר באזור בית-אל נושא את שם העיר - "הר בית אל", ולא "הר אפרים", עיין בשמואל א י"ג ב.
להלן שתי אפשרויות להסבר הפסוק:
1. היו שתי ערים בשם בית-אל ושתי ערים בשם רמה. לגבי בית אל - רש"י בפירושו ליהושע פרק י"ח פסוק יג מציין שישנן שתי ערים בשם בית-אל. האחת נקראה בעבר לוז, והיא בהר אפרים: "למדנו ששתים היו ולוז לא בחלק בנימין... נמצאת לוז מן החוט ולחוץ בנחלת בני יוסף ובית אל היתה בחלק בנימין כמו שכתוב למטה בענין". וכן בשופטים א' כב, בנוגע לשאלה מדוע "בית יוסף" עלו על בית-אל להלחם בה, במסגרת ההתנחלות, כותב רש"י שהמדובר בבית-אל, שנפלה בגורלם של בני אפרים. ע"ש.
2. ובאשר לרמה - אין ספק כי היו כמה "רמות". אמנם בדרך כלל הרמה מזוהה בנחלת בנימין, כך ביהושע י"ח כה, שופטים י"ט יג, שמואל א כ"ב ו, מלכים א ט"ו כב, ישעיהו י' כט, הושע ה' ח, עזרא ב' כו. אבל די אם נציין את "רמתים צפים בהר אפרים", מקום מושבו של אלקנה. יתכן, אם כן, שגם בהר בנימין וגם בהר אפרים היו ערים בשם "רמה" ו"ביתאל". אשר על כן מציין הנביא שמקום ישיבתה של הנביאה היה בהר אפרים ולא בבנימין. ב. מכיון, שמבחינה טופוגרפית אין הבדל גדול בין הר אפרים ובנימין, מכנה הכתוב גם את הר בנימין בשם הכולל: הר אפרים.
^ 18 בבלי זבחים קיח:
בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל: בשילה, ונוב וגבעון, ובית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין, שנאמר: "חופף עליו כל היום", כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין.
^ 19 בבלי זבחים קיח: ברם, ראוי לציין כי הדבר שנוי במחלוקת התנאים, ויש מי שמפרש, כפשוטו, שמשכן שילה היה בנחלת אפרים, ולא על גבי רצועה, השייכת לשבט בנימין. עיין לדוגמא במקור להלן בבלי, מסכת מגילה דף טז:
"ויפל על צוארי בנימן אחיו - כמה צוארין הוו ליה לבנימין?- אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין, ועתידין ליחרב. ובנימן בכה על צואריו - בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף, ועתיד ליחרב".
^ 20 זו הוכחה נוספת, שאכן חצור הקדומה אינה קיימת עוד, שהרי לא יתכן שברק יורד מן הצפון בלוית עשרת אלפים איש מבני שבטו כשהוא חולף על פני חצור השלטת. מלבד העובדה הזו, פירוש הדבר הוא, שברק נערך בתבור, כשלאורך כל המערכה היתה חצור בערפו.
^ 21 "לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבלון", וכן: "ויזעק ברק את זבלון ואת נפתלי קדשה ויעל ברגליו עשרת אלפים איש ותעל עמו דבורה", וכן בפסוק יד: "וירד ברק מהר תבור ועשרת אלפים איש אחריו".
^ 22 מן הפסוק "נחל קישון גרפם, נחל קדומים נחל קישון" אין להוכיח על מקום נוסף, משום שנראה שנחל קדומים הוא הוא נחל קישון, אלא שנקרא בשירה בלשון נחל קדומים, ולא כציון מקום נוסף.
^ 23 מושבה בין הרמה ובית-אל.
^ 24 באזור הרי נצרת.
^ 25 "חדלו פרזון בישראל" משמעו שהישוב חדל לקים אורח חיים מפורז ופתוח. ערים ביצרו עצמן בחומות ויושביהן הסתגרו בתוכן, מאימת הכנעני, השולט בדרכים. יושבי הכפרים עזבו את בתיהם וברחו לערים מפחד הכנעני.
^ 26 "והלכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות".
^ 27 חצור לא נזכרת כלל בהמשך הפסוקים המפרטים את ספור המלחמה, ואם כך נשאלת השאלה איזו חשיבות ראה הנביא באזכור עניינה בתחילת הפרשיה.
^ 28 עיין במעמד הסנה, שמות ג' - ד'. משה מנסה, לא פחות מחמש פעמים, להשתמט מן השליחות בדרכים שונות.
^ 29 "ואמר אהה ד' אלקים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי" (ירמיה א' ו)
^ 30 "ואמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" (ישעיה ו' ה)
^ 31 "ויאמר אליו בי ד' במה אושיע את ישראל הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי" (שופטים ו' טו)
^ 32 פסוק לב.
^ 33 שבט מנשה נחלק, כידוע, לשניים. חצי השבט שבעבר הירדן המערבי יצא למלחמה ועליו אמרה דבורה "מני מכיר ירדו מחקקים". אנשי מנשה, שישבו בגלעד השתמטו מן המלחמה, והם אלו, שזכו לבקורת "גלעד בעבר הירדן שכן", שנשארו בנחלתו ולא יצא להלחם.
^ 34 יעל.
^ 35 יששכר חמור גרם, מה חמור זה גרמיו ברורין כך היה תלמודו של יששכר ברור עליו, רובץ בין המשפתים, אלו שלש שורות של תלמידי חכמים שהן יושבים לפניהם, וירא מנוחה כי טוב, זו התורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, ואת הארץ כי נעמה זו התורה דכתיב ארוכה מארץ מידה וגו', ויט שכמו לסבול, עולה של תורה, ויהי למס עובד, אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו משבטו של יששכר (בראשית רבה צ"ח יב)
^ 36 מדרש שמואל י"ג, ג.
^ 37 עיין מדרש תהילים מזמור י"ח, וכן בילקוט שמעוני משפטים רמז ש"ס.
^ 38 קיח:
^ 39 תהלים קי"ז.
^ 40 תהילים ק"ו ז.
^ 41 שמות י"ד ל.
^ 42 שם פס' ז.
^ 43 900=1.5 * 600
^ 44 ישעיה נ"ז יג, עיין בבראשית רבה פ"ד א.
^ 45 וכך מנמק הרמב"ם, בפרק ח' הלכה א מהלכות תפילה את החשיבות העילאית של תפילה בציבור:
"תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור, ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת, וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע".
^ 46 שמואל א ז' ה-ו
^ 47 לכן קים החשש "ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ד' אלקיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל" (דברים ח' יז-יח).
^ 48 שמות י"ד יא