ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
משכית בת דינה
"אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (תהלים קכ"ב, ב'): 'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים'? [כך כוונת הפסוק:] מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה [כלומר, מה נתן לנו הכוח לעמוד במלחמה ולנצחה?] - שערי ירושלים [דהיינו, בגלל שעריך ירושלים (רש"י)] שהיו עוסקים [שם] בתורה [ובזכות לימוד התורה שלמדו שם, נצחנו במלחמה]" (מכות י.)
"למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה וישועתה כלפיד יבער: ... על חומותיךּ ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דומי לכם: ואל תתנו דומי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ " (ישעיה ס"ב א', ו' - ז').
פירש הרד"ק (שם) וזו לשונו:
" על חומותיך - דרך הדרש בזה ידוע (מנחות פז.) כי השומרים הם מלאכים מתפללים לאל על ירושלים, שישיב אותה האל ליישובה.
ויש מפרשים (ראה ראב"ע) כי השומרים הם אבלי ציון, שמתפללים ביום ובלילה על ירושלים. גם יש לפרש על כל ישראל בגלות, שהם שומרים וצופים תמיד בנין ירושלים, ומזכירים 'בונה ירושלים' תמיד ביום ובלילה בתפילותיהם ובברכותיהם. ויונתן תרגם: 'על עובדי אהבתך צדיקיא קרתא ירושלם דמתקנן ונטירן קדמי כל יומא וכל ליליא תדירא לא פסקין מיתאמר דוכרן טבוותיך קדם ה' לא פסיק', וכן תרגם: 'ואל תתנו דמי לו' (להלן פס' ז') - 'ולא יפסוק דוכרנהון מן קדמוהי עד דיתקן ועד דישוי ית ירושלם תושבחתא בארעא'. ויש לפרש הפסוק כן: על חומותיך ירושלים - אמר האל לירושלים: אחר שיבנו חומותיך, אל תפחדי שיפלו עוד לעולם, כי אני הפקדתי עליה שומרים כל היום וכל הלילה. תמיד לא יחשו - כי שאר שומרי החומות אם הם ערים בלילה, לא יחשו מלדבר, להעיר האחד את חברו, וביום הם ישנים, אבל שומרי חומות ירושלים יהיו ערים ביום ובלילה תמיד. והשומרים הם דרך משל, כלומר: השגחת האל, כמו 'עיני ה' א-לוהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה. המזכירים את ה' - אמר כנגד בני הגלות אתם שעליכם להזכיר את ה', אל דמי לכם - לא יהיה דמי ושתיקה לכם, והתפללו לפניו תמיד ושפכו לפניו לבבכם, 'עד יכונן' ירושלים בחומותיה ובבניינה וישימנה 'תהילה בארץ' (להלן פס' ז'), הפך מה שהיא עתה כל ימי הגלות חרפה לגויים וקלסה לכל הארצות. ודברים אלה הם דברי האל כמו ראש הפסוק, על דרך 'שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, הננו אתאנו לך כי אתה א-לוהינו' (ירמיה ג', כ"ב), שמזרז אותם על התשובה. ומה שאמר תחילה הפקדתי , ואחר כך אמר: המזכירים את ה' , ואמר: 'אל תתנו דמי לו' (להלן פס' ז'), כן דרך הכתוב, כמו 'ואל משה אמר עלה אל ה'' (שמות כ"ד, א') והדומים לו. ויש לפרש, כי המזכירים את ה' הם דברי הנביא כנגד בני הגלות; אמר: הואיל וכל ההבטחות הטובות האלה מבטיח אתכם האל, הזכירו שמו תמיד, שפכו לפניו לבבכם עד יקבץ הגלות ויכונן ירושלים וישימה תהילה בארץ" (רד"ק שם). עכ"ל.
ופירש האלשיך הקדוש (שם) וזו לשונו : "'על חומותיך ירושלים' וכו' והנה על מקרא שכתוב (איכה ב', ח'): 'חשב ה' להשחית חומת בת ציון נטה קו', כתבנו: כי לא רצה יתברך להשליט גויים בחומות ירושלים עד שנטה קו לשער בנין העתיד, ולא עוד אלא שחומות רוחניות הם תמיד לפניו יתברך שהם העתידות ועליהם אמר הכתוב (ישעיה מ"ט, ט"ז): 'הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד' והוא מאמרינו בנוסח תפלת יום מר: 'כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה'. ונבוא אל הענין, אמר הוא יתברך: הנה על חומותיך ירושלים - אשר היו לפני למעלה, הפקדתי שומרים - בל יגרומו העוונות שהם האוייבים לבטלם חלילה. ומי הם השומרים? הלא המה אשר כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו - הם תלמידי חכמים דלא פסיק גירסא מפומייהו [שלא פוסק לימוד מפיהם] בעולם הזה, כי הן הם שומרי החומות ההם להעמידם והתמידם על תילם , והנה מזכירים את ה"ק וכו' - הם המתפללים תמיד לפניו יתברך, משכימים ומעריבים, וקראם מזכירים כד"א (שמות כ', כ"א): 'בכל [ה]מקום אשר אזכיר את שמי'". עכל"ק.
וכך מובא במדרש (איכה רבה המבואר, פתיחתא ב'): "רבי אבא בר כהנא פתח [דרשתו זו מן הפסוק הזה שאמר ירמיה (ט', י"א)]: 'מי האיש החכם ויבן את זאת [ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ? נצתה מבלי עובר, ויאמר ה': על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה']. תני [כך שנה] רבי שמעון בן יוחאי: אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל, דע [שחורבנן בא עליהן כעונש על] שלא החזיקו [ידי לומדי ומלמדי תורה לפזר ממונם] בשכר סופרים [מלמדי מקרא, בספר] ובשכר משנים [מלמדי משנה, וזה שגרם להם], שנאמר (שם): 'על מה אבדה הארץ'? 'ויאמר ה': על עוזבם את תורתי', [ואין עזיבה אלא ענין פרנסה (כמו שנאמר (תהלים ל"ז, כ"ה): 'ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם') שבעוון התרפות מהחזקת תורה, אבדון בא לארץ].
[וכאשר] רבי [רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא מחבר המשנה, נשיא ארץ ישראל] הוה משלח לר' אסי ולר' אמי דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל [שיצאו ויתקנו תקנות בערי ארץ ישראל, במינוי מלמדי תורה לבנים], והוון עלין לקרייתא ואמרין להון [והיו נכנסים לעיירות ואומרים להם לאנשי העיר:] אייתו לן נטורי קרתא [הביאו לפנינו את שומרי העיר], והוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא [והיו מביאים להם את ראש משמר העיר ואת השוטר], והוון אמרין להון [רבי אסי ורבי אמי לאנשי העיר:] אלין נטורי קרתא, אלין חרובי קרתא [אלו שומרי העיר?! אלו מחריבי העיר! שכן סומכים אתם על שמירתם של אלה, שאין בהם ממש, ומתוך כך לא תשימו לב לבטוח בה' השומר את העיר מכל צר ונזק], אמרו להון [אנשי העיר לחכמים:] ומאן אינון נטורי קרתא [ומי הם שומרי העיר האמיתיים, אם לא אלה?] אמרו להון: אלו סופרים [מלמדי מקרא בספר] ומשנים [מלמדי משנה] שהם הוגים [בספר התורה] ומשנים [את משנתם שבעל-פה] ומשמרין את התורה [לעסוק בה] ביום ובלילה [כשומרי העיר], על שם שנאמר [מפי ה' אל יהושע על התורה (יהושע א', ח')]: 'והגית בו יומם ולילה' [ובזכות כן הם מגינים על העיר יומם ולילה], וכן הוא אומר (תהלים קכ"ז, א'): 'אם ה' לא יבנה בית [שוא עמלו בוניו בו, אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר' (לשוא יתמיד השומר לשמור על עיר אם ה' לא ישמור אותה, וה' שומר את העיר על-ידי השומרים שהוא מפקיד לשמור אותה שהם עוסקי התורה יומם ולילה, כמו שנאמר (ישעיה ס"ב, ו'): 'על חומותיךּ ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה'' (רז"ו), המזכירים את ה' בעסק התורה (והתפילה) מבלי לחשות יומם ולילה - הם שומרי העיר, שלא תחרב ותאבד)]. ע"כ.
ובזוה"ק (פר' בא דף לט/א ע"פ "מתוק מדבש", עיי"ש) נאמר: "ורזא דהאי הבל של תינוקות אתעביד קלא ואתפשט בעלמא [וסוד של זה ההבל של התינוקות (של בית רבן) נעשה ממנו קול ומתפשט בעולם], ואינון נטורי עלמא ונטורי קרתא [והם שומרי העולם ושומרי העיר, לפי שבהבל פיהם מושכים כוח השגחה מלמעלה למטה לעולם הגשמי] הה"ד [זהו מה שכתוב (תהלים קכ"ז, א')]: 'אם ה' לא ישמור עיר וגו'' [בכוח הבל פיהם של התינוקות שממשיכים כוח השמירה מהקב"ה, אז שוא שקד שומר]". ע"כ.
וכך אמרו חז"ל (שבת קיט:): "אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב [מהי כוונת הכתוב (דבהי"א ט"ז, כ"ב)]: 'אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו'? [הכוונה היא זו:] 'אל תגעו במשיחי' - אלו תינוקות של בית רבן [ומזהיר הכתוב שלא לבטלם מתלמוד תורה], 'ובנביאי אל תרעו' - אלו תלמידי חכמים [והכתוב מזהיר שלא להרע להם]. אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים, אלא בשביל הבל [היוצא מפי] תינוקות של בית רבן [היינו מדברי התורה שהם מוציאים מפיהם בשעת לימודם]. אמר ליה רב פפא לאביי: דידי ודידך מאי [מה בנוגע להבל שלי ושלך? וכי דברי התורה היוצאים מפינו אינם חשובים לפחות כמו שלהם?] אמר ליה [אביי לרב פפא:] אינו דומה הבל שיש בו [כתם של] חטא להבל שאין בו [כתם של] חטא. ואמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין מבטלין תינוקות של בית רבן [מלימוד תורה] אפילו לבנין בית המקדש. ואמר ריש לקיש לרבי יהודה נשיאה: כך מקובלני מאבותי, ואמרי לה [ויש אומרים: כך מקובלני] מאבותיך [היינו מרבי ומהנשיאים שקדמו לו:] כל עיר שאין בה תינוקות של בין רבן [הלומדים תורה, במשך הזמן] מחריבין אותה. רבינא אמר: [במשך הזמן] מחרימין אותה [עד שאין לה שום שיור וזכר (רש"י. אומנם עי' רמב"ם הל' ת"ת פ"ב, ה"א. ובטוש"ע יו"ד סי' רמ"ה, סע' ז' - שפירשו באופן אחר)]". ע"כ.
" ויסופר גם כן מהטו"ז [מה"טורי זהב" לג"ר דוד הלוי] ז"ל שהיה גר בעיר אחת, נחבא אל הכלים. בשנת ת"ח וכשמוע עדת ה' שלעת ערב יבואו הארורים העירה, התאספו כולם לבית-הכנסת. האוייבים באו ובני אל-חי כבר אמרו נואש לחייהם, ולא משו מתוך אוהל ה' כל הלילה, ואתעבד להו ניסא [ונעשה להם נס] - שלעומת שבאו הארורים כן נסעו ואין שטן ואין פגע רע ולא ידעו מה הוא. בבוקר, כצאתם מבית-הכנסת, ראו על כותל בית-הכנסת מבחוץ כתוב באתוון רברבן [באותיות גדולות]: 'וגנותי על העיר בעבור דוד עבדי' [ע"פ מ"ב י"ט, ל"ד; שם כ', ו'; ישעיה ל"ז, ל"ה]. ואין איתם יודע עד מה, אל מי ירמזון הדברים האלה. עד שבאו אל המחקר ויהבי עינייהו [ונתנו עיניהם] בהגאון בעל הטו"ז 'מגן דוד', והא גופא [וזה עצמו] יש לרמז במה שכתוב [יחזקאל מ"ח, י"ט; ועי' ב"ב קכב. וברבינו גרשום, ברשב"ם ובמהרש"א שם]: "והעובד העיר", רוצה לומר: העובד ה' שבעיר שהוא על-ידי זה עובד ומשמר העיר ומגין עליה "יעבדוהו" במלוא חופניים נחת [ע"פ קהלת ד', ו'], הן אמנם דכללא [שכלל] הוא דאין למדין מן האגדות ... לחייב הציבור מכוח זה ביותר מהחזקת סתם תלמידי חכמים, כי בודאי צריך לזה תורה לשמה באמת , מכל מקום הרי חזינן דדינא נמי הוי [ראינו שדין גם כן הוא] דהרי קי"ל בשו"ע (יו"ד סי' רמ"ג, ס"ב) שדבר שהוא צריך לשמירת העיר כו' לא חייבום לתת להם כלום, שאין צריכים שמירה - שתורתם שמירתם כו' (ועיי"ש ברמ"א בסוף הסעיף בשם ת"ה סי' שמ"א ובפ"ת סק"ג; ועי' ב"ב ח.).
ונראה הענין שבאמת אם לימוד התלמיד חכם הוא לשמה, ודאי תורתו שמירת כל העיר , ברם שהלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות, מכל מקום להוציא מידו לשמירת העיר ודאי א"י [אין יכולים] דלגבי גופייהו [שלגבי עצמם] יש לומר שתורתם שמירתם". (שו"ת "אפרקסתא דעניא" ח"א, סי' ד).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
