ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
- ספריה
- שאלו שלום ירושלים
- יום ירושלים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
וכבוד הרמטכ"ל, היום הזה, אנחנו מביעים את תקוותנו ואמונתנו, שתדע לשמור על שלמות העם והארץ כאשר שמרתם, כאשר הקב"ה הבטיח לנו את אבותינו להנחיל לנו את הארץ הזאת. מקבלים אנחנו בשמחה את כבודך, אנחנו מאמינים ומלאים אמונה בכח צבא הגנה לישראל שידע לשמש באמת כח הגנה לישראל, שידע לשמור על ערי ישראל, שידע לשמור על איחודה של ארץ ישראל, שידע לשמור על קדושת הארץ, שידע לשמור על כבודו של עם ישראל, עד שיבוא הגואל, ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.
***
המשך הדברים לאחר יציאת הרמטכ"ל:
התפנינו, הפסקנו לרגע קל ביום זה את הדאגות, את הצער, את האכזבה שאוחזת בנו, שאנחנו פותחים יום יום לשמוע את החדשות, שאנחנו פותחים את העיתון לשמוע על המתרחש. מתרחש אולי בניגוד לאותו יום שאנחנו מעלים היום את זכרו, את ההתרגשות הגדולה, את התקוות הגדולות, את האמונה החזקה, שאפפה אותנו באותו יום, באותם ימים, של יומה של ירושלים לפני עשרים ושבע שנה, ביום ששמענו את "קול ה' בכח", בכח של חודש אייר.
יומה של ירושלים. ידענו את יום ירושלים, ידענו אלפים שנה את יום ירושלים, אבל היה לזה גוון אחר. אז דיברנו על: "זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים..." (תהילים קלז, ז). גם אז היה יום ירושלים, אבל היה זה יום של קושי, יום של בעיות, של נסיונות. "את יום ירושלים לבני אדום האומרים ערו ערו עד היסוד בה...", שכאב להם שיש עוד איזשהו זכר, שיש עוד איזה יסוד של ירושלים עיר הקודש, שאינם יכולים למחות את זה, שעם ישראל עדיין פונה אל ירושלים. "האומרים ערו ערו עד היסוד", שלא יזכר שם ישראל לעולם. יום ירושלים ההוא, שהנה זה נגנז ועבר מן העולם, באותו זמן של יום ירושלים של כ"ח אייר, שאת הימים הללו, ימי הרוממות הללו אנחנו מעלים כיום.
התפנינו לרגע קט, התפנינו ליום אחד, לשכוח מהמצב שאופף אותנו, לשכוח - להשכיח מלבנו את האכזבה שאוכלת בנו. את הסכנות המרחפות עלינו, גם על ירושלים, גם על כל כלל ישראל. "ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם". אנחנו אכולים אכזבה מאלה שהיו צריכים להפגין את העוז והאמונה "כי הנצח זו ירושלים". כי זהו נצח, כי אין מושג של נצחון אלא אם כן הוא קשור עם המושג של נצח. וכשאנחנו התפנינו לרגע זה, אין זה אלא בשביל לחזק את עצמנו באותה מערכה קשה וכבדה שעם ישראל צריך לנהל נגד קטני אמונה בישראל עצמם.
לא על זה נשלחו שרי ממשלות ישראל!, לא על זה יפו את כוחם!. אנחנו צריכים לדעת ולהביע ולהשכיל שהשליחות שלהם, השליחות הקדושה שלהם, צריכה להשמר מתוך אמונה, מתוך אמונה בנצח ישראל, מתוך אמונה באלוקי ישראל, מתוך אמונה גם בעם ישראל, שיש בו הכח, שניתן לו הכח, שקיים וקיימת בו האמונה הנצחית הזאת בנצח ישראל, ובנצח כלל ישראל, ובנצח עם ישראל, ובנצח קדושת הארץ הזאת, אשר כל אלה אשר מנסים לזרוע את היאוש לא יצליחו בדבר הזה.
"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהילים קיח, כד). עם כל אותו הצער, ועם כל אותו הכאב, ועם כל אותם הדאגות - "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". יש מאמר חז"ל, המאמר הזה אולי יקבל את הביאור דוקא בתקופה זאת, בימים אלה. לא הייתי יודע, לא הבנתי את פירושו של המאמר הזה, עד שלא נתקלנו בימים אלה. '"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" - שואלים חז"ל ואומרים (שהש"ר א, ג): איני יודע במה אני שמח - האם אני שמח ביום? נגילה ונשמחה בו, נשמח ביום?, או נגילה ונשמחה בו - בקב"ה?, אינני יודע במה אני שמח. ולא הבנתי את השאלה, לא היתה מובנת הבעיה, האם כשאנחנו אמרנו "נשמח ביום", הרי אמרנו יחד עם זה - "זה היום עשה ה'", אם אנחנו שמחים ביום אנחנו בעצם שמחים בקב"ה שנתן את היום הזה?, ואם כן מה ההבדל בעצם?, אם אנחנו נבין שהיום אנחנו שמחים אינני יודע אם זה משמחה ביום או משמחה בקב"ה, הרי למעשה הכל אחד. מה הבעיה ומה השוני?
והתשובה שהמדרש אומר על זה, אומר כך: כיון שכתוב: "הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך" (שה"ש א, ד), הוי אומר שהשמחה היא בקב"ה. "הביאני המלך חדריו", יש חדרים של הקב"ה, ובחדרים האלה נובעת ההכרה, שהשמחה היא של הקב"ה.
כי אכן היום בימים האלה, אנחנו מבינים יפה מאד את השאלה. אם ביום, אם השמחה היא ביום, אז נשאלת השאלה: אולי, לשמחה מה זו עושה?, אולי צריך להוריד את הדגל? ואני כשלעצמי תליתי סרט שחור על הדגל. לא הורדתי את הדגל כי זהו דגל המדינה, אבל אנחנו צריכים לדעת כי יש כאן איזה סימני אבל, יש כאן איזה סימני יאוש. ובכן, אם מצד היום, אז באותו יום שהשמחה היתה גדולה, באותו זמן שהגענו שאכן החומות נשברו, שאכן ה' צריך להראות מעתה ועד עולם, כי אז באמת היתה השמחה מלאה.
אבל אם אנחנו רואים שמשפילים את הדגל, שמבזים את עם ישראל, ששלוחי עם ישראל משפילים את עצמם בפני המון רוצחים, שמשחררים אותם, שפותחים לפניהם את כל השערים, שפותחים לפניהם את כל הנשק, שהם יוכלו לעמוד נגדנו, שהם יוכלו, ורוצים, להשמיד אותנו חס וחלילה. לא יקום ולא יהיה הדבר הזה!, אבל האם היום הזה הוא מקום של שמחה, אולי המקום הזה הוא מקום של צער, מקום אל דין וחשבון, מה השמחה הזאת?
"הביאני המלך חדריו" (שה"ש א, ד). "המלך חדריו", מה הם החדרים של הקב"ה? אומרת הגמרא (חגיגה ה, ב): כתיב "עוז וחדוה במקומו" - הקב"ה יש לו שמחה. אבל "במסתרים תבכה נפשי מפני גיוה". במסתרים - מקום יש לקב"ה ומסתרים שמו ושם הוא בוכה. "במסתרים תבכה נפשי מפני גיוה". מאי "מפני גיוה"? - מפני גאותם של ישראל שנטלה מהם ונתנה לאומות העולם הקב"ה בוכה. הקב"ה אינו מראה כלפי חוץ כי "עוז וחדוה במקומו". כלפי חוץ יש כאן עוז וחדוה. הקב"ה - עולמו נוהג כמנהגו. המדינות נוהגות כמנהגן.
אבל במסתרים... באותו מעמד מביש שאנחנו שמענו וראינו בשבוע שעבר כיצד ראש ממשלה השפיל עצמו. כיצד ביזה את עצמו ואת כנסת ישראל, ואת עם ישראל.
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (תהילים קלז, ה). אם מישהו נותן את היד וחותם על דבר שכזה של שכחת ירושלים, כי ירושלים איננה רק העיר, ירושלים זה מושג, זה מושג גדול ביותר, זה עם ישראל, כי עם ישראל הוא נצח, וירושלים היא הנצח. שני הדברים האלה כרוכים יחד. אם מישהו איננו זוכר ונותן את ימינו, מה שהיתה השבועה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", האם לא זכר את השבועה הזאת?, האם לא ידע מהשבועה הזאת?, האם לא הינו כולנו עדים מהבזיון הגדול שהיה.
"מקום יש לקב"ה ומסתרים שמו ושם הוא בוכה". הקב"ה כביכול בוכה על גאותם של ישראל. "מפני גיווה" - מפני גאוותם של ישראל שנטלה מהם וניתנה לאומות העולם. הגוי הזה, המרצח הזה, איך שעמד בחוצפה כזאת, בעזות כזאת, ולא נכנע. לא היו צריכים להכנע לו.
"על גאוותם של ישראל" - שאין לנו הגאווה הזאת, הגאווה שהקב"ה מנהל את עמו ישראל, הגאווה והבטחון והאמונה שאנחנו נשמרים על ידי שומר ישראל, כשם ש"ירושלים הרים סביב לה", "כך ה' סביב לעמו". שיש שמירה נצחית, שיש אמונה, יש קול אלוקי שהוא מפריח, הוא מעודד, הוא עוזר אותנו, כלל ישראל לדעת "שלא ינום ולא ישן שומר ישראל", שיש לנו היסוד הזה של "יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה". גאון יעקב, הגאון הישראלי, שיבחר לנו את נחלתנו, שהקב"ה בחר בנחלה הזאת, מי הוא שיהין לבטל את הדברים האלה.
"ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב, ג). ירושלים הבנויה אשר היתה חצויה, והתחילה להתפתח, והתחילה להתגשר האחד עם השני. כפי שראינו, כפי שזכינו בזמן הזה. אבל אנחנו צריכים לזכור יפה מאד ש"ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו", זה לא רק ירושלים במובן הגשמי, אלא ירושלים גם כנגד ירושלים של מעלה. אם יודעים את זה ומאמינים בזה, וממשיכים בזה, ואם מגשימים את הענין הזה של הרעיון של האמונה הנצחית הזאת, אז ירושלים נשארת נצחית, ירושלים כזאת שאיננה יכולה להחלק.
אבל אם מאבדים את האמונה הזאת, אם אינם יודעים שירושלים של מטה בנויה כנגד ירושלים של מעלה, אם אינם יודעים שמדינת ישראל צריכה להיות מדינת התורה, אם אינם מבינים שבמדינת ישראל צריכה להיות אמונה בבורא עולם, אם אינם יודעים את המטרה העיקרית של הקב"ה שמנחיל לעמו את הארץ הזאת, בשביל להראות את הדוגמא בעולם כולו, בשביל להשריש את האמונה, כי יש בורא עולם, כי יש מנהיג לבירה, כי אין העולם הפקר, כי יש דין ויש דיין, התפקיד של כנסת ישראל, התפקיד של אמונת ישראל. אם הדבר הזה נשכח, כי אז "במסתרים תבכה נפשי מפני גיווה" - גאוותן של ישראל, שניטלה מהם וניתנה לאומות העולם.
וביום זה, יומה של ירושלים, ביום שאנחנו עמדנו על הנצחון הגדול, והגענו להישגים הגדולים של ירושלים משוחררת, של ארץ יש"ע משוחררת, של עם ישראל בגבולותיו, כפי שקבעה התורה בפרשת "מסעי". זכינו לאותו זמן. אנחנו באמונה ובתקוה ובהסתערות של אמונה, ובעיקשות של אמונה, נחזק את עצמנו, ותדע הממשלה את אשר עליה לעשות, ותדע את החובה אשר עליה לעשות. לא למעול בתפקיד הגדול והקדוש הזה שיש לנו, שהנחיל לנו הקב"ה על ידי "קול ה' בכח". נתעורר ונתחזק, נשנן באמונה בקול רם, ש"ה' עמנו", "יבחר לנו את נחלתנו, את גאון יעקב אשר אהב סלה".
הקב"ה יחזק אותנו, יאמץ את כוחנו, ויאמץ לבבנו, ובאותה הבחינה הזאת יעורר בנו את האמונה הזאת, ומכח הזה נעשה חיל, והקב"ה ישמור על עמו ישראל, ויחזיר לנו את הגאווה האמיתית הנכונה. "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו" (שמואל ב י, יב). בחיזוק ממש, באמונה של אמת, בנצח ישראל, בנצח ישראל ובמציאות ישראל, ובאמונה לדורי עולם השומר על עמו ישראל, ונחזיק מעמד, ולא יעזבנו ולא יטשנו. להרים קרן ישראל, להרים גאוותן של ישראל, כראוי לנו, כמובטח לנו מדורי דורות. עד יאיר אור חדש על ציון, ונזכה כולנו במהרה לאורו, אמן ואמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
