ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אורות ישראל המבואר
- פרק ד'
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה
מאהבת אלהים, המוטבעת בתוך כל נפש ישרה, מיד כשמתנערת מהמהומה השכרנית של החושים ונטיותיהם הגסות, מתעוררת היא בתוך הלב אהבת ישראל בכל אדם תרבותי, היודע יפה את המהלך ההסתורי, ואיך פעלה האומה הזאת לטובה על המחשבה האלהית בכללות האנושיות. ואם אדם זה הוא בן ישראל, מתחברת נטיה זו לאהבת המוצא, והיא נעשית עי"ז לשלהבת פטריוטית חמה ומאירה. ומתוך שהמחשבה האלהית הישראלית לא הניחה את העולם להיות שקוע רק במחשבה המיטפיזית לבדה, ע"ד האלהים ומושג האחדות בטהרתו, כי אם הרחיבה את צעדי המוסר והתרבות תחת המצע של המחשבה האלהית, בצורה חשובה כזאת, שאיננה יכולה להשתכח בחליפות תקופות רבות, על כן בא ג"כ החוש המוסרי, המוטבע בלבו של אדם אשר לא עות את דרכו, ומעוררו לאהבת ישראל מתוך הנטיה האסתתית של המוסר. וכשההסתוריה מלמדת בבירור, שכל חיל זה עשה לו ישראל ע"י ארצו המיוחדת, מוכרחת אהבה זו להתפשט גם על ארץ ישראל.
את הפסקה הזו קשה להרגיש בסערת האנטישמיות שגורפת בעולם.
הפרק מדבר על אהבת ישראל, כל הפרק מדבר על אהבה של אחד מישראל כלפי חבירו הפרק בחן את הנושא מתוך התבוננויות שונות ושרטטנו שלשה מבטים עקרוניים מתוך מה מגיעים לאהבת ישראל. אהבת ישראל מאיש ישראלי אחד לרעהו היא אהבה עצמית אהבה שיסודה היא האחדות והחיבור הגמור שיש לכל אחד מישראל עם נשמת כנסת ישראל. בסעיף זה הרב מבאר מתוך מה יכולה להתפתח אהבת ישראל אצל אומות העולם. כאן האהבה נובעת מתוך אהבה והערצה למידות הטובות שנתגלו בעם ישראל .
בספר הישר לר"ת כתוב שאהבה שאינה תלויה בדבר היא אהבה שנובעת מהמידות הטובות שיש לזולת. לכאורה אצל היחיד אהבה זו יכולה להשתנות . אולם כשמדובר על תכונות עמ"י תכונות אלו יציבות, והאהבה שכמעט אינה תלויה בדבר יכולה להתפתח על בסיס תכונות אלו. בפסקה זו אומר הרב שאהבת ישראל נובעת ממה שיש בכלל האנושות גרעין של טוב כשגרעין זה הוא המהווה את ראש הגשר בין ישראל לגויים.
יש שני חלקים בפסקה:
א . אהבת אלוקים שמוטבעת בכל נפש ישרה.
ב . נטיה מוסרית שמוטבעת אצל בנ"א ישרים.
כל בר אנוש מוטבעת בו תכונה לאהבת האלוקים. תכונה זו נמצאת אצל כל האנושות אולם יש מחסומים רבים שאינם מאפשרים להביא זאת לידי ביטוי. תכונת אהבת האלוקים בחלק זה הכוונה היא היכולת של האדם להשתוקק לאור רוחני לאור אין סוף. תכונה זו היא קודם כל התחושה הפנימית של האדם שאין להסתפק בחיים החיצוניים שיש בעולם הזה אלא יש את מה שמעבר. רק על ידי מאמץ להגביר את עוצמות הצדדים החומריים של העולם הזה, יכול להיות נפש של אדם שכל כוחותיו מובילים אותו להיות עסוק בדברים גסים, בהתעסקות בדברים שאין בהם שום דבר רוחני מופשט ואינם פונות לזה שיש משהו מעבר לחיים החושיים והוא תופס את העולם בצד הגס שלו. מצב זה , אומר הרב, אינו המצב הטבעי של האדם. באופן בסיסי יש לנפש האדם צמאון למשהו שהוא מעבר לחיים הגסים ולזה הרב קורא "אהבת האלוקים". עולם הרוח הוא עיקר החיים ואליו צריך להפנות את הכוחות. זה בא לידי ביטוי באהבת האלוקים.
מהו שורש הנטייה לעבודה זרה?
במהר"ל בגבורות ה' מבואר חילוק בין ע"ז של מצרים לשל כנענים. יש ע"ז שמלכתחילה באה לחזק את הכוח הקפוא שיש באדם. העבודה זרה היא תפיסה רוחנית שנוטלת מהאדם את יכולת הבחירה החופשית ונועדה לקבע את האדם בקטנותו ואפסותו. זו העבודה זרה שהיה במצרים. אולם העבודה זרה אצל הכנענים היתה מיסודה עבודה שהיה בה חיפוש לשינוי וחיפוש המשמעות מעבר למה שיש בחומר.
נטיית האדם לחפש משמעות מעבר לצדדים הגסים זהו גם שורש הע"ז. אולם מכיוון שהע"ז וותרנית והאדם קרוע בין הנטיות הרוחניות לגשמיות אין כוח בעבודה זרה לטהר את הנטיות הגסות שבאדם. ומכיון שאין כוח בע"ז לטהר את הצדדים הגסים אז נוצר תהליך הפוך שבו הצד הגס שבאדם מגייס את העבודה זרה לצרכיו ולא רק שהוא לא מתעדן אלא הוא מתעצם. העבודה זרה הגבירה את כוח הדמיון . כוח הדמיון כשהוא בא בצורה גסה הוא לוקח את החומר ונותן בו עוצמות שהם מעל ומעבר למה שיש בו ללא כוח הדמיון.
אצל הכנענים מכיוון שהע"ז באה מתוך דמיונות שאינם טהורים, מתוך מצב נפשי של חיפוש המשמעות בחיים החומריים והגסים, היא גרמה לשעבד את כל עולם הרוח בכדי להעלים את הצדדים הפראיים שיש באדם. כך הם באו לכלל מעשים שדרדרו את האדם למקומות שאפילו הבהמה לא מגיעה לשם. העיוותים שנגרמו על ידי העבודה זרה גרמו למרחק עצום מלהיות קשוב לדופק החיים הטבעיים שהם ביסודם טובים וטהורים.
עם ישראל צמח לעולם הקפוא של מצרים ולעולם הגס של הכנענים. בתוך העולם הזה התחיל עם ישראל את פעולתו . הבשורה של חיים שיש בהם משמעות רוחנית אולם כשמשמעות זו לא מתגלה בנתינת משמעות לחיים הגסים היא הבשורה שהביא עם ישראל לעולם. השפעתו הראשונית של העם היה בהבאת דרכים טבעיות המתאימות לדרך ארץ שבהם הביאו לידי ביטוי את הנטייה לעבודת האלוקים. המשכן, שילה, הבמות וירושלים היוו כדגם לעבודת אלוקים שיש בה טהרה.
בדו שיח שבין ישראל לאומות העולם לא תמיד יד ישראל היתה על העליונה. עם ישראל חוטא בחטא העגל. לאחר מכן יש נפילה בפסל מיכה ופילגש בגבעה. לאחר מכן יש תרבות של עגלים ועבודה זרה אפילו בירושלים. אולם מציאות השכינה בירושלים כשכינה שאי אפשר לתות בא ותרנות על ערכי הטוהר המוסר והיושר. שליחת נביאים שבנו את מערכת הערכים שמכוחה יש לבוא אל בית האלוקים. הנביאים שהוציאו את הערך של ביאה אל מקום הקודש כשאדם לא נקי בדרכיו ומידותיו היא זו שגרמה לכך שהעבודה זרה לא נשתרשה בעם ישראל כדרך לגיטימית לעבודת ה'. העבודה זרה בימי הבית הראשון נתפסה כיצר הרע. היא לא החליפה את עבודת האלוקים אלא היותה אתגר של התמודדות בין הטוב לרע. המהר"ל מרחיב בנקודה זו בנצח ישראל על דברי אחאב לרב אשי.
כשהגיע עם ישראל לפרשת דרכים שבא עומדות שתי אפשרויות האם להמשיך לפתח את כוח אהבת האלוקים בצורה שמעוררת דברים גסים באדם או לחילופין להתרחק מעבודת ה' זו ולהשתייך לעבודה שבעיקרה יש פחות עוצמה אולם היא הולכת בכיוון הנכון היא מחזקת את רוח הטהרה בישראל ההכרעה האלוקית היתה חורבן מקדש ראשון, סילוק שכינה ובניית הדגמים של עבודת ה' בימי בית שני. דגם זה היה מבוסס על תורה עבודה וגמילות חסדים.
בתקופה זו השפיעה עם ישראל על העולם דרך הנצרות. על הנצרות הרמב"ם כתב שדרכה השפיעה עם ישראל על כל העולם. אמנם הנצרות לא נקייה מעבודה זרה. אולם יחסית לעבודה זרה שהיו הגויים טבועים בה יש התקדמות בעניין היחס לאלוקיות שהיא מופשטת וכו'. בהמשך ההסטוריה היו וקיימים בתוך הנצרות התפתחויות ושהולכות ומעדנות את הטומאה שיש ברעיון השילוש. ענין זה נאמר גם על ידי גויים. פילוסופיים גרמניים ששנאו את הנצרות זיהו את הנצרות עם המקור היהודי שמשם היא באה. תפיסות אלו היוו את הבסיס לתפיסות הגזעניות שיצאו בשצף קצף כנגד המוסר היהודי.
גם המגע של עם ישראל עם התרבות היוונית גרמה להקרנה על התרבות היוונית. השפעה זו גרמה ליוונים לעזוב את התפיסות המיסטיות והדמיוניות ולתת מקום של כבוד לפילוסופיה.
כשהאדם הישר שצמא לגילוי הצד הרוחני שבעולם מתבונן על מהלך ההסטוריה ועל התפקיד המכריע של עם ישראל לגאול את העולם משקיעה בעולם קפוא וגס והבאת העולם לעולם שמרכזו אהבת האלוקים הוא מתמלא בהערכה ואהבה לעם ישראל. אהבת עמ"י באה מצד המהפך שחולל בעולם התרבותי.
פטריוט - נאמנות לאומית.
החלק הראשון של הפסקה הוא מה שעמ"י הביא את העולם לאהבת האלוקים וכפי שבארנו לעיל.
בחלק השני מאיר הרב בדבריו נקודה נוספת. "אהבת האלוקים" השאיפה והידיעה בדבר החיפוש למשמעות לחיים לא נשארה רק בתחום המחשבה והאמונה. היא התגלתה כבסיס לבניית תורה מוסרית, דרכי חיים, ודרך ארץ. הדבר בנה אנשים מוסריים יותר, הנוטים אל הטוב.
עמ"י בנה את השאיפה הרוחנית הכללית - בצורה חשובה כזאת, שאיננה יכולה להשתכח בחליפות תקופות רבות. היסודות המוסריים של כל חברה מערבית בעולם שכוללת יחס בין עניים לעשירים, היחס לעבדים, לפושעים, כל זאת בא מכוחם של ישראל. כל זאת כיום נראה כדבר מובן מאליו. אולם זאת רק לאחר פעולת העומק שפעל עם ישראל בעולם. מצוות שילוח עבדים מצוות צדקה ומתנות לאביונים ועוד רבות של מצוות הם אלו שהתוו את הכיוון לכל העולם כולו. גוי בימינו מבין שאכזריות זה דבר רע, אך פעם זה היה דבר שמוכיח גבורה. עמ"י הוכיח שאין לכוחניות ערך.
העולם היה תקוע בצורות שלטון בהם המלך ניצל את כוחו לטובת עצמו. באה פרשת המלך בתורה וקבעה רף מוסרי גבוה שעל פיו נמדד המלך.הנביא שנשלח על ידי ה' העמיד את המלך במקומו הראוי ובאר שגם לכוח יש גבולות. בשלב מאוחר יותר כשגם בישראל המלכות התחילה להיות למלכות אינטרסנטית הקב"ה העניש מלכים אלו ועל ידי העונש נקבע בנפשנו את היחס הראוי אל הקודש. עמ"י לא יזכר בהיסטוריה כעם כוחני אלא תרבותי.
כך גם לגבי מערכת המשפט התורה בונה דגם לבית דין צדק. היא מלמדת אותנו איך בונים מערכת משפט שוויונית המבברת אמת. כך גם ניתן ללמוד ממערכת הענישה. כל הדברים הללו העולם התבשם מהם. היום כשלומדים חו"מ ומשווים את המוסר האנושי והתורני, רואים שאין כ"כ הבדל, זאת משום גודל ההשפעה של המוסר האלוקי על המוסר האנושי, זהו פרי היצירה היהודית שהביאה לעולם את הדרך המוסרית הזו.
אם בדורות ראשונים החידוש העיקרי של עם ישראל היה בהפצת החידוש הראשון שדיבר עליו הרב. מעת שכבר נטהר העולם מטומאת הע"ז כלומר מאת שהפילוסופיה עלתה על בימת ההסטוריה , ניתן לומר שעיקר החידוש של עמ"י הינו הדגם של אמונה הבונה חברה ותורה שיש בה טוב ומוסר.
הגויים יכולים להתחבר אל המוסר דרך האסתתיות של המוסר - יש בנפש האדם את התכונה לראות את העולם בצורה הרמונית בצורה של סדר וניקיון. היכולת ליצור עולם שיש בו תיאום בין כוחות שונים שילוב שלא כאו"א דורך על השני.
ממה נובע החוש המוסרי של העולם?
בעמ"י הנטיה למוסר נובעת ממקום עצמי - יש נטיה עצמית אל הטוב. בעולם אין זו נטייה עצמית וטבעית, אך יש בנפשו של אדם נטיה לאסטטיקה, לתוצאות היפות, עולם נעים יותר, כדאי יותר, של מוסר, זה החוש שיכול להיות אצל הגויים. זה מה שמביא לאהבת ישראל. ואהבת ישראל במדרגה השניה היא במדרגה יותר גבוהה כי היא יותר בפרטים, בנקודות הקטנות - העולם המעשי שעמ"י בנה. בחלק הראשון זה אהבה כללית יותר.
המשפט האחרון - לא ברור אם הוא מתייחס לשני חלקי הפסקה. הרב אומר כאן שההשפעה שהיה לעמ"י על העולם היה בעיקר כשעמ"י היה בארצו ועצמאי.
המשפט הזה אולי מתייחס רק לחלק השני - דווקא בבניית המוסר והחיים האלוקיים בפועל מציאות מוסרית צריך את א"י - בצדדי המוסר הגלות שהוא מצב של צורך להישרד ושם יש עיוותים מוסריים של הישרדות וממילא אין יכולת ליצור מוסר מפותח, חברה בעמ"י זה שייך רק בעמ"י כעם עצמאי. וכשהוא בגלות הוא אינו יכול לפתח את החברה והסגנון שלו, אין לו יכולת לשנות את כיוון וסגנון ההיסטוריה, להיפך יש צדדים שבגלות במלחמת ההישרדות עם ישראל נזקק לעשות דברים שזה לא לפי טבעו. אולם מאידך גם בגלות את הסגנון שנוצר כשעמ"י היה בארצו זה מופץ בין הגויים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
