לכבוד הרב ברשותי עסק סיטונאי לשיווק בגדים. עובד איתי סוכן המקבל עמלה על מכירות כנגד חשבונית. הוא למעשה מקשר את הלקוח בפעם הראשונה ומשם כל הטיפול מתבצע על ידנו והוא בא לקבל עמלה (5%) פעם בחודש. ההסדר קיים 3 שנים לערך. למעשה עבודתו מסתכמת במ"ס טלפונים בודדים, אם בכלל, וכפי שציינתי כל היתר מתבצע על ידנו. אין שום חוזה ביננו מלבד הסכמה בע"פ כמובן. שאלתי היא, איך משתחררים מהסדר זה בצורה הכי מוסרית ונכונה? תודה מראש לרב

אינך יכול להשתחרר מההסדר הזה, אלא אם כן הגבלת את הקשר ביניכם לזמן קצוב בעת עריכת החוזה בעל פה. מדבריך נראה שלא הגבלת ולכן זו "זכות" שלו והוא יכול אף למוכרה לאחר, ואינך יכול להפסיקה באופן חד צדדי (אלא אם כן מקובל הדבר שסתם התקשרות למרות שלא הגבילוה מראש היא מוגבלת אצל כולם לזמן ידוע). שים לבך, לולי הוא הכיר ביניכם לא היית מרוויח לעצמך כלל מאותו לקוח, והקשר העיסקי שלך איתם לאורך השנים הוא רק בזכות המעשה של הסוכן, ולכן מגיע לו רווח. האפשרות היחידה שלך היא לעשות זאת בהסכמה, למשל, להציע לו למכור לך את "הזכות" שלו תמורת תשלום מראש של שנתיים רווח או משהו מעין זה, ואם לא יסכים אין לך מה לעשות אלא מוכרח אתה להישאר בהסדר הנוכחי. ודע לך שפרנסה תלויה גם במזל, ויתכן שהזכות שלו מסייעת לך, ואם תיפרד ממנו תישאר ללא הזכות שלו ופרנסתך תיפגע (עיין בבא מציעא קה.). בשולי הדברים: מטריד אותי שבעולם העסקים ישנה תופעה תמוהה, לפיה במקום שהאדם יסתכל כמה הוא מרוויח ויהיה מרוצה, כואב לו שהשני מרוויח, והרבה עיסקאות נופלות עקב כך. למשל, יזם מצא קרקע במחיר מציאה של 100 ש"ח ויכול להופכה לקרקע המניבה 1000 ש"ח בחודש. אך ליזם אין כסף והוא מציע למשקיע להיכנס לשותפות 50% תמורת 1000 ש"ח. המשקיע שואל את היזם כמה עלתה לו הקרקע, וכששומע את התשובה אומר שאינו הגיוני לשלם סכום כזה, וכך נופלת העיסקה. ונשאלת השאלה מדוע המשקיע מסרב, הרי ביכולתו להשקיע סכום חד פעמי 1000 ש"ח ולהרוויח אותו מחדש בכל חודשיים. מה זה משנה למשקיע כמה עלתה הקרקע ליזם, מה שצריך להיות חשוב למשקיע הוא רק האם ההשקעה שלו תניב רווח וכמה? והתשובה היא משום שהוא אינו יכול לסבול שהשני מרוויח בקלות יותר ממנו. גם במקרה שלנו חוזר אותו עיקרון, משום שמדוע שיהיה לבעל העסק צרות עין במה שמרוויח הסוכן, הרי כל הרווח מהחנות הזו המגיע מדי חודש הוא רק בזכות הסוכן שתיווך לו את החנות הזו, ובלעדיו לא היה בעל העסק מרוויח אפילו שקל אחד מאותה חנות. אז מה גורם בכל זאת למחשבה להשתחרר מהסוכן? וכאמור התשובה היא: צרות עין. אני מאריך בכל זה שלא כהרגלי משום שאני לצערי רואה שהתופעה והשאלות חוזרות על עצמן, ועלינו לשנן לעצמנו שפרנסה היא מאת ה', ומזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה, ואם רוצה להתפרנס יותר יכול להתפלל אל ה' ולבקש זאת ממנו בכל עת, אך במה ששייך לחברו, אין אדם נוגע בשל חברו כמלוא הנימא. ויהי רצון שתהיה לנו עין טובה זה על זה, ושלכל ישראל תהיה פרנסה בכבוד ולא בבזיון, ברווח ולא בצמצום, בנחת ולא בצער, בהיתר ולא באיסור, ולא יצטרכו זה לזה ולא לעם אחר, אמן. הרב ניר אביב