1. מה הדין במקרה של אונס אשת כהן. והאם יש אפשרות שישארו יחד? 2.האם תקנת ר’ גרשום שלא לישא שני נשים .מחייבת עדות אחרות? 3.האם אלו שנהגו אז לשאת שני נשים היו מחויבים בחדרי שינה נפרדים לכל אישה. האם היה איסור לשמש עם שניהם יחד ומהו האיסור? 4.האם כהן רשאי לשאת אלמנה שזינתה בעבר בזמן נישואיה? 5.האם כהן היה רשאי לקחת לפילגש גרושה או זונה? 6. האם פלגש המיוחדת לכהן זינתה נאסרת עליו? 7. האם אב לילד מפילגש היה חייב במזונותיו? 8. האם בנו מפלגש של כהן היה נחשב כהן?

1. אשת כהן שנאנסה תחת בעלה, בהנחה שהדבר ברור, כגון שהאונס היה בפני עדים, אסורה לו מדין זונה וחייב לגרשה. אם הדבר אינו ברור יש בזה פרטי דנים שונים המפורטים בשו"ע אבן העזר סימן ו סעיפים י-יג. מקורות: יבמות נג: במשנה, יבמות נו:, שו"ע אבן העזר ו, י-יג 2. עדות שלא קבלו על עצמם חדר"ג אינן צריכות לחשוש לו. הרמ"א סובר שרק מקום שידוע שלא קבלו את חדר"ג לא חוששים לו, כלומר חובת ההוכחה על המקום שלא נהג ובד"כ נהגו כחדר"ג. הרבנות הראשית קבלה על מדינת ישראל את חדר"ג לכל העדות מלבד מקרים חריגים. וזה לשון התקנה משנת תש"י: " ג. אסור לאיש ואשה מישראל לארס או להתארס עם אשה שניה על אשתו הראשונה, אם לא בהיתר-נישואין מאושר בחתימת הרבנים הראשים לישראל". מקורות: שו"ע אבן העזר א,י וברמ"א, באר היטב על השו"ע ס"ק כג, פתחי תשובה ס"ק יט בדברי מהר"ם אלשקר ועוד נו"כ בשו"ע. מקורות רבים נוספים באוצר הפוסקים על סימן א, סעיף י. תקנת הרבנות הראשית מופיעה ב'תחוקה לישראל עפ"י התורה' מאת הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, עמ' 169 ועייני עוד בעמ' 160. 3. א. אדם הנושא מס' נשים חייב לתת לכל אישה את המגיע לה מחובותיו הן במזון ולבוש והן בחובת עונה והוא הדין גם בחובת מדור וכן נפסק בשו"ע שאינו יכול לכופן לדור אפילו בחצר אחת. וסמך לדבר מרחל ולאה שלכל אחת היה אהל בפני עצמה. ב. יש איסור לשמש עם שתיהם יחד, שכן אסור לשמש בפני שום אדם, ועוד שאסור לשמש עם אשתו ולתת דעתו על אחרת אפי' שתיהם נשיו. ג. ועל כן אף במקרה שימחלו הנשים זו לזו בענין המדור אינו מועיל מצד הצניעות. מקורות: א. יבמות סה., יבמות מד. שו"ע אבן העזר א, ט ועו, ז וחלקת מחוקק שם. ועייני עוד בפרשני התורה בראשית לא, לג. ב. נדה יז., נדרים כ:, שו"ע אבן העזר כה, ב וי. ג.חלקת מחוקק עו, ס"ק יג. 4. לא. זונה שנאסרת לכהן הגדרתה היא כל מי שנבעלה באיסור. לדוגמא פנויה שנבעלה לגוי או לעבד או לנתין וממזר בעילתה זו הופכת אותה לזונה האסורה לכהן. וא"כ גם אשה זו שזינתה תחת בעלה ונבעלה בעילה אסורה נאסרת לכהן מדין זונה. מקורות: יבמות סח.-סט., יבמות נו:, שו"ע אבן העזר ו, ח-טז. הקדמה לתשובות 5-8: גדר פילגש האמור בתורה, לדעת הרמב"ן ורוב הראשונים וכנ"ד הרמב"ם (ספר שופטים הל' מלכים ומלחמות פ"ג ה"ד), שהוא במייחד לו אשה בלא כתובה ובלא קידושין (גמ' סנהדרין כא ע"א), וקונה אותה בייחוד בלבד. ובאר בלח"מ על הרמב"ם שם, שהמזנה עם פילגש אף שאינה אשת איש מכל מקום כיוון שמיוחדת לו הוי כאביזרייהו של עבירת גילוי עריות. ולדעת רש"י (בפי' רש"י על התורה סוף פרשת חיי שרה), פילגש היא בקידושין רק בלא כתובה, ולפי זה הרי היא כאשת איש גמורה מהתורה לענייני איסורי ביאה. לדעת הרמב"ם שם פילגש אסורה לישראל משום "לא תהיה קדשה בבנות ישראל", ולדעת הרמב"ן וראב"ד הרי היא מותרת, שכן היו פילגשים לשופטים כלב וגדעון ולעוד גדולי ישראל. ויש מבארים בדעת הרמב"ם שפילגש אינה אסורה לישראל מהלאו הנ"ל אלא משום ביטול מצוות עשה של הקידושין שנאמר "כי ייקח איש אשה וגו'" (ובכל אופן הרי היא אסורה). שאין בכלל הלאו הנ"ל אלא באשה שמפקירה את עצמה לכל, ולא במייחדת עצמה לאיש מסויים. מקורות - בשו"ע אבה"ע סי' ו סעיף א'. ובסי' כו סעי' א'. 5. לשיטת רש"י הרי פשוט שאסור לו לקדשה כנ"ל. ולשאר השיטות שפילגש לענייני איסורים הרי היא בעצם כפנויה. וא"כ לשיטת הרמב"ם בהל' איסורי ביאה פי"ז ה"ב אינו חייב מהתורה משום "אשה זונה וחללה לא ייקחו" עד שייקח (בקידושין) ויבעול, אמנם גם לשיטתו אסור הדבר לפחות מדרבנן (עייני באוצר הפוסקים על השו"ע שם בסי' ו סעי' א אות ג). ולשיטת שאר ראשונים יש איסור תורה של "ולא יחלל זרעו בעמיו" גם בביאה בלבד בלא קידושין. נמצא שלכל השיטות אין הכהן יכול ליקח פילגש אשה זונה או חללה. 6. לשיטת רש"י הרי היא נאסרת לכהונה כמבואר בהקדמה שהרי כאשת איש לענייני איסורי ביאה. ולשיטת הרמב"ן ורמב"ם, בפשטות אינה נאסרת לכהונה מאחר שלא עברה מהתורה על איסור כרת או לאו מפורש רק הוי כאביזרייהו של גילוי עריות כנ"ל, וכל זה כשלא זינתה עם גוי או עבד או חייבי כריתות או לאוים. ועייני באוצה"פ בשו"ע שם סי' כו סעי' א בסוף אות ה ד"ה ובמהר"ם פאדווה, ובאות ו בד"ה ובשאילת יעבץ. ובלח"מ הנ"ל בהקדמה מבואר שאע"פ שמעיקר הדין אינה נאסרת עליו מ"מ היו נוהגים חומרא זאת להחשיבה כאשת איש כיון שנראית כאשתו. 7. כיון שבנו הוא חייב במזונותיו ככל בן שלו. חיוב זה מבואר בשו"ע אבה"ע סי' עא, ושם בסעיף ד' מבואר שגם בבנו מפנויה גמורה חייב לזונו, עיי"ש. 8. בנו של כהן מפילגשו הרי הוא מיוחס אליו לכל דבר, כמבואר במשנה ביבמות כב ע"א. וכן מבואר בת' שאילת יעבץ הנ"ל, שבנו מפילגשו הרי הוא כשר כשאר מיוחסים שבישראל. הרב עשהאל שמלצר הרב יוסי ללום.