כידוע, אנו למדים כי יעקב אבינו לא ראה טיפת קרי מימיו מקריאתו לבכורו ראובן "ראשית אוני". והנה בתהילים, פרק ק"ה פסוק ל"ו, קורא המשורר לבכורי מצרים "ראשית אונם". לכאורה אנו אמורים ללמוד מכך שגם המצרים, אשר ידוע לנו על טומאתם, לא ראו טיפת קרי מימיהם. כיצד מתיישבים הדברים?

"און" הוא כח ההולדה. וכשכתוב "ראשית אוני" הכוונה היא על פי הפשט לבכור, הילד הראשון שיצא מכח האדם. כך גם המשמעות בתהילים על פי ההקבלה לבכור: "ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם". במדרש דרשו שאצל יעקב הכוונה גם שלא ראה קרי מימיו. התורה תמימה על הפסוק מפרש שמאחר ואין אשה מתעברת מביאה ראשונה, הכוונה שלא ראה קרי מימיו. דרך המדרש לדרוש במקום הצריך ואין מכאן ללמוד למקומות אחרים. ואולי אפשר לומר, שחז"ל למדו זאת מכך שיעקב אבינו מתבטא באופן אישי ובלשון יחידי - "ראשית אוני" - ההתחלה לכח ההולדה שלי. ואילו אצל מצרים זה בא בצורת ריבוי - "ראשית לכל אונם" - התוצר הראשון מכל כוחות ההולדה שהם הפעילו.