1) חצרו של אדם קונה לו גם בלי דעתו. מה קורה בשבת? האם ללא ידיעתו יכול בעל השדה לעבור על חילול שבת אם מישהו יניח חפץ בעל ערך בחצר? 2) מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. על איזה מעשה מדובר הרי הוא לא עשה כלום מדוע יהפוך הקב"ה מחשבה סתמית למעשה אמיתי? מקסימום שיקבל עונש על המחשבה אבל לא היה ולא יהיה שום מעשה.

1. האיסור לעשות קניין בשבת הוא איסור דרבנן שמא יבוא לכתוב את דבר הקניין ולכן אם יש כאן קניין שלא בידיעתו הוא לא עבר על איסור שבת, שלא במקרה כזה אסרו חכמים לעשות קניין בשבת לא בכל מקרה חצרו של אדם קונה לו. ולכן כל זה מדובר במקרה שהמקנה מעוניין לתת מתנה לבעל החצר או שזו אבידה ובעל החצר מתחייב בהשבתה כי במקרה שאדם מניח סתם חפץ בחצר חבירו אין החבר נעשה בעלי החפץ. 2. מאמר זה נמצא בגמרא מסכת קידושין דף מ עמוד א. מפירוש רש"י נראה שמדובר כשהאדם עושה גם את מעשה העבירה. אדם שעושה מצווה מקבל שכר גם על המחשבה לעשות מצווה וגם על המצווה עצמה ואילו אדם שעושה עבירה מקבל עונש רק על העבירה עצמה ולא על המחשבה שקדמה לעבירה. רבי דוד לוריא (מופיע בסוף הגמרא) מסביר שכוונת הגמרא שבפעם אחרת האדם יעשה מעשה עבירה לא תנוצל ההזדמנות להיפרע ממנו גם על מחשבות עבירה אחרות שלא הגיעו לכלל מעשה. המהרש"א מסביר שמדובר באדם שלא עשה את המעשה בגלל אונס ולא שהוא התחרט. ולכן במצווה מחשיבים לו כאילו עשה כי לא באשמתו הוא נמנע מלעשות. אבל בעבירה מסתכלים על התוצאה ולא אומרים מה יכול היה להיות. המהר"ל בחידושי אגדות על הש"ס (חלק ב עמוד קמא) מסביר, שאדם שרוצה לעשות מעשה טוב הקב"ה מסייע בידו ולכן אף נחשב כאילו עשה למרות שבפועל לא הגיע לכדי מעשה, ובעבירה אין לו סיוע ולכן אם לא עשה בפועל זה לא נחשב כעשייה.