אני כהן ומתוקף תפקידי ככהן מבקשים ממני מידי פעם לעשות פדיון בן. ושאלתי לגבי מתן הכסף. 1. האם אני צריך לקחת כסף? 2. האם אני צריך לנקוט במחיר? 3. האם לתת את מטבעות הפידיון בתור מתנה לפודה שבהם ישלם לי? 4. האם לקחת כסף לעצמי או לתת אותו לצדקה? 5. כרגע אני נוהג לתת את דמי הפידיון לצדקה, האם זה מנהג טוב? מצד שני קשה לי עם הנקודה שאני מפסיד שעות עבודה, משקיע את כספי הנסיעות לפדיון. השאלה מתחזקת כאשר מדובר בציבור חילוני שחושב ש’פדיון הבן’ זה מקצוע לחיים, וברגע שאני אומר להם את שווי המטבעות (סביבות 300 ש"ח) הם חוטפים ’חום’. גם כאשר אני חוזר ומסביר שהכסף לא עובר אלי אלא לצדקה. לדעתי קשה להם לקלוט מצב בו בחור מגיע בהתנדבות לעשות מצווה, הצד השני הוא שלא נעים לי לקחת כסף. אני יודע שקצת סיבכתי אך אבקש לדעת מה ההלכה אומרת בעניין זה בכדי שאדע להגיד בברור לזוג ההורים הבא המבקש ממני לפדות את בנם כמה עולה הפידיון?

הדרך שכדאי לנהוג היא למכור לאבי הבן את המטבעות עוד לפני הפדיון. על המכירה הזו ודאי שראוי לקחת כסף. לאחר מכן הכסף הזה שייך לאבי הבן. בכסף שאתה מקבל אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה מכיון שזה כסף על מכירת המטבעות.