האם גילוי טפח או שוק אצל אשה נחשב גילוי עריות?

שלום הרב, ע"פ הגמרא במסכת ברכות דף כד: טפח באישה ערווה, שוק באישה ערווה וכו האם כאשר אישה עוברת על אחד מן הלאווים, האם היא עוברת בגילוי עריות? ומה דין המסתכל?

שלום וברכה, אשה המלתבשת שלא בצניעות עוברת על איסורים שונים, ואולי גם עוברת על איסור מהתורה של "לא תקרבו לגלות ערווה". וכן גבר המסתכל על אשה כדי ליהנות מיופייה יתכן שעובר על איסור תורה של "לא תקרבו לגלות ערווה" (עי' סנהדרין עה., רמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כא הל' א-ב אגרות משה אבהע"ז ח"ד סי' ס, דברי יציב חו"מ עט, לבושה של תורה סי' לז). והמסתכל הסתכלות המביאה אותו לידי הרהורים אסורים - עובר על איסור תורה של "ונשמרת מכל דבר רע", שענינו שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה (כתובות מו., אגרות משה שם). הרחבה: מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אם ישנו איסור דאורייתא בקריבה בעריות בלי ביאה כתב הרמב"ם בספר המצוות (מצות לא תעשה שנג): "שהזהירנו מקרוב לאחת מכל אלו העריות ואפילו בלא ביאה. כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות. והוא אמרו יתעלה באזהרה מזה (אח"מ יח ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. כאילו יאמר לא תקרבו מהן קירוב יביא לגלות ערוה". וכן כתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק כא הלכה א): "כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה". הרמב"ן (בהשגות לספר המצוות שם) חלק על הרמב"ם וכתב שאין לוקים אלא על ביאה, והאיסור של חיבוק ונישוק הוא מדרבנן, או אסור מהתורה אך ללא חיוב מלקות וכעין חצי שיעור. חכמים לא התירו הסתכלות ודיבור עם אשה אפילו כדי להציל נפש בגמרא (סנהדרין עה.) מסופר על אדם שהתאווה לאשה ורצה אותה עד כדי כך שהיה במצב של סכנה אם לא יקבל אותה. בכל זאת חכמים אסרו עליו אפילו לדבר עם האשה. וז"ל הגמרא (שם): "אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא. ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים: ימות, ואל תבעל לו. - תעמוד לפניו ערומה? - ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. - תספר עמו מאחורי הגדר? - ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר. פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני. חד אמר: אשת איש היתה, וחד אמר: פנויה היתה. בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה - שפיר. אלא למאן דאמר פנויה היתה מאי כולי האי? - רב פפא אמר: משום פגם משפחה. רב אחא בריה דרב איקא אמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות". הר"ן, הש"ך והאגרות משה למדו מגמרא זאת שדיבור עם אשה לשם הנאה אסור מהתורה וכתב הר"ן (על הרי"ף מסכת עבודה זרה ט.) שיש ללמוד מגמרא זאת שדברים אלו אסורים מהתורה, וז"ל: "ובודאי שדברים הללו אינן גלוי עריות ממש אלא שעובר בהן בלא תקרבו לגלות ערוה שהוא לאו דגלוי עריות". ובש"ך (יו"ד קנז י) ביאר שהר"ן סבור כרמב"ם שיש לאו דאורייתא של "לא תקרבו לגלות ערוה" גם בלי ביאה. וכן פסק הש"ך (שם). על פי זה כתב האגרות משה (שם): "על כל פנים מפרש שגם דבור עם אשה לשם חבה הוא בכלל הלאו כמו נגיעה בגופה וחבוק ונשוק דאסור בלאו דלא תקרבו מדאורייתא". ההאם הסתכלות ליהנות מיופיה של אשה אסורה מהתורה לדעת הרמב"ם? לפי הגמרא בסנהדרין והפוסקים הנ"ל היה נראה שגם הסתכלות באשה כדי ליהנות מיופייה - אסורה מדאורייתא. אלא שצ"ע מדברי הרמב"ם (איסורי ביאה פרק כא הלכה א) שכתב שהמביט ביופייה של אישה לוקה מכת מרדות בלבד, וז"ל (איסורי ביאה פרק כא הלכה ב): "ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות". האגרות משה (שם) ביאר שעל דברים אלו אינו לוקה אף שהם אסורים מהתורה משום שהם לאו שאין בו מעשה. אלא שציין שהמגיד משנה שם פירש שאינו לוקה משום שדברים אלו אסורים רק מדבריהם. האגרות משה (שם) כתב שצריך לומר בדעת המגיד משנה שהדברים שמנה הרמב"ם בהלכה ב הם רק דברים שהגבר עושה בעצמו והאישה מצידה לא עשתה כלום, שהוא מריח בשמים שעליה ומביט ביופיה וכן קורץ בידיו ורגליו ורומז בעיניו וכן המסתכל ליהנות ממנה, שלא שייך שיבוא לידי גילוי עריות מאחר שלא נראה מהאישה שהיא גם כן רוצה קשר מסוים, ולכן האיסור הוא רק מדרבנן. ובאגרות משה (שם) משמע שגם לדעת המגיד משנה כאשר מדובר בקשר משותף בין בחור לבחורה יש איסור דאורייתא גם בהסתכלות באשה שהרי כתב האגרות משה: "הרי הוא איסור החמור גם מדאורייתא שאיכא בקשרי רעות שיש לנער עם נערה שאף אם יזהר מחבוק ונשוק ונגיעה ויחוד איכא מה שמדבר עמה איזה משך זמן בדרך חבה ונהנה מזה ומהסתכלותו בה". משמע שגם ההסתכלות אסורה מדאורייתא כאשר מדובר בקשר שהיא שותפה לו. וצריך לומר לפי האגרות משה בדעת המגיד משנה שמה שמוזכר בגמרא בסנהדרין על פי הר"ן והש"ך שיש איסור דאורייתא שתעמוד לפניו ערומה זה משום שהיא שותפה לכך, ויש בכך איסור של "לא תקרבו לגלות ערווה". ובדברי יציב (שם) נראה שביאר בדעת הש"ך שיש איסור תורה של לא תקרבו לגלות ערווה גם אם האשה לא שותפה כלל למעשיו משום שהאיסור הוא כל שמביא את הגבר להרהורי עבירה, וז"ל הדברי יציב: "ויותר נראה למ"ש החינוך במצוה קפ"ח שבכלל איסור קריבה שלא יקרוץ להם בידיו וירמוז בעיניו וכו' ואפילו לשמוע קולה בכוונה שיהנה בה אסור וכו' אבל כלל הדבר הוא שלא יעשה האדם שום דבר בעולם המביאו לידי הרהור בנשים לא במעשה ולא בדיבור וכו' עיין שם בלשונו. וי"ל דס"ל להש"ך שאף סיפור מאחורי הגדר כיון שמכוין לשם הנאה איסור תורה יש בדבר לדעת הרמב"ם ודו"ק". ועיין בדברי יציב (שם) שהציע לומר שגם לרמב"ם דיבור עם אישה אסור רק מדרבנן, ע"ש.