כבוד הרב שבוע טוב ומבורך. אני בעל תשובה. בשבת אני זוכה כבכל יום ללמוד באופן יחידני את התוכנית הלימוד שלי הקבועה (רמב"ם יומי, פרק משנה, אור החיים על הפרשה וכו) אלא שציבור המתפללים בבית הכנסת במקום מגוריי, מבקשים שאחרוג ממנהגי ואצטרף אליהם בשבת מברכין לקרוא איתם ביחד ולסיים את כל התהילים. הבעיה שאני לא מספיק את שניהם ולא יודע מה לעדיף? אודה על קבלת תשובתך ועצתך. סהר

שלום וברכה, אולי כדאי לקרוא איתם קצת תהלים שלא לפרוש מהציבור, ואז לחזור ללימודים שלך. מקורות והרחבה: לא נכון לפרוש מהציבור כתב הרמ"א (סי' צ סע' י): "בלא שעה עוברת, יתפלל הפיוטים והתחינות עם הציבור ולא יפרוש מן הציבור אפילו לעסוק בדברי תורה". אם כן יש לומר פיוטים ותחינות עם הציבור ולא לעסוק בדברי תורה. אך הרמ"א מדבר על פיוטים ותחינות הנאמרים באמצע התפילה, וכאן מדובר סתם באנשים הלומדים בבית הכנסת, אך עדיין יש ללמוד את העיקרון, שלא טוב לפרוש לגמרי מהציבור. חשיבות לימוד תורה ותהלים לגבי עצם העניין אין אפשרות לקבוע מה עדיף, כי מצד אחד תלמוד תורה כנגד כולם, ואף שקריאת תהלים היא גם סוג של לימוד תורה, אך אין קריאת תהלים עיקר לימוד תורה. קריאת תהלים חשובה בעיקר כתפילה, שמקרבת את האדם לה', וגם התפילה וקריאת תהלים נצרכת להצלחה בלימוד תורה. אמרו חז"ל (עבודה זרה יט.) "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ", וגם לעניין זה יש לתת מקום ללב. באופן כללי בני תורה הרוצים לגדול בתורה ולהיות תלמידי חכמים צריכים בעיקר לעמול בתורה ולא לקרוא יותר מדי תהלים על אף החשיבות העצומה של תהלים. נזכיר כמה מקורות בעניין, ותן לחכם ויחכם עוד. נפש החיים – העסק בהלכות הש"ס הוא ענין יותר נעלה ואהוב מאמירת תהלים כתב בספר נפש החיים (שער ד פרק ב) שהעסק בהלכות הש"ס בעיון ויגיעה הוא ענין יותר נעלה ואהוב לפניו ית' מאמירת תהלים. וז"ל: "כי לשמה אין פירושו דביקות כמו שסוברים עתה רוב העולם. שהרי ארז"ל במדרש שבקש דוד המע"ה מלפניו ית' שהעוסק בתהלים יחשב אצלו ית' כאלו היה עוסק בנגעים ואהלות. הרי שהעסק בהלכות הש"ס בעיון ויגיעה הוא ענין יותר נעלה ואהוב לפניו ית' מאמיר' תהלים. ואם נאמר שלשמה פי' דביקות דוקא ורק בזה תלוי כל עיקר ענין עסק התורה. הלא אין דביקות יותר נפלא מאמירת תהלים כראוי כל היום. וגם מי יודע אם הסכים הקדוש ברוך הוא ע"י בזה. כי לא מצינו בדבריהם ז"ל מה תשובה השיבו הוא ית' על שאלתו (וכמו שמצינו ב"ב י"ז א' ואידך ההוא רחמי' הוא דקא בעי)". והוסיף רבי חיים בפירושו על אבות (רוח חיים פ"ו מ"א): "לפי שעיקר הלימוד לא לעסוק רק בדבקות כי אם להשיג על ידי התורה והמצות והדינים ולידע כל דבר על בריו כלליו ופרטיו ולהשיג גם כן סתרי פלאי מעשיו וחקר כבודו...". ברוח זו (ברוחו של רוח החיים..) כתב הילקוט יוסף (השכמת הבוקר סימן א הע' נב): "אמת נכון הוא שתלמיד חכם היכול ללמוד תורה בעיון, תלמוד או פוסקים, או משניות והלכה, ועוסק באותה שעה בקריאת תהלים, אין זה מן הראוי, ואין לעשות כן. כי יש ביטול תורה באיכות, ועת לכל דבר". וראה במנחת אשר (מועדים, שבועות, סי' נא עמ' שפח) מה שכתב בדברי נפש החיים, אם יש להניח שהקב"ה שמע תפילת דוד או לא. מקורות בחשיבות העצומה של קריאת תהלים כתב בשל"ה (מסכת יומא פרק נר מצוה) על גודל חשיבות אמירת תהלים, וז"ל: "כי אין לנו דבר גדול יותר מספר תהלים, שכלול מן הכל, מרבים שבחים להשם יתברך, ורבים מזמורים הם של התעוררות תשובה, ורבים מזמורים הם של בקשת מחילה וסליחה. והכל מיד ה' השכיל, חיבר דוד המלך ע"ה ברוח הקודש. והאומר תהלים הוא כמתפלל, והוא גם כן כעוסק בתורה". לדברי רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה עג) יש לעסוק תמיד באמירת תהלים, וז"ל: "כי אמירת תהלים מסוגל לתשובה כנ"ל. וע"כ הוא דבר גדול מאד, לעסוק תמיד באמירת תהלים. כי תהלים הוא התעוררות גדול מאד מאד להש"י, אשרי שיאחז בו". והגר"מ מאזוז זצ"ל בספרו “מקור נאמן” (סימן תרמ”ו) כתב : “דברי הרב נפש החיים תמוהים במחילת כבוד תורתו, ומרן החיד”א וכל רבותינו הספרדים אינם סוברים כן. והנכון לגמור תהלים אחת לחודש לפחות, ואם אפשר אחת לשבוע. ואם הצבור אומרים “פתח אליהו” לא יפרוש מהם, שא”כ אפשר לדלג על מחצית התפלה בטענות שוא ומדוחים ולבסוף יתפלל “הביננו”. גם הרוצה לגדול בתורה צריך לקרוא תהלים בספר דרכי משה (עובדות והנהגות על רבי משה פיינשטיין זצ"ל) מובא (ח"ב עמ' קצ) בשם רבי משה פיינשטיין שאין לאף אדם 'לדלג' על אמירת תהלים, וז"ל: "אם רוצה אדם להיות גדול בתורה צריך לידע לעלות בהדרגה, בתחילה צריך להיות לו מה שיש לכל בעל הבית תהילים ומשניות וכיוצא בזה ואחר כך יוסיף עוד דברים".