שלום הרב, יש לי שרשרת שאני מאוד אוהבת ובה לוחם מחזיק שריון עם סימן פלוס (+) שדומה לצלב. האם מותר/כדאי לענוד אותה?

שלום וברכה, מותר לענוד את השרשרת הזאת. סימן פלוס אינו צלב, וגם הסמל לא נעשה לעבודה זרה (עי' רמ"א יו"ד קמא א, יחוה דעת ח"ג סי' סה, 'עשה לך רב' ח"ה סי' כא). אולם חושבני שעדיף לענוד שרשרת שאין בה דבר שדומה לצלב. הדבר נכון במיוחד בשרשרת שהיא נמצאת על הצוואר במקום בולט, שמסמלת למה האדם קשור ומעריך. מקורות והרחבה: בשו"ת עשה לך רב (ח"ה, כא) כתב שפשוט ביותר שמותר לכתוב כפי שנוהגים לסמן במתמטיקה סימן "פלוס" בצורת שתי - וערב, ומה שישנם רבים המסמנים ללא הקו התחתון, אין זה מחוייב מן הדין ע"ש. אם כן סימן פלוס אינו צלב. אף אם היה צורה של צלב היה מקום להקל אם לא נעשה לעבודה זרה אלא לנוי כדלהלן. כתב הרמ"א (יו"ד קמא א): "צורה שמשתחוים לה דינה כדין צלם של עבודה זרה ואסורה בהנאה בלי ביטול, אבל צורת שתי וערב שתולין בצואר לזכרון אינה נקראת צלם ומותרת". על פי זה כתב הגרע"י בספרו הליכות עולם (ח"ז פ' מסעי אות ב): צלב (שתי וערב) שתולין אותו הנוצרים בצוארם, אין לו דין עבודה זרה, שלא נעשה אלא לזכרון בעלמא, ומותר בהנאה, כיון שאין דרך להשתחוות לו, והוא הדין לצלב הניתן לאיש נכבד מאת המלכות לאות הוקרה וכבוד (מדליה), שאין בו כל חשש שהשתחוו לו, שמותר לאיש ישראל לעונדו על חזהו ולהתכבד בו, כיון שאין בו סרך של עבודה זרה, רק לכבוד בעלמא, אלא שטוב שלא לעונדו תמיד, אלא רק בשעה שמבקר אצל אנשי השלטון, ובהופעות רשמיות, וכיוצא בזה. הגר"ע יוסף כתב על נושא זה גם בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' סה), והביא הרבה מקורות בעניין וסיים במעשה רב: "וידוע ומפורסם מעשה רב בזה, שהגאון הראשון לציון רבי יעקב מאיר זצ"ל, קיבל מדליית זהב בצורת צלב, והיה עונדה על חזהו לכבוד ולתפארת בעת שהיה מבקר אצל הנציב העליון ואף הצטלם עם המדלייה הזאת. ואין ספק שהסתמך על דברי הפוסקים הנ"ל. וכן עיקר להלכה ולמעשה". ועי' גם יביע אומר (ח"י יו"ד יד). בשו"ת דברי יציב (יו"ד סי' מה) נשאל מבעל חנות למכירת תכשיטים, אם מותר לו למכור צורת שתי וערב. וכתב הדברי יציב לחלק במהות צורת התכשיט, שאם אין בה אלא שתי וערב בלבד הרי ניכר שמתכוין דווקא לזה, ורוצה ללבוש למזכרת עון לזכור העבודה זרה, שמי שאינו מבני אמונתם לא היה לובשה כתכשיט. מה שאין כן כשעושה כצורת שאר תכשיט שמשובצים בתוכה אבנים טובות וצורת שתי וערב שמוכח שלתכשיט מתכוין, וגם השתי וערב שעושה שם הוא לתכשיט. ע"ש. ראה גם בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק א סימן סט) שהתיר לסחור בבולים של המדינות שמצויר עליהן שתי וערב וכומרים, שהרי הם נעשו לנוי ולסימן, ע"ש. אולם יש לציין שמצינו כמה מגדולי ישראל שהחמירו עד מאד בעניינים אלו. נזכיר לדוגמא את מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל שסיפרה עליו אשתו הרבנית צביה תליט"א שפעם הרב מרדכי אליהו הגיע הביתה ו"הריח" ריח עבודה זרה. הרב בירר עם אשתו הרבנית אם היא קנתה משהו. התברר שהרבנית קנתה מפה שחלק מעיטורי המפה הם צלבים. מרוב קדושתו הדבר הפריע לו אפילו לשהות בבית עם המפות האלו (מובא בספר אביהם של ישראל חלק חמישי עמ' 99). ובתשובות והנהגות (ח"ה סימן רסב) כתב: "וכעת מצאתי בשאלתות מהגר"ח מוולוז'ין זצ"ל, להזהר בתפירת הבגדים ובעשיית החלונות שלא תהא צורת שתי וערב, ומשמע מדבריו, שאף שאין כל כוונה בכך לצורת ע"ז, מ"מ עצם הצורה הוא מאוס ואין להניחו כך. ורבינו ה"קהלות יעקב" זצ"ל החמיר מאד מאד על צורה זו, ואמר בשם הגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל, שבית הכנסת שיש בו צורה הדומה לשתי וערב, התפלות שם אינם עולות למעלה, ובבהכנ"ס שהיו בו חלונות מכוונים חשש שניכר בהם כעין שתי וערב, ודרש שיסירום. וכן במפה שהיה רקום עליה משבצות, חשש ג"כ שניכר בהם צורת שתי וערב, וציוה להסירה. וכן באוטובוס שהיה שם איזה איזה צינור הנראה כשתי וערב דרש להסירו. ואף הי' מעשה שעשו סמוך לביתו עמוד חשמל והי' בהחוטים כעין צורה זו, והשתדל אצל חברת החשמל עד ששינוהו. אמנם, רוב בית ישראל לא נהגו להזהר במקרה שיצא צורה זו באופן אקראי, כיון שאין כל כוונה לצורת ע"ז שבזה. ונהגו להקל בזה"ז במדינתינו שהגוים אינם אדוקים בע"ז, אבל במקום קדוש אין להקל, וכל המחמיר ע"ע יותר קדוש ייאמר לו". עכ"ל התשובות והנהגות. סוף דבר, סימן פלוס אינו צורה של צלב. ואף אם היה כצורה של צלב יש מקום להתיר מעיקר הדין, משום שלא נעשה לעבודה זרה, אלא בתוך שריון כתכשיט. אך ראוי להתרחק מן הכיעור. שוב שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א על הנידון שלנו ואמר לי שמותר לענוד את השרשרת, משום שגם אם זה צורת צלב זה לא נעשה לעבודה זרה אלא לקישוט. יצוין שהבגדים והתכשיטים שאדם לובש הם כבודו, ומשום כן רבי יוחנן היה קורא לבגדים "מכבדותי' (שבת קיג.). ורבי עקיבא קנה לאשתו תכשיט עיר של זהב (ירושלמי ו א). וביאר המהרש"א (נדרים נ.) שהמטרה של התכשיט ההוא היתה לזכור את ירושלים בחורבנה. אם כן ראוי ללבוש מלבושים מכובדים, שיהיו לנחת רוח לה'.