אדם מכר לחבירו חפץ או בית וכדומה. ואמר לו "אני מוכר לך את הבית כמות שהוא, על מנת שלא יהיו לך טענות בגלל פגמים שאתה מוצא אחר כך בחפץ" ולאחר המכירה נמצא פגם משמעותי, האם התנאי שהתנה המוכר מראש, פוטר אותו מאחריות לפגם שנמצא במכירה?

בסימן רלב סעיף ז העתיק השו"ע את לשון הרמבם וכתב כך: "אם פירש המוכר ואמר על מנת שאין אתה חוזר עלי במום, הרי זה חוזר, עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח, או עד שיאמר לו [כל מום] שימצא במקח זה הפוחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו, שהמוחל צריך לידע הדבר שמוחל לו בו ויפרש אותו כמו המפרש האונאה" כלומר מחילה על פגם בחפץ מועילה רק במום שהמוכר גילה שהוא קיים, או שיציין סכום מסוים שהמום מפחית משווי העיסקה. אמירה כללית לא מועילה, והלוקח יכול לטעון שחשב שאין מום בחפץ, והאמירה של המוכר נועדה רק להרגיע אותו ולקדם את המכירה. כמובן שכל הדיון כאן הוא בפגמים שלא נראים, אבל פגם גלוי בחפץ, הואיל שהקונה רואה אותו לפני המכירה, בודאי שאינו יכול לטעון כלום. (ראה ערוך השולחן רלב סעיף יא).